הכלכלה השיתופית (Sharing Economy)- היא מערכת חברתית-כלכלית המתבססת על שיתוף קהילתי של משאבים אנושיים ופיזיים. בסין הכלכלה השיתופית היא כבר מזמן לא נחלתם הבלעדית של ענקי האינטרנט המקומיים, יזמים וחברות הזנק אלא קונספט קיים ופופולרי עם כ-50 מיליון נותני שירותים וכ-500 מיליון משתמשים. בעוד שמקור הקונספט התפתח בארה”ב ובאירופה, הכלכלה השיתופית במדינות אלו מתמודדת עם בעיות רגולטוריות והתנגדות של שחקנים ותיקים במשק, מה שנותן לסין את ההזדמנות לבסס את מעמדה כמובילה בתחום. במרץ האחרון, דו”ח של מכון מחקר ממשלתי – China National Center, חשף כי בשנת 2015, שוויה הכולל של הכלכלה השיתופית בסין הגיע ל-299 מיליארד דולר וכי בחמש השנים הקרובות היא צפויה לגדול בשיעור של 40%. יתרה מכך, על פי אותו דו”ח, ב-2020 הכלכלה השיתופית תהיה אחראית ל-10% מסך התוצר הלאומי במדינה .
מהי הכלכלה השיתופית
הכלכלה השיתופית מאגדת תחתה חברות שונות מתחומים שונים (תחבורה, לינה, הלוואות מקוונות וכו) כאשר המשותף לכולם הוא שימוש בטכנולוגיה לשם חיבור בין צרכנים עם ביקוש למוצר או שירות מסוים לבין גורמים (פרטיים או מוסדיים) עם מוצר או שירות רלוונטי וזמין. במילים אחרות, הכלכלה השיתופית מתבססת על נגישות ולא על בעלות כמו עסקים ותיקים יותר. הערך המוסף של חברות מהתחום בא לידי ביטוי בשימוש יעיל יותר ומדויק יותר של משאבים. באופן זה לדוגמא, חברת Airbnb הפכה לתופעה עולמית כאשר פתחה פלטפורמה אשר במקור הפגישה בין מטיילים עם תקציב מוגבל לבעלי נכסים פרטיים המעוניינים בהגדלת הכנסה.
תחום הכלכלה השיתופית בו אדם פרטי יכול להשכיר חדר בדירתו לתקופה קצרה או להסיע ברכבו הפרטי נוסעים, מטשטש את הגבולות המוכרים בעסקים מסורתיים בין פרטי לציבורי, עובד ומעביד, ועבודה ופנאי. בעוד המשתמשים בפלטפורמות הכלכלה השיתופית (הלקוחות ונותני שירותים כאחד) מרוויחים בצורה ישירה מהאקו-סיסטם, בעלי העסקים המסורתיים ורשויות המס הם הנפגעים הראשיים. נהגי מונית ובתי מלון לדוגמא, מחויבים בהוצאות כספיות על מנת לקבל את האישורים הרגולטוריים ההכרחיים לפעילות בתחומם, בעוד נהג ב-Uber או בעל נכס ב-Airbnb לא. אותם גבולות מטושטשים גם מקשים על הרשויות לגבש מדיניות מס ורגולציה סדורה לכלכלה השיתופית. בזמן שבמדינות המערב התנגדות עסקים מסורתיים ,קשיים רגולטורים והתנגדויות פוליטיות מעכבות את מימוש פוטנציאל הכלכלה השיתופית, בסין התמונה שונה לחלוטין.
כלכלה שיתופית בסין
ראשית כל, השלטון המרכזי בסין החליט לקחת חלק פעיל בקידום הכלכלה השיתופית. הרשויות בסין רואות את הכלכלה השיתופית ככלי עזר מרכזי להמשך הפיתוח הכלכלי במדינה ולכן אין זה מפתיע כי בתוכנית החומש ה-13, פיתוח הכלכלה השיתופית מוזכר לראשונה בתור יעד ארוך טווח. הדו”ח של מכון מחקר – China National Center חושף כי סין בדרך להיות המדינה הראשונה אשר מפתחת מערכת מיסוי ייעודית ומוסכמת לכלכלה השיתופית בנוסף לחקיקה מוסדרת בנוגע לעסקים אשר ירמו או יפגעו בבטיחות הצרכנים. כפי שבכיר ממשרד המסחר המקומי ציין: “לא רק שאנחנו צריכים להימנע מיצירת מכשולים לכלכלה השיתופית, אלא גם לפתח מערכת תמריצים והקלות מס אשר תוביל לצמיחת הענף”. יתרה מזאת, רק לאחרונה מדינות המערב החלו להקים גופים מוסדיים רשמיים שמטרתם להתמודד עם חקיקה ורגולציה הקשורה לכלכלה השיתופית, כאשר בסין תחת המועצה הלאומית לפיתוח ורפורמות (NDRC) פועלת מחלקת היי טק אשר חלק ממטרותיה הרשמיות הן לפתח מדיניות לאומית אשר תקדם פיתוח תחומים חדשים כאשר הכלכלה השיתופית היא המרכזית שבהם . אותו גוף, אשר למעשה משמש כגשר המחבר את מטרות השלטון עם צרכי השחקנים הפעילים בכלכלה השיתופית, מאפשר לשלטון לגבש ולתאם רגולציה וחקיקה במסגרת זמן קצרה במיוחד בהשוואה למערב. גישה זאת מדגישה את רצון הממשלה לקדם את הכלכלה השיתופית כאשר במערב גופי ממשל שונים רואים בה כאיום.
בנוסף לתמיכה הממשלתית, גם חברות היי-טק מקומיות לקחו על עצמן חלק פעיל בקידום והטמעת הכלכלה השיתופית בסין. בדצמבר 2015, ארגון פרטי הנקרא – The Internet Society of China, החליט על הקמת הוועדה לכלכלה שיתופית ( The commission on the Sharing Economy in China) –CSEC, המאגד תחתיו חברות ענק כמו Lenovo, Tencent,Linkedin ו-Didi Chuxing. על אף שגורמי שלטון אינם חברים בוועדה, קיים שיתוף פעולה ישיר המאפשר צמיחה מהירה של החברות במקביל לביסוס מערכת סדורה ושקופה לכל.
עתידה הורוד של הכלכלה השיתופית בסין קשור לא רק לתמיכת השלטון והחברות הגדולות אלא גם מאפיינים הקיימים של השוק הסיני. פוני מה, מייסד ענקית האינטרנט Tencent, מצהיר שסין נצבת בפתחו של תור הזהב בכל הנוגע לכלכלה השיתופית . כיום בסין יש יותר מ-620 מיליון משתמשים בפלאפונים חכמים, אשר לפי סקר שבוצע, 94% מתוכם מוכנים לשתף מידע בזמן אמת. בנוסף, מעמד ביניים בסין ממשיך לגדול כאשר המצטרפים החדשים אינם מורגלים לקונספט צריכה שמובילה לבעלות ישירה ולכן הם יהיו פתוחים יותר למודל הצריכה השיתופי.
התמיכה הממשלתית הנרחבת בנוסף למאפיינים הקיימים בשוק המקומי הובילו לצמיחת חברות ענק בקנה מידה עולמי אשר מספקות שירותים\מוצרים בתחומים מגוונים. בתחום התחבורה ושיתוף הנסיעות , כבר הזכרנו את Didi Chuxing אשר רכשה את פעילות UBER בסין ומוקדם יותר השנה אף קבלה 
השקעה של מיליארד דולר מאפל . דידי פעילה ביותר מ-400 ערים בסין ומחזיקה בנתח שוק של 87% בשוק המקומי . בתחום הלינה והשכירות, Tujia (途家) המקומית עם שווי מוערך של מעל מיליארד דולר, מחזיקה בכ- 430,000 דירות במעל ל-300 ערים שונות . החברה מוזכרת במדיה רבות כ-Chinese Airbnb, אך למעשה סל השירותים הניתן ללקוחות רחב בהרבה. מתוך הבנה כי צרכי הלקוחות הסיניים שונים מצרכי הלקוחות המערבים, מייסדי החברה החליטו להוסיף שירותי ניקיון קבועים ואפילו השכרת משרתים למעוניינים בכך. תחומים אחרים שהצמיחו חברות ענק הן תחום ההלוואות בין משתמשים באינטרנט (Peer2peer Lending) גיוס ההמונים (crowdfunding), לוגיסטיקה – （京东到家）JD DaoJia – המאפשרת לכל אדם מעל גיל 18 להירשם באתר לשמש כשליח , ואפילו תרגום באינטרנט.
מגמות אלו צפויות להימשך ולכן זה הגיוני לחזות שנראה יותר ויותר שירותים או מוצרים אשר יוצעו לשימוש דרך פלטפורמות שיתופיות. בחינה מעמיקה על המשק יכולה לחשוף תחומים נוספים בהם קיימים עודף היצע. Lenovo לדוגמא, רק לאחרונה הביעה נכונות לפתח פלטפורמה שיתופית חדשה אשר תאפשר לעסקים לנצל את הנכסים שברשותם כולל רשת ההפצה המפותחת שלהם . רובין לי, המנהל הבכיר ב-Baidu, הצהיר שהם מוכנים לשתף חברות בידע והטכנולוגיה שברשותם בתחומי הבינה המלאכותית (A.I) וביג דאטה (big data).
חברות ישראליות הפעילות בתחום הכלכלה השיתופית ומעוניינות בפרטים נוספים אודות הפוטנציאל הגלום בשוק המקומי, המכשולים וההזדמנויות, מוזמנות ליצור עמנו קשר בכתובת הבאה:ido.rozenman@israeltrade.gov.il
הפוסט נכתב ע”י עידו רוזנמן –קצין סחר והשקעות .
