שלוש שנים לפני שטינדר הושק, עשה גלים והפך בסופו של דבר לפלטפורמת ההיכרויות (ברמות משתנות של המשכיות) המועדפת על הטרוסקסואלים ברחבי העולם המערבי וישראל בפרט, אחיו הגדול והחד-מיני, גריינדר, פילס במידה מסוימת את הדרך וסלל את הנתיב עוד בשנת 2009 (סיבה לגאווה: האם ידעתם שמנכ”ל ומייסד גריינדר הוא יואל שמחאי, יהודי אמריקאי יליד תל-אביב?).
בינואר 2016 שילמה חברת קונלון הסינית 93 מיליוני דולרים עבור 60% ממניות גריינדר, ובכך הפכה לבעלת השליטה בה. דא עקא, שהחברה הסינית עשתה זאת למרות שגריינדר חסומה בשוק הסיני (כלומר, יש המשתמשים בה כאן, אך רק באמצעות VPN).
אכן, יישומונים (אפליקציות) בסין זקוקים לאישור השלטונות על מנת להיות זמינים להורדה או הפעלה, אך דומה שבמקרה זה אין סיבה לבוא בטענות על אפליה על רקע נטייה מינית לשלטונות הסינים, הם חוסמים גם פלטפורמות מערביות אחרות, שאין להן קשר מובהק לקהילת הלהט”ב – דוגמת פייסבוק, טוויטר, ווטסאפ ועוד, ובכך פותחים את הדרך לענקיות טכנולוגיה מקומיות להשתלט על השוק.
וכך, במקום גוגל באה באידו, במקום ווטסאפ ופייסבוק באה וויצ’ט, במקום טוויטר בא וייבו, במקום טינדר באה טאנטאן ובמקום גריינדר באים אלוהה, Blued ו- זאנק.
פופולאריות יישומוני ההיכרות לקהילה הגאה (ל- Blued לבדה יש כשלושים מיליוני משתמשים ובכך היא גדולה יותר מגריינדר) מוכיחה כי הזמנים השתנו. מים רבים זרמו בנהר הצהוב מאז היו יחסים חד-מיניים מוקצים כאן, והקהילה הגאה, על הכלכלה הגאה המלווה אותה, הולכת וצוברת נתח שוק והשפעה.
ולמה שלא תצבור זאת? המספרים מדברים על לכל הפחות 70 מיליוני איש ואישה חד-מיניים בסין (ויש הנוקבים במספרים גבוהים יותר). כפי שאנו יודעים ממדינות אחרות, פעמים רבות חברי הקהילה הינם מבוססים יותר, משכילים יותר, עם משכורות גבוהות יותר ובכך מהווים נתח שוק שאסור להתעלם ממנו. ההערכות הנוכחיות מדברות על נתח שוק של כ- 300 מיליארד דולרים של הכלכלה הגאה כאן, ובכך סין מהווה את הכלכלה הגאה השלישית בחשיבותה בעולם, אחרי ארה”ב והאיחוד האירופאי.
והחברות הגדולות אכן לא מתעלמות מכך. אז נכון, בסין עוד אין מצעד גאווה, אבל שבוע הגאווה של שנגחאי מתקיים מדי שנה כבר שמונה שנים רצופות, ואם בתחילת הדרך נתקל בחשדנות, הרי כיום החברות עומדות בתור על מנת להיות ספונסריות והמועדונים הגדולים והנחשבים בבייג’ינג ובשנגחאי שמחים לפתוח את שעריהם לטובת ליינים של מסיבות לקהילה.
הדבר לא מתמצה רק בחיי הלילה: טאובאו, פלטפורמת המסחר המקוון של עליבאבא, למשל, ארגנה בקיץ 2016 ירח דבש וטקס נישואין בקליפורניה לעשרה זוגות סינים חד מיניים כפרס בהגרלה שארגנה ללקוחותיה ובכך אותתה שהחברות הסיניות הגדולות ביותר לא חוששות להיות מזוהות בגלוי עם הקהילה.
אז כן, סין עוד לא נמצאת במקום אליו הגיעה טייוואן, שם הקהילה החד מינית נהנית ממצעד גאווה מרובה משתתפים מדי שנה, כמו גם מהכרה (היחידה באסיה עד כה) של השלטונות בנישואין חד מיניים, אך יחד עם זאת, ניצני השינוי כבר כאן ועושה רושם שעסקים שמפנים מבטם אל הקהילה הגאה בסין עשויים לצמוח בגדול.
ישראל היא, כידוע לנו, אומת הסטארט-אפ ותל-אביב היא אחד מהיעדים האהובים והנחשקים ביותר על הקהילה הגאה ברחבי העולם. מדוע, אם כך, לא לשלב את השם הטוב שיש לנו בשני אספקטים אלו? מדוע לא להתחיל לחשוב על השוק הגאה העצום בסין כיעד עבור חברות ישראליות (יש לשער שהדגש במקרה זה יהיה בעיקר על ה- TMT, יישומונים, תוכנות, גיימינג ומובייל, אבל אולי אני מעט שמרן בחשיבה שלי ויש תחומים נוספים שלא חשבתי עליהם).
