בימים אלו אני מסיים את תפקידי כראש הנספחות המסחרית בטייפה. ארבע שנים של עשייה גדולה, למידה בלתי פוסקת והרבה קורונה. אי אפשר באמת לדחוס תקופה כזו לתוך כמה שורות, אבל אני הולך לנסות…
הגענו לטייפה בסוף 2018 עם הרבה מחשבות וציפיות לגבי איך הולכת להיראות השליחות שלנו והתפקיד עצמו, רק כדי לגלות (מהר מאוד) כמה מעט אנחנו באמת יודעים. ברמה האישית והמשפחתית, שליחות היא חוויה מטלטלת. יכולה להיות מעצימה ומגבשת, אבל גם לזעזע אם אין תקשורת טובה ופתוחה ואם לא מבינים שבראש ובראשונה – היא מסע משותף. הגענו לטאיוואן כזוג צעיר ואנחנו חוזרים כמשפחה צעירה ומגובשת, עם שני ילדים שדוברים שלוש שפות.
ברמה המקצועית, לא משנה מה חשבתם שאתם יודעים על טאיוואן, בפועל היא הרבה יותר מיוחדת, מורכבת ומרתקת. 8,500 הקילומטרים (ועוד קצת) שמפרידים בינינו, השפה, התרבות, האוכל המנטליות ועוד מיליון ואחד הבדלים עדיין לא מצליחים להסתיר את הדמיון הרב שיש בין ישראל לבין האי היפה הזה. המטרות והשאיפות שלנו דומות, אנחנו חולקים ערכים רבים משותפים ואהבה עצומה למקום בו נולדנו וגדלנו. לצד שיעורים רבים שלמדתי כאן, על טאיוואן ועל עצמי, רכשתי גם חברים לחיים.
אבל בכל זאת נספח כלכלי, אז אי אפשר בלי קצת מספרים.
בארבע השנים האחרונות היקף היצוא הישראלי לטאיוואן כמעט והכפיל את עצמו (צמיחה של 95%!). התרומה הצנועה שלנו כנספחות לסיפור הזה מתבטאת בקיום שתי וועדות מעורבות עם שותפינו במשרד הכלכלה הטאיוואני, טיפול בכ-300 פניות ישירות של חברות ישראליות לסיוע הנספחות, כ-200 פעילויות (כנסים, סמינרים, משלחות יוצאות ונכנסות, תערוכות ועוד ועוד) בהשתתפות למעלה מ-500 חברות ישראליות וכ-1,700 חברות טאיוואניות ובשורה התחתונה – כ-40 עסקאות אשר הנספחות הייתה מעורבת בהן ישירות (מה שאנחנו מכנים “סיפורי הצלחה”) בשווי כולל של למעלה מ-805 מיליון שקלים!
הגאווה האישית שלי היא שאנחנו משאירים אחרינו תשתית יציבה להמשך ההצלחה וצמיחת היצוא הישראלי בפרויקטים רבים הצפויים להניב עסקאות רבות נוספות למשק הישראלי בשנים הקרובות בסכומים גדולים אף יותר… (ומי שעקב אחרי בלוג הנספחות, יודע)
כשהצטרפתי לקורס הצוערים של משרד הכלכלה והתעשייה בינואר 2016, לא יכולתי לדמיין שכך תיראה השליחות הראשונה שלי בתפקיד.
לצד אתגרים רבים, מקצועיים ואישיים, זו בעיקר הייתה תקופה מספקת מאין כמוה וזכיתי לחוות אותה בטאיוואן לצד הצוות המדהים של הנספחות המסחרית פה – אלזה, סנדי, קאי-טינג ואסתר. אני רוצה להודות לכל אחד ואחת, בישראל ובטאיוואן, שהיו חלק מהסיפור שלי פה בארבע השנים האחרונות ומקווה שתמשיכו לכתוב את הסיפור שלכם בטאיוואן עוד שנים רבות ומאושרות. אני מעביר בשמחה את השרביט לאביב דורון ומאחל לכולכם בהצלחה!
