הכתבה פורסמה באתר גיקטיים
”אסור להאמין לאף מילה שסיני אומר” הוא משפט ידוע בקרב אנשי עסקים, דיפלומטים ואפילו מטיילים שמגיעים לסין. איך ייתכן שתרבות כה עתיקה, שבה מתן כבוד הוא עניין עקרוני, קיבלה מוניטין כזה שלילי? התשובה נעוצה בהבדלים תרבותיים עמוקים שמעניקים לאמת תפקיד אחר מזה שקיים במערב, ויש לו השפעה רבה על עולם העסקים
הרבה ישראלים, ובכלל במערב, לא מהססים להכריז ש”אסור להאמין לאף מילה שסיני אומר לך!”. שמעתי זאת מאנשי עסקים שמבקרים בסין כבר שנים רבות, מדיפלומטים זרים שחיים במדינה תקופה לא מבוטלת וממטיילים שבאו לשבועות ספורים. ההכרזה הגורפת הזו תמוהה בעיניי, שכן מדובר בתרבות עתיקה שבה הכבוד חשוב כל כך, ולכן משונה שהיא יכולה להתבסס, לשרוד ולפרוח כשהיא מבוססת על שקרים. האם הסינים באמת כאלה שקרנים, או שאולי מושג ה”אמת” בתרבות הסינית שונה מהתפיסה שלו בתרבות המערבית? ואם כך, איך זה משפיע על האסטרטגיה שחברה ישראלית צריכה לנקוט בה כשהיא שוקלת להיכנס לשוק הסיני? הבנה טובה יותר של ה”אמת” הסינית תקל על ההתנהלות במדינה, במיוחד לאנשי עסקים ישראלים שיוכלו לדעת טוב יותר למה לצפות כשהם מתמודדים עם התרבות העסקית הסינית.
נתחיל בספוילר: בקרב סינולוגים ישנה הסכמה רחבה על כך שבפילוסופיה הסינית הקלאסית לא קיים מושג שמקביל למושג ה”אמת” המערבי. חלק מההסבר טמון בשתי תיאוריות שהתפתחו במערב ושנותנות לנו בסיס מחשבתי להתייחס למה שאמיתי: האחת היא המושג של אל אחד, נצחי ומושלם; השנייה היא תורת האידאות של אפלטון, לפיה העולם שאנחנו חווים הוא רק בבואה של עולם האידיאות, שהן דגם מושלם שמתאר את מהותו של כל דבר. בשתי הגישות האלה ה”אמת” היא משהו מוחלט וחיצוני לאדם, מושלם מדי כדי שיתקיים בעולם הארצי אבל יש לו קשר והשפעה ישירה עלינו ועל החיים שלנו. יותר מזה, בשתי הגישות נדרש מאיתנו לשאוף להגיע לאמת אחת וקבועה ויש בעינינו ערך בלומר דברים שהם אמת.
החשיבה המערבית מאופיינת בחיפוש אחר סדר אחד בעולם, שיאפשר לשאוף לתאר דברים בצורה אובייקטיבית לחלוטין ולמצוא פתרון לכל בעיה. בגלל שהעולם שלנו אינו באמת קבוע, התפישה המערבית חייבת הייתה להפריד בין המציאות למחשבה והיא נותנת למחשבה עליונות מסוימת על המציאות.
בתרבות הסינית הקלאסית, לעומת זאת, זרמים סינים מרכזיים, ובהם הדאואיזם, הקונפוציוסוניזם והבודהיזם, טענו שמילים ורעיונות אינם מספיקים כדי לתאר את המציאות, ובוודאי שאינם יכולים להתעלות עליה. כך, הפילוסופים הסינים לא עסקו בעולם שמעבר ולא ניסו למצוא משמעות במושגים מופשטים, אלא חיפשו את הדרך הפרגמטית ליצור חברה בריאה ומוסרית, שחיה בהרמוניה ורווחה. הדרך לשם שונה בין חכם סיני אחד לאחר, אבל כולם התייחסו לחשיבות הקשר של האדם עם העולם והטבע, לצורך של האדם להיות שלם עם עצמו ולשאיפה שלו לחיות חיים ראויים. בעקבות זאת, הפילוסופיה הסינית עוסקת בעיקר בדברים שמתרחשים בעולם הזה – ביחסים שבין האדם לחברו, בין האדון לעבדיו ובין הבעל והאישה.
לעשות את הדבר הראוי
מושג הדאו (道 – דרך) הוא מרכזי מאוד במחשבה הסינית הקלאסית ואפשר לראות בו את הדבר הקרוב ביותר ל”אמת” המערבית. הדאו מתאר את הזרימה של הדברים, את התנועה התמידית של העולם המוחשי והשינוי המתמיד שלו; ה”אני” של עכשיו אינו ה”אני” של מחר והתנאים העסקיים של היום לאו דווקא רלוונטיים לתנאים העסקיים של מחר. הכל משתנה. כל הזמן. גם השפה הסינית הקלאסית שופעת במילים שמצביעות על תהליכים ואירועים משתנים, והיא נחשבת מעורפלת, מתחמקת, נוטה להצעות ולא לקביעות ולא מתאימה לביטויים בעלי משמעות אחת קבועה. קשה לראות איך שיח כזה יוצר מושגים של “אמת” ו”שקר”, שכן בעולם תהליכי המציאות תמיד מקדימה את הרעיונות.
אמנם קשה למצוא בסינית הקלאסית “אמת” במובן של “אמת או שקר”, אבל קיימת בשפה משמעות בסגנון של “ללכת בדרך האמת”. כשהפילוסוף המערבי שאל “מהי האמת?” הפילוסוף הסיני שאל “איפה הדרך ומה תפקידי בה?”, והתשובה הכללית היא תפקידם במשפחה ובמדינה. כלומר, מחפשי הדרך לא ניסו למצוא מהי האמת או לומר אמת, אלא להיות אמיתיים, ללכת בדרך הראויה ולעשות את הדבר הראוי בשביל הבאים אחריהם בדרך.
אנשי עסקים שפועלים בסין מגלים כנראה שבמקרים מסוימים הסינים אומרים את מה שהיו רוצים לשמוע ולא את הדברים כמו שהם. בעינינו זה נתפס כשקר לכל דבר, מה שמסביר את הגישה הרווחת של לא להאמין למה שאומרים הסינים, אבל אפשר גם להסתכל על זה אחרת – מבחינתם, לעשות את הדבר הראוי בדרך זה גם לומר את הדבר הראוי בסיטואציה מסוימת. זה לא תמיד פוגע בערך של אמירת אמת ושל קיום הבטחה, כי במקרים רבים “אמירת הראוי” דורשת “אמירת אמת” במובן המערבי שלה. ואם נהיה כנים, גם בתרבות המערבית שקרים לבנים הם לפעמים הדבר הראוי לעשות, ודאי בעולם העסקי שבו האמת היא עניין יותר גמיש ויש רצון להתחמק ממנה או לייפות אותה. אפשר להגיד שהסינים רק לוקחים את זה אולי כמה צעדים קדימה.
השורשים של התרבות הסינית הקלאסית נעוצים אמנם במאה הרביעית לספירה ומאז השפה והתרבות הסינית התפתחו ונחשפו גם לרעיונות מערביים ואחרים, ועדיין ההשפעה של המסורת הסינית ניכרת בחיי היומיום שם, בדומה למסורות יהודיות שעדיין משפיעות על התרבות והחברה הישראלית. חשוב לציין שלא כל הסינים פועלים באותה הדרך, אך גם כי כדאי לכל אחד שמעוניין להתחיל לעשות עסקים בסין לדעת לצפות להבדל התרבותי הזה ולהתייחס אליו בכבוד הראוי ובזהירות הנדרשת.
סוגיית ה”אמת” היא רק דוגמה לפער התרבותי בין הישראלים לסינים. פער זה הוא אחת הסיבות לכך שסין נחשבת לשוק מאתגר ומורכב לעשות בו עסקים. אבל יש דרכים להתגבר על כך – יותר ויותר חברות ישראליות שפונות לשוק הסיני מנסות כבר בשלב הראשון להתמקד באיתור שותף מקומי שיסייע להן להתמודד, בין היתר, עם הפער התרבותי. האפשרויות הנפוצות הן שילוב של גוף סיני חזק כמשקיע אסטרטגי בחברה או הקמת מיזם משותף (Joint venture). ישנן גם חברות שבוחרות להקים חברה בבעלותן המלאה (WFOE), אך גם אלה לרוב מסתמכות בעיקר על נציגיהן הסינים, או לחלופין על ישראלים שחיים בסין זמן רב.
מה שבטוח הוא שקשה לראות בנוף הסיני חברות שמסתמכות על בסיס פעילות מהארץ ללא נוכחות במדינה. נכון, זה דורש יותר זמן, כסף והמון סבלנות, אבל מי שמעוניין להתרחב לתוך הענק הסיני – כנראה שלא יוכל להתחמק מכך.
לקישור לכתבה באתר גיקטיים לחצו כאן
