הציטוט הבא יכול היה להיות בקלות קטע שיחה אמיתי מחיי:
“…But I don’t want to go among mad people,” Alice remarked.
“Oh, you can’t help that,” said the Cat: “we’re all mad here. I’m mad. You’re mad.”
“How do you know I’m mad?” said Alice.
“You must be,” said the Cat, “or you wouldn’t have come here.”
― Lewis Carroll, Alice’s Adventures in Wonderland
עשרות ומאות פירושים פילוסופיים, פיזיקאיים וספרותיים עומדים מאחורי כל שורה כמעט בספר הנהדר הזה.
יש האומרים כי לואיס קרול, שם הסופרים של צ’ארלס דודג’סון, המתמטיקאי-צלם-סופר שכתב את הספר “הרפתקאות אליס בארץ הפלאות” כתב אותו כאשר הוא תחת השפעת סמים. עם זאת, כמי שהגיעה לסין לפני כחצי שנה, הסיפור נדמה הרבה יותר כאילו נכתב תחת השפעת “סין” וכאלגוריה לנספחת כלכלית שמגיעה לראשונה למדינה.
בהשאלה מסיפור אליס בארץ הפלאות, יצואן או יצואנית שרוצים לעשות עסקים בסין חייבים להיות קצת יותר סיניים, כדי להצליח ולהתנהל במדינה הזו, בדיוק כפי שכדי לעמוד על המקח בישראל חייבים זרים להיות קצת יותר “ישראלים”.
כמובן שהכוונה ב”משוגעים” אינה לפשט של המלה, אלא מתייחסת אלינו- ה”אנשים מבחוץ” כפי שהסינים קוראים לזרים (wài guó rén)- המגיעים למדינה שבמשך אלפי שנים עוצבה באופן מנותק לחלוטין מתרבות המערב.
אני אנסה לתאר בשורות הקרובות מדוע זו התחושה השלטת בסין, במיוחד אם אתם מגיעים לכאן לעשיית עסקים.
לאחר כמה חודשים במדינה המופלאה הזו (Wonderland כבר אמרנו?), אני מבינה עד כמה רב הנסתר על הגלוי. המדינה בה החברות הפרטיות מביטות על הממשל בהערצה ומחכות למוצא פיה, גם כשהן מצליחות בממדי הענק שלהן לטרוף את השוק ומסתירות את ההקשרים שלהן לממשלה, אם כי ברור מאוד כי אלו קיימים.
המקום בו (וכאן אולי תרבויות אסיאתיות רבות יחושו הזדהות), אמירות חיוביות אך עמומות כגון ״מעניין, נהיה בקשר״ או ״נעשה דברים ביחד״, לעתים משמען חוסר עניין מוחלט.
לאוזן הישראלית הישירה וה״תכלסית״ זה יישמע הזוי לחלוטין, אך אלו הם הכללים במרכז העולם. מפתיע ככל שיהיה, גם בדרום סין המצב אינו שונה ואף “סיני” יותר. קנטון, על שמה נקראת השפה ה”קנטונזית” המדוברת בדרום סין- היא גואנג’זו של היום- היתה בעברה עיר הנמל היחידה דרכה יכלו זרים לסחור עם סין.
עוד טרם מלחמת האופיום ואמנות הנמלים אשר פתחו את סין לעולם המערבי במאה ה-19, ואיפשרו את קיומן של ערים קוסמופוליטיות כשנגחאי והונג קונג, היתה זו קנטון שאיפשרה סחר חופשי עם המערב, וכפי שאמר בכיר מפלגה ממשרד הכלכלה של משלת גואנג’זו בכנס האחרון “…גואנג’זו עיר הנמל היחידה שמעולם לא הפסיקה את פעילותה וידועה כבירת המסחר העתיקה ביותר”. עם זאת, אולי דווקא בשל היותה עתיקה יותר ובשל איבוד מעמדה הייחודי כנמל סחר יחיד במרוצת השנים, נדמה כי נשארה עם סממנים תרבותיים חזקים מהעבר.
מאחר והשפה המנדרינית המדוברת ברחבי סין, הינה השפה השנייה כאן, החשיבות במציאת נציג מקומי שמתלווה לכל הפגישות חשובה אף יותר. אולי בשל העובדה ששפה, מעצבת את התקשורת האנושית ואת דרך ההבנה, העובדה שבקנטונזית ישנם 9 טונים לעומת 4 במנדרינית, חייבת להשפיע על אופני החשיבה.
כאן (כמו בכל סין) אל תנסו להעביר משמעויות וניואנסים באמצעות שינויי אינטונציה. זה חסר טעם. אצלם, סימן השאלה בסוף המשפט המדובר הוא בסך הכל הטון השני. מדמיינים את הסיטואציה? עכשיו נסו לדמיין את עצמכם סוגרים כך עסקה.
לכן, פעמים רבות ניתן לצפות בחיבור מוצלח מאוד בין חברה ישראלית לחברה סינית, כאשר לשני הצדדים רצונות טובים מאוד, אך הזמן הדרוש להגעתם להסכמה ארוך מהרגיל ויש צורך ביכולת הגעה תכופה לסין.
נספחת כלכלית בארץ הפלאות 2:
`I wonder if I shall fall right through the earth! How funny it’ll seem to come out among the people that walk with their heads downward! The Antipathies, I think–‘ (she was rather glad there was no one listening, this time, as it didn’t sound at all the right word) `–but I shall have to ask them what the name of the country is, you know.”
― Lewis Carroll, Alice’s Adventures in Wonderland
על השאלה הזו, ניתן לענות בקלות. אם ניפול ישירות דרך מרכז כדור הארץ נגיע כמובן ל”ארץ המרכז”- פירושה המילולי של סין- Zhōng guo. אכן, במידת מה, עבור התרבות המערבית, אנשים באמת הולכים כאן על הראש מטאפורית ובעלי צורת חשיבה שונה.
אחת הסיבות לכך שסין מעולם לא עברה לקפיטליזם במאה ה-19 יחד עם המהפכה התעשייתית, היה שהמבנה הכלכלי-חברתי שלה היה שונה בתכלית משל שאר מדינות המערב.
כבר אז, כל ההגיון שאיפשר את המעבר מפיאודליזם לקפיטליזם, כהתפתחות מעמד סוחרים חזק דיו שיצבור הון ויאפשר בתורו מהפיכה תעשייתית, לא התאפשר.
המבנה הסיני היה יציב, לא עסק במיקסום רווחים האופייני לחברה המערבית אלא בסיפוק צרכי השוק המקומיים ומעל הכל, למרות הצלחת הסוחרים הסיניים, המעמד הגבוה ביותר היה שמור תמיד לפקידים הממשלתיים האימפריאליסטים דאז.
למרות שמאז 1949 הכל השתנה מבחינה תעשייתית ומבחינת צבירת ההון, ניתן לראות איך מעמדה של הפקידות האימפריאלית רק התחלף במעמד פקידות ממשלתית של המפלגה הקומוניסטית.
פרופ’ גדי אריאב מאונ’ תל אביב, צוטט בכתבה בדה-מארקר אומר כי “סין היא לא מדינה עם מערכת פוליטית, אלא מפלגה שיש לה מדינה”.
לפיכך, בל תופתעו אם לפני סגירת עסקה חשובה עם חברה פרטית אשר זקוקה למימון או הטבות ממשלתיות, יבקשו מכם להגיע מצויידים עם גיבוי ממשלתי מהמדינה שלכם- מהקונסוליה המקומית.
ואם כבר בגיבוי ממשלתי עסקינן. הארנב הממהר שמפחד מה”בוס” הגדול שלו וצמוד לשעון מתקתק, יכול להזכיר את פקידי הממשל הסיני על משרדיו השונים:
משרד המדע והטכנולוגיה, החקלאות ועוד רבים אחרים הממהרים לקדם את המדיניות הממשלתית מ”למעלה” אך לא תמיד בטוחים מהי דרך הביצוע הנכונה. בין אם זה פארק תעשייתי חדש של ישראל-סין שאמור לקדם טכנולוגיות ישראליות ובין אם הרצון למובילות וחדשנות טכנולוגית, הרצון מוכתב מלמעלה והפקידות והחברות הממשלתיות ממהרות לבצע.
ישראל נתפסת כאן כמדינת שפע חדשנית על ידי הממשל והחברות ולעתים הם שוכחים את מימדנו הצנועים וחושבים שישנן אינסוף חברות חדשניות שיספקו מענה ל1.5 מיליארדי הסינים הצמאים הנוהרים באלפים לישראל ומופתעים כאשר בטווח של שנה, הם כבר מכירים את רוב החברות החדשניות בתחומם.
לישראלים, לעתים אין סבלנות לארח משלחת נוספת מסין, שרק באה “לראות”, אך למעשה, כשמדובר בחברות עסקיות או ממשלה שהיא הלקוח הפוטנציאלי (בתחומי החקלאות או הערים החכמות) יש להבין שזו פתיחת הדלת הראשונה.
לחברות ישראליות יש אכן הרבה מה להציע לחברות הסיניות. הצורך הוא אמיתי וקיים, אך יש להיאזר בסבלנות רבה גם כשברור שהמפגש לא ייצר תוצאה מיידית.
הנספחויות הכלכליות הן כלי מצויין שיסייע להבין ולסנן את המשלחות והפגישות הרלוונטיות.
