“האם כבר נזדמן לך לראות עיר הדומה לזו?” שואל קובלאי את מרקו פולו, ומושיט את ידו העמוסה טבעות אל מחוץ לאפיריון המשי של ספינת הטקס הקיסרית, להצביע על הגשרים הנטויים כקשת על גבי התעלות, על ארמונות הנסיכים שמפתני השיש שלהם טובלים במים, על תנועת הלוך ושוב של הסירות הקלות העושות דרך פתלתלה נדחפות במשוטים ארוכים, על הרפסודות הפורקות סלי ירק אל כיכרות השוק, על הגזוזטראות, המרפסות, הכיפות, המגדלים, על גני האיים המוריקים באפרוריות הלגונה”…
בספרו “הערים הסמויות מעין”, כותב איטלו קאלווינו על שיחה דמיונית בין קובלאי חאן, נכדו של ג’ינגיס ומייסד שושלת יואן, ששלטה בסין ובמונגוליה, לבין מרקו פולו, בנוגע לייחודיותה ויופייה של חאנבאליק (כיום בייג’ינג).
נזכרתי בכותרת הספר, כשביקרתי לאחרונה בדאליין (Dalian), עיר בפרובינציית ליאונינג (Liaoning), בצפון מזרח סין. כאז כן עתה, מרבית הזרים המגיעים לסין מתמקדים בבייג’ינג, שנגחאי או שנז’ן- החשודות הרגילות. מדובר בערים מרשימות, עשירות, שמפגינות את העוצמה הסינית, על רבי הקומות והארכיטקטורה האקלקטית שלהן.
ויחד עם זאת, עוצמתה האמיתית של סין לא ניכרת בערים אלו, הברורות מאליהן. העוצמה הסינית, לדעתי, ניכרת בערי ה”פריפריה”, ערי “Tier 2” ו “Tier 3” על מיליוני תושביהן וכוחן הכלכלי. ערים שמערבי מצוי לא שמע עליהן מעולם, אך הן גדולות ומרשימות יותר ממרבית ערי אירופה או צפון אמריקה.
חבר שחי מספר שנים במערב התיכון האמריקאי טען בפני, כי קונספט האורבניות האמריקאית אינו כפי שמשתקף בראשי הצופים האדוקים בסדרות ההוליוודיות. למעט פלוס-מינוס 10 ערים “אמיתיות” (כמו ניו-יורק, שיקגו, לוס אנג’לס, סן-פרנסיסקו וכו’), מרבית הערים האמריקאיות הן לא הרבה יותר מדאון-טאון קטן והרבה מאוד Suburbia.
לא זה המצב בסין. גם בערים הלא מוכרות בהן ביקרתי, כמו ג’ינאן (Jinan), שבפרובינציית שנדונג, צ’נגשה (Changsha), שבמחוז הונאן ובָּאודִינְג (Baoding), שבחביי, האורבניות היא אמיתית ומפתיעה.
בדאליין ההלם החל מהמטוס, למראה העיר על שלל רבי הקומות שלה והתפרסותה בין הים וההרים ונמשך במהלך נסיעה ברחוב הראשי שלה. הלם כזה חשתי בפעם האחרונה רק כשיצאתי מהרכבת התחתית בלילה קר בשיקגו ולאחר מכן הלכתי לאורך ה”Magnificent Mile“. ולא, אני לא מגזים.
בדיעבד, לאור ביקורים קודמים שלי בערי הפרובינציה הסינית, ההלם כנראה לא היה צריך להיות במקום. גם בצ’נגשה נפעמתי מהאורבניות המתפרצת ואף יצא לי לתאר אותה לקולגה כ”יקום מקביל”. חווית אורבניות מהשורה הראשונה, משהו שהייתי מצפה לראות בעיר מערבית גדולה. אבל ברחובות כולם סינים, השלטים בסינית ואני החייזר היחיד.
גם ההתמקדות של משרד הכלכלה בקשרי הסחר עם סין היא בערים הגדולות (אנו מפעילים נספחויות מסחריות בבייג’ינג, שנגחאי, גואנגג’ואו החל מהקיץ גם בצ’נגדו) וכך גם של מרבית מדינות העולם. הגם שיש בסין עוד לפחות כ- 20 ערים, שמצדיקות הקמת נספחות מסחרית, השמיכה היא קצרה ויש מספיק מטבעות מתחת לפנס על מנת להשאיר אותנו עסוקים ועם הלשון בחוץ לאורך שנים רבות.
עם זאת, היקום הסיני הוא גדול הרבה יותר מהערים, בהן שוכנות הנספחויות המסחריות. הזדמנויות מסחריות של ממש נמצאות ב”פריפריה” הסינית, באותן ערים הסמויות מעין. שם, בסופו של דבר, נמצא העתיד הסיני.
