האם הרפורמה במנגנון בתי החולים בסין טומנת בתוכה הזדמנות לחברות ישראליות?
בסין ישנם למעלה מ-25,000 בתי חולים, כאשר בתי החולים הציבוריים בסין מחולקים לשלוש רמות שונו ששונות אחת מהשנייה בתחומים רבים.
בתי חולים מרמה 1– אלו הם בתי החולים הפשוטים ביותר. הם מתפקדים כמו קליניקות לרפואה מונעת ולתהליכי שיקום יותר מאשר כבתי חולים ואולם משום שמדובר בבית חולים מהרמה הנמוכה ביותר, הרופאים והמטפלים בבתי חולים אלו הינם לרוב בעלי תואר ראשון בלבד. לצורך ההשוואה, רופאים בישראל, כשמם כן הם- נושאים בתואר דוקטורט. בבתי חולים, לרוב, אין מיטות טיפול רבות ובהגדרה ברמה זו לבתי החולים יש פחות מ-100 מיטות.
בתי חולים מרמה 2– בית חולים מרמה 2 הינם בתי חולים, אשר בהם ישנם בין 100-500 (לפעמים עד 1000) מיטות. הרופאים בבתי חולים אלו הינם בעלי תואר שני בתחומי הרפואה ובית חולים אלו נמצאים לרוב בערים קטנות בפרובינציות רחוקות יותר ומשמשות כבית החולים המרכזי.
בתי חולים מרמה 3– אלו הם בתי החולים המובילים בקרב בתי החולים הציבוריים בסין, בהם ניתן למצוא בין 1000-5000 מיטות. הרופאים הינם בעלי תואר PHD, בדומה לרופאים בשאר העולם. ראשי המחלקות בבתי חולים אלה הינם, לעתים קרובות, בעלי השכלה מערבית, שחזרו לסין, לאחר שהוכשרו ברפואה מערבית.
לכאורה, נראה שזו מערכת, שמתאימה למדינה גדולה כמו סין, המחלקת את הטיפולים הרפואיים על פני רמות טיפול שונות ומודעת לכך, שלא ניתן להכשיר רופאים עם דוקטורט לכמות כה גדולה של אנשים. אך ישנן כמה בעיות מובנות במערכת זו:
- האזרח הפשוט איבד את האמון בבתי החולים מרמה 1 ומרמה 2, כיוון שהם אינם סומכים על שיקול דעתם המקצועי בשל העובדה, שהם אינם מוכשרים כיאות לטיפול בחולים. בנוסף, בתי החולים והרופאים מקבלים משכורת על פי מספר הטיפולים, שהם מספקים ולכן אין להם אינטרס להעביר את המטופל אל המומחה הנצרך מבית החולים האחר.
- הרופאים בבתי החולים הציבוריים מקבלים תוספת למשכורת כאחוז מכל תרופה, שהם נותנים למטופל ועל כן המציאות היא, שמטופלים רבים מקבלים תרופות מעבר לצורכיהם.
- חוסר האמון, שיש למטופלים בבתי החולים מרמה 1 ו-2, מביא אותם להגיע לבתי החולים מרמה 3, מה שגורם לעומס אדיר על בתי חולים אלו.
בשבוע שעבר ביקרתי בבית החולים אנז’ן בבייג’ינג (Beijing Anzhen Hospital). מדובר בבית חולים ברמה 3A (כל רמה יכולה להיות מוגדרת כ-A,B או C, אך לא ניכנס לזה לעת עתה). בית החולים הזה מקבל למעלה מ-2 מיליון מטופלים בשנה. מדובר בעומס אדיר, שמערכת הבריאות הסינית אינה יכולה לעמוד בו לאורך זמן.
[cycloneslider id=”beijing-anzhen-hospital”]
ב-2012 יצאה לדרך בסין רפורמה בתחום בתי החולים, שאפשרה למשקיעים פרטיים וביניהם חברות ממדינות זרות לרכוש או לפתוח בתי חולים בסין ולנהל אותם באופן פרטי. השאיפה היא, שעד סוף 2015 כ-20% מבתי החולים בסין יהיו בבעלות פרטית.
בשנה האחרונה (מאז תחילת 2014) החלו לנסות ולפתח רפורמות נוספות, שיסייעו למערכת הבריאות הציבורית בסין. מספר רפורמות יצאו לדרך והחלו לצאת לפועל בפרובינציות מסוימות:
- בית חולים לא יכול לקחת פרמיה על מחירי תרופות. כפי שצוין לעיל, לבתי החולים ולרופאים היה אינטרס להפנות חולים ללקיחת תרופות מעבר לצורך, אך הרפורמה המדוברת אמורה למתן את האינטרס הכלכלי.
- שדרוג של בתי החולים מרמה 1 ו-2. שדרוג רמת הרופאים בבתי חולים אלו על ידי הענקת פיצויים כלכליים לרופאים, שעובדים באותם בתי חולים וכן סבסוד ציוד רפואי לשימוש באותם בתי חולים קהילתיים.
- שיפור פוטנציאל הפרנסה עובר הרופאים. שילוב אפשרויות בתוך מערכת הבריאות, שיאפשרו לרופא לעבוד במספר בתי חולים במקביל ו/או לעבוד באופן פרטי, כך שיוכל להתפרנס כראוי.
שינויים אלו כבר החלו במחוז אנחווי (Anhui), מחוז של 60 מיליון איש, שנחשב למחוז פחות מפותח באופן יחסי, על אף שניכר שלא מעט פוליטיקאים מובילים בסין הגיעו ממחוז זה. השינויים במחוז זה נחשבים להצלחה וממשיכים להתרחב ברחבי סין. כיום כ-3000 בתי חולים מרמה 1 וכ-760 בתי חולים מרמה 2 עוברים את הרפורמה, כאשר בשלב השני הרפורמה אמורה להתרחב לכ-100 ערים נוספות.
כאן מקומה של כל חברה ישראלית לשאול את עצמה: האם הרפורמות הללו פותחות אפשרויות עסקיות בפניה? האם ניתן להציע ציוד לבתי החולים הקהילתיים? האם ציוד או תוכנה לרפואה דיגיטלית תספק את צרכיהם של המוני רופאים, שהחלו לפעול במספר מקומות במקביל?
אנו בנספחות הכלכלית בבייג’ינג נמשיך לעקוב יחד איתכם אחרי שינויים מרתקים אלו ויחד לנסות לבחון הזדמנויות עסקיות, שצצות לפתחנו.
