כיצד מתמודד שוק האנרגיה והחשמל של אוסטרליה עם מציאות דינמית ומשתנה

כיצד מתמודד שוק האנרגיה והחשמל של אוסטרליה עם מציאות דינמית ומשתנה

בשבועות ובחודשים האחרונים מתמודד משק האנרגיה והחשמל של אוסטרליה עם לא פחות מאשר סכנת קריסה וחשש ממחסור חמור באספקת החשמל שעלול להוביל לניתוקי חשמל והאפלה.

זוהי מציאות שכבר התרחשה בעבר אחרי שאזורים נרחבים במדינת דרום אוסטרליה נותקו בשנת 2016 מאספקת החשמל. תקופה זו מוכרת כ- ‘האפלה הגדולה’ (The Big South Australian Blackout of 2016)

מול מה שנראה כמחסור גובר ביכולת לספק חשמל זמין באמצעות מערכת הולכת החשמל הלאומית של אוסטרליה, נדרש הרגולטור הממשלתי: AEMO – Australia Energy Market Operator (המקבילה המקומית לרשות החשמל) להתערב ולעצור ייצוא של חומרי גלם נדרשים להפקת חשמל לשווקים הגלובליים, ספציפית פחם, דלקים וגז טבעי; כמו גם להתערב בתחרות החופשית בשוק החשמל המקומי על מנת לייצב ולאזן את שיווי המשקל בעיקר בחוף המזרחי האוסטרלי. בחלק זה של המדינה פועלת מערכת הולכת אנרגיה אינטגרטיבית המושפעת מיכולות ייצור החשמל של המדינות השותפות במיזם ( מדובר במדינות קווינסלנד, NSW, ויקטוריה וטסמניה שמערכות ההובלה והאספקה שלהן מחוברות, בעוד אלו שבמערב אוסטרליה – WA והטריטוריה הצפונית – NT, עצמאיות בשל הריחוק הפיזי והגיאוגרפי שלהן מכל היתר).

באופן כללי, עלויות הפקת אנרגיה באוסטרליה נמצאות במגמת התייקרות מאז ספטמבר 2021, בזמן שכלכלת המדינה החלה בתהליך מהיר של התאוששות מהסגרים ומהמגבלות שהוטלו בעקבות מגפת הקורונה והשפיעו על פעילותם של עסקים, מפעלים, משרדים ומקומות העבודה. רבים מהעסקים והמפעלים נמצאים כבר חודשים במסלול של חזרה לשגרה ולפעילות שקדמה למשבר.

אחת מההשלכות של תקופת המגפה הייתה ההכרח בצמצום ההפקה ואספקה של כמויות והיקפי האנרגיה שנדרשו לתעשייה האוסטרלית במהלך השנתיים האחרונות, בהמשך לצמצום ניכר של ביקושים מצד מפעלים, חברות, ארגונים ומעסיקים רבים.

בחודשים האחרונים נראה שההערכות של יצרני החשמל והרגולטורים השונים לחזרה לפעילות הכלכלית של אחרי משבר הקורונה – לא עמדו בציפיות השוק ולא תאמו את היכולת לספק חשמל בהיקפים שנדרשו לתעשייה, בפער שהוביל לדרישה גבוהה הרבה יותר מהיכולת של רשתות החשמל המקומיות לעמוד בהיקפי הביקושים, והתוצאה לכך היא התייקרות תעריפי החשמל גם בשימושים ביתיים אבל לא פחות מכך לתעשייה, לעסקים ולמקומות העבודה ששבו לפעילות.

מציאות זו הייתה רק השלב הראשון בדרך להחרפה משמעותית ביכולות העמידה של ייצור ואספקת החשמל ולהתייקרות העלויות שאפיינו את ייצור האנרגיה באוסטרליה.

לאחר פלישת רוסיה לאוקראינה ומדיניות משטר הסנקציות של מדינות המערב על ייצוא תוצרי האנרגיה ממנה, בעיקר של תעשיות נפט, דלקים וגז הטבעי לאירופה ולשוק העולמי, נדרשו מדינות המערב למקורות אנרגיה חלופיים וזמינים במטרה לספק את צורכי האנרגיה והחשמל של מדינותיהם עבור התעשיות והכלכלות שלהן.

בשל כך, מציאות השנה האחרונה תרמה תרומה גדולה אף יותר לעליית מחירי הסחורות השונים בשווקים ביניהם – מזון, חיטה ודגנים, כמו גם מקורות ומשאבי הפקת אנרגיה: נפט, פחם וגז טבעי – שראו התייקרות חסרות תקדים בקנה מידה היסטורי החל עם תחילת השנה הנוכחית.

על אף המדיניות, המאמצים והשקעות ענק בענף האנרגיות המתחדשות בשנים האחרונות על ידי ממשלת אוסטרליה, במטרה לצמצם את היקפי פליטות המזהמים ולעמוד בהתחייבויות צימצום זיהום הסביבה והפחתת פליטות פחמנים, עדיין חלק ניכר ומשמעותי מחומרי הגלם המשמשים את תחנות הכוח המקומיות לייצור והפקת חשמל מתבססים על שריפת פחם. זהו חומר גלם מהפקה מקומית שתורם כ 40% מהיקף ייצור החשמל במדינה, בעוד שריפת דלקים מזהמים אחראית לכ 34% וגז טבעי 22% (הווה אומר שמקורות אנרגיה נקיים ומתחדשים עדיין תורמים בין 4-7% בלבד לשוק האנרגיה הלאומי בעיקר על ידי אנרגיה סולארית.

תחנות הכוח של אוסטרליה, שמרביתן נבנו בשנות ה- 60 וה- 70 של המאה הקודמת מתיישנות ונדרשות לתחזוקה שוטפת גבוהה ויקרה, כמו גם להפסקות תחזוקה ארוכות במטרה להימנע מתקלות והפרעות לייצור החשמל.

בחודשים האחרונים, כשליש מתחנות הכוח המקומיות בחוף המזרחי של אוסטרליה (בה מתגוררת כ 80% מכל אוכלוסיית המדינה) ובה מתקיימת מרבית הפעילות הכלכלית שלה, הושבתו מפעילות בשל עבודות תחזוקה ארוכות ויקרות שנועדו להכין אותם לביקושים הגבוהים הצפויים בעקבות החורף האוסטרלי שמתחיל בתחילת יוני ונמשך עד לסוף אוגוסט.

מציאות זו הייתה בעלת תרומה נוספת לייקור עלויות החשמל להולכה ולשימושים השונים, כשאם כל זה לא היה מספק, הרי שההצפות הנרחבות במזרחה של אוסטרליה במהלך חודשי פברואר-מרץ השנה הביאו איתם נזקים אדירים לרכוש ולתשתיות והחריפו מאוד את הפגיעה ביכולת ייצור החשמל בתחנות כוח מבוססות שריפת פחם (Coal Fired Powered Stations) שפועלים באזורים ובשטחים שנפגעו.

בתמצית ניתן לומר, שישנם ארבעה פקטורים מרכזיים שמשפיעים בחודשים האחרונים על שוק החשמל האוסטרלי בכך שהם מייקרים את עלויות הפקתו והם תוצאה של סדרת צירופי אירועים ומקרים שיוצרים את ‘הסערה המושלמת בשוק האנרגיה המקומי’. אלו הם:

• מזג האוויר החורפי והקר מאוד של החודשים האחרונים
• חזרה לשגרת פעילות כלכלית מלאה
• אסונות הטבע
• המציאות הגיאו-פוליטית של השנה האחרונה

(כאשר שני הראשונים תורמים מאוד לגידול הדרישה וביקושים לחשמל ושני האחרונים מקשים מאוד על עמידה ביכולת הייצור והאספקה ומשפיעים על שורת ההיצע). כל אחד מהם, בנפרד, ובוודאי שביחד תורמים לייקור כמו גם ליצירת מחסור חמור במשאבי אנרגיה הנדרשים להפקת חשמל ואספקתו התקינה באוסטרליה.

יש לציין שהתעשייה המקומית, בעיקר באמצעות חברות המכרות והכרייה העצומות שפועלות במדינה מייצרת ומייצאת משאבים ואוצרות טבע מרכזיים בעיקר של דלקים פוסילים לרבות פחם וגז טבעי שנסחרים בשווקים בחו”ל. בשנים האחרונות היקף צריכת החשמל באוסטרליה ואיתם היקפי ייצור האנרגיה צמחו בכ-8% בעוד הייצוא של פחם וגז גדל ביותר מפי 10.

מתחילת השנה הדרישה העולמית למשאבי אנרגיה מרקיעה שחקים, ומחירי הסחורות הרלוונטיות התייקרו מאוד כך שחברות המכרות והאנרגיה של אוסטרליה נהנות מביקושים גוברים וממחירים אטרקטיביים לתוצריהם בעיקר חוזים מחו”ל שבאים על פני דרישות השוק המקומי.

המציאות האירונית שהמדינה נדרשת לה באחרונה ומתוארת בחיבור זה מהווים אינדיקציה וסוג של כלל אצבע, למציאות משברית שמדינות אחרות עשויות למצוא את עצמן בקרוב. מומחים לשוק האנרגיה העולמי והמקומי מצפים לשתי תוצאות אפשריות, הראשונה היא מדיניות שמוכרת כ’פרוטקציוניזם אנרגטי’ (שמירה ואחסון של משאבי טבע וחומרי הגלם הנדרשים ליצור חשמל) על חשבון היצוא שלהם לשווקים, גם במחירים אטרקטיביים במיוחד, מהלך שבמידה רבה אנו כבר עדים לו.

יצרניות אנרגיה כמו אוסטרליה מאיימות להגביל את יצוא הפחם והגז במאמץ לשרת את הביקוש המקומי ולשמור על מכסה נדרשת כמו גם על שווי משקל של המחירים המקומיים. כל זאת בזמן שארה”ב, בעצמה יצרנית ויצואנית מובילה של מוצרי אנרגיה, שוקלת לעשות זאת עבור יצוא נפט ואילו אינדונזיה החלה לראשונה השנה להגביל את יצוא הפחם ממנה לשווקים.

אפשרות נוספת היא אסטרטגיית ארוכת טווח שכרוכה ביצירת עתודות אסטרטגיות והגבלת מלאים של דלקים, פחמים וגז טבעי שיהפכו להיות בעדיפות לאומית. לארה”ב ולאירופה יש עתודות אסטרטגיות משמעותיות, אבל מדינות רבות (כולל אוסטרליה) פועלות במרווחים קטנים יחסית של אחסון דלקים ומדינות אחרות אף נמנעות מכך. כאשר יצרני אנרגיה מתחילות להגביל את אספקת הדלק, מדינות יבואניות צריכות לחשוב על בניית עתודות גדולות כדרך להפוך את מערכת האנרגיה כולה לעמידה יותר בפני אירועים אקלימיים וגיאו-פוליטיים.

הווה אומר, שהגבלת פליטות פחמן לסביבה, שמהווה את כלי המדיניות המרכזי של ממשלות במאמציהן להילחם במגמת שינוי האקלים כתוצאה מהתחממות הגלובלית, תוביל לכך שגם בתרחישים האופטימיים ביותר ידרשו עשרות שנים הרבה אחרי שנת 2030 שנקבעה כשנת היעד הקריטית לעמידה ביעדים של ממשלות ומדינות בבואן להגן על הסביבה.

עד אז, נראה שכל ניסיון להפעיל מדיניות צמצום פליטות פחמניים בדרך של הפסקה או לכל הפחות צמצום משמעותי של שריפת דלקים פוסילים כדי לייצר חשמל (באמצעות נפט ומוצריו, פחם וגז טבעי) ישרת בעיקר מודלים תיאורטיים וכלכליים ופחות את המציאות שהתהוותה בשנים האחרונות, הגם שתחייב את רשויות החשמל והרגולטורים במדינות השונות לשלב מודלים מתקדמים של תכנון, חיזוי והערכה שיתאימו למלאים מספקים במציאות דינמית ומשתנה – כזו שהחריפה מאוד והביאה את אוסטרליה להתמודד איתה במהלך מחצית השנה האחרונה.