אחד מהקליפים הראשונים שנחרתו בזיכרוני כילד הינו הקליפ “Freedom” של להקת Wham, של ג’ורג מייקל זצוקלל”א ושל אנדרו רידג’לי יבדל”א.
הקליפ, ששוחרר ב- 1984, נפתח בנחיתת מטוס ג’מבו הנושא את הצמד לבירה הסינית, כשלאחר מכן ניתן לחזות בכל המראות הרגילים שאפיינו את בייג’ינג בשנות השמונים. כמובן שהמופע הראשון היה אופניים, המון אופניים עליהם רכבו אנשים בכל הגילאים בכבישים וברחובות בייג’ינג.
למעשה, מכוניות היו מחזה די נדיר אז, מסתבר. גם מאנשים שביקרו בבייג’ינג בשנות ה-90 הבנתי שאחד מהדברים שנחרתו ביותר בראשם הינו הכמות הבלתי נתפסת של רוכבי אופניים בבירה הסינית.
אבל אז, לפני עשרים שנים בערך, דברים החלו להשתנות. הרכבת הכלכלית הסינית החלה לדהור קדימה במלוא המהירות, נושאת בקרונותיה מכוניות ודורסת (קונספטואלית, כמובן) את תרבות הרכיבה על אופניים שהייתה כה נפוצה בסין בכלל ובבייג’ינג בפרט.
כשאני הגעתי לראשונה לבייג’ינג, לפני כמעט שלוש שנים, רוכבי אופניים כמעט ולא נראו בכבישים. כמות המכוניות, כלי הרכב החשמליים הקטנים, האופנועים וכמובן, זיהום האוויר, כל אלו היקשו על חייהם של המעטים שעוד ניסו להיאחז במנהג הישן ולהתנייד ממקום למקום באופניהם.
אבל, ראו זה פלא, בחודשיים-שלושה האחרונים, רוכבי האופניים החלו שוב למלא את הרחובות בבירה הסינית. אופניים צהובים, אדומים, כסופים, נראים בכל מקום. אנשים כבר פחות הולכים ברגל ויותר ויותר מתניידים ממקום למקום באופניים. איך זה קרה? מה הסיבה לתחייתו מהאפר של אותו פניקס אגדי, השב ועולה מהמתים כלזרוס?
ובכן, התשובה היא, במילה אחת: שיתופיות. בשתי מילים: כלכלה שיתופית.
כמו התל-אופן התל-אביבי והאופניים הירוקים שהחלו למלא את העיר העברית הראשונה, גם עיריית בייג’ינג החליטה לעודד את הרכיבה על אופניים ברחובות בייג’ינג (אני משער שהסיבות הינן אותן סיבות, הרצון להפחית את מספר המכוניות בעיר, ובכך להפחית את הפקקים, את זיהום האוויר וגם לעודד את התושבים המשמינים והולכים לעשות כושר).
חמש חברות סיניות החלו לפעול במרחב האופניים השיתופיות: Mobike, ofo, Youon, Bluegogo, Unibike, לכל אחת אופניים ממותגים משלה.
מבלי לפגוע בעיר הלבנה, בחדשנותה ובכלכלתה השיתופית, לפחות נכון לעכשיו, עושה רושם שהשיטה הבייג’ינאית עובדת טוב יותר. במקום תחנות תל-אופן המפוזרות ברחבי העיר, כך שעל מנת לעלות ולרדת מאופניים יש צורך להגיע לתחנה מסוימת, על מנת להיות בעלים (משותף) גאה של אופני Mobike סיניים או דומיו, כל שעליך לעשות הינו להוריד את האפליקציה הרלוונטית ולחפש את זוג האופניים הפנוי הקרוב אליך ביותר. את כל השאר כבר תעשה האפליקציה ושבב ה- GPS המורכב על האופניים.
סיימת לרכב? פשוט רד מהאופניים, סמן באפליקצייה שלך כי רכיבתך הסתיימה והשאר את האופניים במקום, עבור הרוכב הבא שירצה להשתמש בהם ונמצא בקרבת מקום. והמחיר? סביב חצי שקל לשעת נסיעה, בהחלט שובר את השוק.
האופניים בבייג’ינג הינם רק דוגמא אחת לתופעת הכלכלה השיתופית שהולכת וצוברת תאוצה בכל רחבי סין. ההערכות הן כי תחום הרכב הינו התחום המרכזי הבא בו נראה את השפעותיה של הכלכלה השיתופית. כבר כיום יש חברות סיניות שמתפעלות ציי רכב שיתופיים לטובת אלו המעוניינים להשתמש בהם בבייגי’ינג, ועקב מכלול של סיבות, בין היתר הקושי הרב להשיג אישור ממשלתי לבעלות על רכב בבייג’ינג, ככל הנראה הגל הזה יהפוך לצונאמי.
כמובן שאין צורך לציין שההזדמנויות עבור חברות ההיי-טק הישראליות הן עצומות. הכלכלה השיתופית דורשת מערכות מורכבות , בהקשר של חומרה אבל בייחוד בהקשר של תוכנה, ובכך, מספקת הזדמנויות של ממש עבור חברות ישראליות שעוסקות בתחום של IoT, AI, Big Data ועוד.
הנספחות המסחרית של משרד הכלכלה בבייג’ינג תשמח להיות בקשר עם כל חברה ישראלית שמעריכה שיש לה את היכולת להשתלב במהפכת הכלכלה השיתופית שעוברת על סין.
הפוסט נכתב לזכרו של ג’ורג’ מייקל.
