פעמים רבות, כשעולים לדיון יחסי סין-ישראל, נשמעת הדעה, שלהבדיל מהיחסים המיוחדים שמהם נהנית ישראל עם ארה”ב, היחסים עם סין לעולם לא יוכלו להגיע לאותה רמת אינטימיות וקירבה.
הסיבות לכך הן, לפי אותה דעה, שהיחסים עם ארה”ב אינם מבוססים על אינטרסים גרידא אלא על ערכים משותפים ורגשות: הן ישראל והן ארה”ב הן דמוקרטיות מערביות, המחזיקות בערכי מוסר יודו-נוצרים. בנוסף, הקהילות היהודיות והאוונגליסטיות הגדולות בארה”ב מבטיחות, כי הברית בין המדינות תהיה יציבה ומבוססת לאורך שנים, גם אם בנקודות זמן מסוימות האינטרסים לא ישיקו באורח מלא.
להבדיל, לפי אלו המחזיקים באותה דעה, העובדה שאופי המשטר הסיני אינו דומה לזה הנהוג בישראל, שהסינים אינם מחזיקים במוסר היודו-נוצרי ושבסין אין קהילות, שהחיבור שלהן למדינה היהודית הינו חיבור רגשי, כל אלו מבטיחים, שהיחסים הטובים יישמרו כל עוד קיים אינטרס ספציפי (הרצון הסיני בטכנולוגיה והצורך של תעשיית ההיי-טק הישראלית בהשקעות, למשל), אך כשהלה יסתיים, או כשאינטרסים אחרים יגברו עליו (דוגמת הצורך הסיני באנרגיה ממדינות ערב), הרי שהיחסים הטובים יסתיימו עימו.
אין ספק, ביחסים בין מדינות לפן הרגשי יש תפקיד משמעותי ביותר וזאת לומד כל צוער בקורס נספחים מסחריים בשבוע הראשון לקורס.
זו הסיבה, בין היתר, שבשיחות עם סינים אנו מדגישים את הדומה בין העם היהודי לעם הסיני: העובדה, ששני העמים הינם התרבויות העתיקות ביותר בעולם שעדיין מהוות ישות פוליטית, ערכי החינוך והמשפחה ועוד.
אך דומה שבשנים האחרונות, הולך וצומח חוט נוסף, שמחבר בין המדינות ושעשויה להיות לו, בסופו של דבר, משמעות רבה מבחינת היחס הסיני לישראל. הכוונה היא לשגשוגה של הדת הנוצרית בסין.
עפ”י הערכות עדכניות, בסין יש כיום עשרות מיליוני בני אדם, שמחזיקים בדת הנוצרית (ההערכות נעות אפילו עד מאה מיליון) והמספרים ממשיכים לצמוח. חלק מקהילות אלו הן קהילות אוונגליסטיות ולהן חיבור רגשי חזק עם מדינת ישראל. חלק גדול מהתיירים הסינים המגיעים לארץ הם נוצרים.
יש לשים לב, כמובן, כי נושא הדת הוא רגיש בסין וכי חלק מקהילות אלו פועל מתחת לרדאר. יחד עם זאת, הנוצרים הסינים אינם מתביישים בזהותם ויצא לי כבר לא מעט פעמים להיתקל בסינים, שזיהו את עצמם כנוצרים (ובד”כ גם אמרו, כי הם מאוד רוצים לבקר בישראל).
גם כששירתתי בטאיוואן, שם כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה הם נוצרים (כשני מיליון איש), הקשרים של הקהילה עם ישראל היו הדוקים.
עם זאת, מקרה טאיוואן הוכיח לי, כי עסקים לחוד ורגשות או דת לחוד. בסופו של דבר, העסקים וההשקעות בישראל התקבלו על רקע עסקי, לא דתי. הנוצרים הגיעו, ביקרו, טיילו, אבל במארג הכללי, לא הורגשו יותר מדי בפן העסקי.
יצא לי להיתקל גם בסין מספר פעמים באנשי עסקים, שרצו לעשות עסקים בישראל עקב שיוכם הדתי. עוד לא יצא לי לראות משהו קונקרטי. עם זאת, במידה ויש היגיון עסקי בצעד מסוים, אין ספק, כי קרבה דתית/רגשית עשויה לסייע.
אך מעבר לנושא העסקי, הידוק הקשרים עם הקהילה הנוצרית ההולכת וצומחת הינה צעד מתבקש עבור מדינת ישראל בעודה מחפשת לה דרכים להדק את הקשרים עם סין.
