בתחילת ובאמצע המאה ה- 15, בעוד אירופה טרם יצאה מתקופת ימי הביניים, הגיעה האימפריה הסינית לשיא כוחה, עושרה ועוצמתה. בתחילת דרכה של שושלת מינג הייתה סין אחת מהמדינות העשירות והמפותחות בעולם, המסחר לאורך דרך המשי ולאורך דרכי הים העשיר את קופתה של הקיסרות וידע, סחורות ופיתוחים (דוגמת אבק השריפה והמצפן, שהומצאו בסין) עברו באופן חופשי בין סין, המזרח התיכון ואירופה.
בין השנים 1430-1433 ערך מגלה הארצות הסיני ז’נג הא (Zheng He) מסע לחופי אפריקה המזרחית, עם ארמדה עצומה, בה חלק מהספינות הגיעו לאורך של 120 מטרים ונשאו עליהן מאות מלחים. אף ארמדה אירופאית אז לא יכולה הייתה לדגדג את עוצמת הארמדה הקיסרית הסינית, כשעל גבי הספינות היה רכוש רב שהציג לראווה את כוחה ועוצמתה של הקיסרות הסינית.
מדובר היה על המסע האחרון מבין שבעה מסעות שערך הצי הסיני בין השנים 1405-1433, לאורך חופי אסיה ואפריקה.
היו אלו מסעות למטרות סחר ודיפלומטיה, בעיקר, כשהסינים לא תבעו לעצמם בעלות על הארצות אליהן הגיעו, אך דאגו להחזיר איתן שליחים דיפלומטים אל הקיסר, שהביעו בפניו את כפיפות הארצות מהן הגיעו לסין. האדמירל ז’נג הא, אגב, הוא דוגמא טובה לפתיחות הסינית לתרבויות אחרות. העובדה שהגיע ממשפחה מוסלמית במקור לא הפריעה לקיסר יונגל להעמידו בראש הארמדה הקיסרית.
אבל בדיוק בנקודה הזו, בה הייתה סין בשיא כוחה ומדינות אירופה, שעוד טרם נכנסו לעידן הרנסאנס פיגרו אחריה מבחינה כלכלית, טכנולוגית (ויש שיאמרו אף תרבותית), חל שינוי. המסע לחופי אפריקה ב- 1433 היה המסע האחרון שערכה הארמדה הקיסרית, שפורקה שנים לא רבות לאחר מכן.
הסיבות לכך עדיין אינן ברורות כל צרכן. החזקת הארמדה הייתה אכן עניין יקר, אך סין, כמדינה העשירה ביותר בעולם בזמנו, יכולה הייתה להתמודד עימה. יש הטוענים כי הקיסרים שהגיעו לאחר יונגל חששו מההשפעות שיביאו איתן ה”ברברים” מהארצות הרחוקות, ומאחר וסין בכל מקרה הייתה מתקדמת מהן טכנולוגית, לא ראו צורך בטיפוח הקשרים עימן.
התוצאות, לעומת זאת, אינן שנויות במחלוקת. טיבו של ואקום הוא להתמלא וכמה עשרות שנים לאחר שסין בחרה, מיוזמתה, להתנתק ממסעות ימיים ולא לתחזק את הקשר הרציף עם מדינות המערב, צצה מעצמה ימית עולמית חדשה – פורטוגל הקטנה, ולאחר מכן ספרד, גילוי אמריקה, האימפריה הבריטית והדומיננטיות האירופאית העולמית שנמשכה כחמש מאות שנים עד למאה ה-20.
הסגירות הסינית היחסית מפני העולם נמשכה עד למאה ה- 19, אז הבריטים, בסיוע ספינות התותחים שלהם (צחוק הגורל הוא שהמצאה סינית, אבק השריפה, היא זו שבסופו של דבר הכריחה את האימפריה המסתגרת לפתוח את שעריה) הכריחו את הקיסר הסיני לפתוח את שערי סין לסחר, וכך התחילה תקופה של כמאה שנים, שהסינים רואים בה את תקופת ההשפלה, תקופת הכניעות הסינית למעצמות המערב, כולל מלחמות האופיום, מרד הבוקסרים והמלחמה מול יפן. ב- 1949 הסתיימה תקופת ההשפלה עם הקמת סין הקומוניסטית, אך זו נשארה סגורה בפני המערב עד עלייתו של הנשיא הסיני דנג שיאופינג לשלטון בשנת 1976.
דנג החל בתהליך פתיחתה של סין לעולם, תהליך שאת ניצניו אנו רואים היום, לאחר 40 שנים, כשסין מהווה את הכוח הכלכלי השני בעוצמתו בעולם כשהיא, לראשונה מאז המאה ה- 15, על סף הפיכתה לכוח הכלכלי, הצבאי והמדיני המוביל בעולם.
אבל דומה ששוב הגענו לצומת דרכים, בה הסינים צריכים להחליט על הנתיב בו יצעדו, כשההשלכות עשויות להיות הרות משמעות לסין בפרט ולעולם בכלל.
המדיניות הסינית, בסוגיה זו, של פתיחות לעולם, היא רבת פנים והפכפכה: מצד אחד, נשיא סין הנוכחי, שי ג’ינפינג, מרבה להדגיש בנאומיו את חשיבותה של הגלובליזציה ושל חשיבות יחסים פתוחים ככל האפשר בין המדינות. מסר זה עולה גם על רקע המתיחות הנוכחית ביחסי הסחר בין סין לארה”ב, כשהמסר שסין מעבירה הוא של הורדת מכשולי הסחר וחסמים אחרים בין מדינות. בנאומו לפני כשנה וחצי השווה הנשיא מדיניות של התבדלות לשהייה בחדר סגור וחשוך, אליו הגשם והרוח לא יכולים להיכנס אך כך גם לא אור השמש והאוויר.
עוד צעד בכיוון של גלובליזציה ניתן לראות בכל הקשור ליוזמה הראשונה במעלה אותה מקדם הממשל הסיני בימים אלו: יוזמת דרך המשי. הכוונה היא להחיות את דרך המשי העתיקה כדרך שתקשר ותחבר עוד יותר בין האומות שהיא חולפת לאורכן.
אך מצד שני, “חומת האש הגדולה של סין” (“The Great Firewall of China”) מוכיחה כי במקרים מסוימים, הסינים מעדיפים דווקא לסגור את שעריהם בפני טכנולוגיות והשפעות מבחוץ.
הרשת החברתית פייסבוק, מנוע החיפוש גוגל, פלטפורמת המסרים המיידיים ווטסאפ, לדוגמא, שפועלים במרבית מדינות העולם בלא הפרעה ומקשרים חברות ואנשים, חסומים לשימוש בסין. הסיבות הן רבות ומגוונות, ובינתיים צמחו בסין תחליפים מקומיים לא רעים בכלל (דוגמת הרשת החברתית ופלטפורמת המסרים המיידיים וויצ’ט של חברת טנסנט ומנוע החיפוש של באידו), אך השורה התחתונה היא כי הממשל הסיני חוסם טכנולוגיות מסוימות ומידע מסוים מאזרחי סין, ובכך, תורם להסתגרותה של סין מהעולם החיצון, בסתירה למדיניות המוצהרת של הממשלה שקוראת לפתיחות ולשיתוף.
מעבר לסיבות של שליטה על המידע, שמן הסתם חשוב לממשל הסיני, יש גם את הסיבות שקשורות לרצון לפתח חברות סיניות שיוכלו להתמודד כשוות בין שווים מול הענקיות מהמערב, אך דומה כי כבר הגענו לנקודה בו ענקיות הטכנולוגיה הסיניות אינן זקוקות להגנות ועתה יוכלו להתמודד ראש בראש מול ענקיות הטכנולוגיה האמריקאית.
דומה כי בקרוב (כשהיחסים המתוחים עם ארה”ב עשויים להיות זרז להחלטה) נדע לאיזה כיוון תבחר סין לפנות: האם תבחר בדרך הפתיחות לעולם של הקיסר יונגל ושל דנג שיאופינג, או שמא תבכר מדיניות מסתגרת ומתגוננת יותר דוגמת אלו של הקיסרים שהחליפו את יונגל. ואולי דרך הביניים, של פתיחות בנושאים מסוימים וסגירות בנושאים אחרים היא הדרך בה יעדיף הממשל הסיני לצעוד? במידה וזוהי התשובה, ניתן לשער שהעולם, וארה”ב בראשו, לא יקל על סין לרקוד על שתי החתונות.
