ה ‘Brexit של הפסיפיק' בצל תיאוריית הכאוס

ה ‘Brexit של הפסיפיק' בצל תיאוריית הכאוס – כיצד מוביל משבר פורום מדינות איי האוקיינוס השקט להשלכות מדיניות גלובליות?

סביר מאור להניח שהקורא הישראלי לא הקפיד להתעדכן בכך שפורום איי האוקיינוס השקט (Pacific Islands Forum – PIF) שמהווה את הגוף המדינתי-אזורי החשוב והמשפיע ביותר של מדינות ותושבי אזור הפסיפיק, הדרדר בשבועות האחרונים לכדי משבר היסטורי חמור, לאחר שכמעט שליש מהמדינות החברות בו הפסיקו את חברותן בארגון בהמשך למשבר מדיני בין 18 המדינות החברות בו.

מדינות תת-הקבוצות המיקרונזיות, בהם פאלאו, איי מרשל, מדינות מיקרונזיה, קיריבטי ונאורו – פרשו מחברותן בפורום על רקע בחירתו של מזכ"ל חדש שנבחר לעמוד בראשו, מועמדן של גוש מדינות פולינזיה (אחת משלושת קבוצות האיים המרכזיות בפסיפיק יחד עם מיקרונזיה ומלנזיה, ש'הידועות שבהן' הן טונגה וסמואה העצמאיות ומדינות איי קוק וטוקאלו שנמצאות תחת ריבונות ניו זילנד). תוצאות הבחירות היו בניגוד לפרקטיקה ותיקה שהתקיימה מאז הקמת הארגון בשנת 1971,  לפיו היה זה 'תורה של קבוצת מדינות מיקרונזיה' להוביל את הנהגת הפורום בהמשך לסבב מוסכם והסדר ג'נטלמני שמתקיים בין המדינות שנחלקות ל 3 קבוצות גיאוגרפיות כמו גם אתניות ופוליטיות.

הפרישה החריגה מאוד יש לציין, מייצגת משבר משמעותי עבור מדינות האיים החברות בארגון, בתקופה שבה מדינות הפסיפיק ששוכנות באוקיינוס השקט מתמודדות עם אתגרים אזוריים בעלי השלכות גיאו-פוליטיות רחבות ומשמעותיות, לרבות תהליך התאוששות מהשפעות הכלכליות של מגפת הקורונה.

עצירה ומגבלות על טיסות מסחריות אליהן שהובילו לפגיעה קשה בענף התיירות, מקור הכנסה חשוב ומרכזי לכלכלות האיים, כמו גם האתגר הקיומי והמתמשך שנובע ממגמת שינויי האקלים ועליית מפלס האוקיינוסים בשנים הקרובות.

הפורום המדיני-כלכלי האמור שנוסד ב 1971 כיוזמה של ניו זילנד שהובילה מהלך של 7 מדינות איים בזמנו, נועד להתמודד בצורה מאורגנת עם האתגרים הרבים שונים שרלוונטיים לתושבי המדינות החברות (כמו גם לחזק את מעמדן של ניו זילנד ואוסטרליה כנותנות חסות ובעלות השפעה ומידת החלטה ריבונית על האזור כולו). נושאים של תעבורה ימית, אזורי דיג מסחרי, פיתוח תעשיית תיירות כמחולל צמיחה כמו גם אלמנטים אחרים של פיתוח כלכלי, מדיני ואנושי שבמרבית המדינות היה ועודם סוגיות ואתגר מרכזיים, בוודאי בהשוואה עם מידת הפיתוח הכלכלי של אוסטרליה וניו זילנד נותנות החסות לפורום.

ההסדר שהתקיים במשך שנים ארוכות ובמסגרת הבנה 'והסכם ג'נטלמנים' של כלל המדינות החברות, עברה הנהגת פורום הפסיפיק במעין רוטציה בין שלושת אזורי המשנה העיקריים של הפסיפיק: מלנזיה, פולינזיה ומיקרונזיה.

בסבב הנוכחי של תחילת 2021 התקיימו אמנם בחירות כמתוכנן אולם היות והייתה זו 'תורה של מיקרונזיה' להוביל את הפורום והמועמד המוביל מטעמה היה מועמדותו של שגריר איי מרשל בארה"ב, ג'רלד זאקיוס שמו, שלאכזבתם לא נבחר על חודו של קול בודד, נוצר משבר אמון שהוביל למשבר מדיני בין המדינות החברות שמשתייכות ומיוצגות ע"פ שלושה גושים פוליטיים נפרדים.

הליך הבחירה נעשה על ידי הצבעת נציגי כל המדינות החברות בתחילת חודש פברואר השנה לקראת סיום כהונה בת 3 שנים בהם נבחר נציג מדינה תורנית כמזכ"ל. בהמשך לסבב ההצבעה ובעקבותיו המינוי החדש ששליש מ 18 מדינות הארגון דחו, נוצר מצב שלא זו בלבד שהפורום איבד חמישה מתוך 18 חבריו, אלא שתת-קבוצה האזורית שמתקראת המדינות המיקרונזיות שמייצגות את צפון האוקיינוס השקט פרשו מארגון כמקשה אחת.

מדינות אלו, שלהן אוכלוסיות וכלכלות קטנות ודלילות מאוד יחסית ובהשוואה עם אוסטרליה, ניו זילנד, כולל פיג'י ואחרות, החליטו שמבחינתן הוגדשה השאה לאור מעמדן החלש מלכתחילה וההתעלמות העקבית והמתמשכת של יתר המדינות החברות שמיוצגות בארגון על ידי שתי הקבוצות האחרות: המלנזיות והפולינזיות (שגדולות יחסית לאוכלוסייתן כמו גם להשפעתן על הנעשה בפורום ניכרים).

 

בישיבת הצבעה מיוחדת של מנהיגי הפורום שהתקיימה בתחילת פברואר וברוב של 9 מול 8 (ומדינה אחת שנמנעה), הוכרז המנצח מועמדן של גוש המדינות הפולינזייות (בשם הנרי פונה, דיפלומט שכיהן כראש ממשלת איי קוק לשעבר). בתגובה, הודיעו נציגי פלאו על עזיבתם את הפורום באופן חד צדדי ומיידי, כמו גם על סגירת הנציגות שלהו בפיג'י, בו פועל וממוקם מטה הפורום.

כהמשך להחלטת ממשלת איי פלאו באותו היום, פרסמו גם מנהיגי מיקרונזיה הצהרה בה הביעו באופן קולקטיבי את אכזבתם מתהליך המינוי של המזכ"ל החדש כמו גם על כוונתם להתחיל באופן מידי בתהליך של פרישה בעצמם.

עזיבת 5 מתוך 18 המדינות החברות משנה מהותית את הרכב הפורום הן בין המדינות עצמן כמו גם את יחסיהן עם יתר מדינות אסיה ומדינות העולם, כאשר כמעט לכולן ישנה זיקה היסטורית, ריבונית ומדינית-כלכלית עם מדינות בפסיפיק ולא פחות מכך עם מדינות באירופה בדגש על צרפת, כמו גם עם ארה"ב וצ'ילה.

כך לדוגמא, פלאו, מיקרונזיה ואיי מרשל – קשורות קשר הדוק עם ארצות הברית במעין הסדר היסטורי של התאגדות חופשית מול וושינגטון כריבון. מנגד, בחרה לאחרונה מדינת האיים קיריבטי 'להעביר' את הכרתה הדיפלומטית הרשמית שניתנה עד לאחרונה לטאיוואן – אל סין העממית, מהלך שהוליד חששות מפני נוכחות והשפעה גוברת של בייג'ינג על הארכיפלג וממנו על האזור כולו. מדינת איים נוספת בשם נאורו, ששימשה מושבה אוסטרלית לשעבר, נותרה תחת חסותה של קנברה, בירת אוסטרליה היות וזו תלויה בתמיכתה המדינית והכלכלית הקבועה בה.

ע"פ הערכות מומחים, התפרקות הפורום מהווה מהלומה למדיניות האינטגרציה וניהול האינטרסים האזוריים המשותפים שרלוונטיים מאוד ובמידת חשיבות שווה לכל המדינות שהיו חברות בו בשל היותן מדינות וכלכלות איים, ומשום שבעוד אזור האוקיינוס השקט פועל ו'מדבר' לעתים קרובות כגוש מאוחד מעל הבמה העולמית, במיוחד בנושאים אזוריים דוגמת השפעות שינויי אקלים, הגדרה ותיחום אזורי דיג מסחרי וזיהום האוקיינוס, הרי שבאופן פנימי הוא מפולג ומפוצל בין אזורי משנה עם הבדלים משמעותיים בגודלם הפיזי, כמו גם פערים של פיתוח, מבנה הממשל, מרכיבים של אתניות, תרבות וגאוגרפיה.

הערכת מומחים למדינות האזור היא שהפיצול הציף מתחים ומאבקים פנימיים שהתקיימו על פני שנים ארוכות ושביטויים בפורום היה ע"פ אינטרס ולא על סמך קונצנזוס או הסכמה, כך שלא נדרש היה הרבה כדי להעיר אותם, כפי שאכן קרה בשבועות האחרונים בעקבות המשבר המדיני שהחריף לאחר בחירת מזכ"ל חדש לפורום שלא היה מוסכם על שליש מחברות הארגון.

על אף שמדובר בארגון שמייצג מדינות קטנות מאוד בשטחן ושהשפעתן על הכלכלה והפוליטיקה העולמית והאזורית זניחה, הרי שלאורך זמן עשויות להיות לו משמעויות שהן מעבר לגבולות וחשיבות האיים שמתוארים בחיבור זה.

זאת, היות והאחדות והחסות לפעילות כל המדינות מתקיימת זה שנים רבות על ידי מדינות המערב בהם אוסטרליה, ניו זילנד, ארה"ב ומדינות אירופה בדגש על צרפת. ככל שמדינות המערב ימישכו לאבד את אחיזתן והשפעתן, צפוי כוחה של סין והדומיננטיות שלה באזור שמלכתחילה שואפת להרחיב את עוצמתה והשפעתה המדינית והכלכלית ולא פחות מכך הצבאית באזור המידי שמהוה את חצרה האחורית, בהמשך למטרה ברורה להפוך לכוח הגמוני ודומיננטי שקובע את הטון ומשפיע על קבלת החלטות ומדיניות צבאית, פוליטית כמו גם כלכלית באזור כולו.

 

מסיבה זו, פועלות מאחורי הקלעים ממשלות אוסטרליה וניו-זילנד במאמץ להציל את האחדות ולהמשיך לקיים את מסגרות השת"פ של מדינות האיים שנתונות כולן להשפעתן, שאם אחרת, פירוק קואליציית 18 המדינות החברות בארגון ו'הברקזיט' של חמש מהן, יוביל בהכרח להגברת השפעתה של סין ולפגיעה ישירה במעמדן של מדינות המערב לרבות ארה"ב באזור גיאוגרפי חשוב כל כך לתחבורה ימית גלובלית, שטחי ואזורי דיג מסחרי ותעשייתי, שליטה במשאבי אנרגיה תת ימיים כמו גם חיפוש ושליטה באוצרות טבע שקיימים באזור רחב ידיים זה שאליו נושאות עיניים מדינות המערב מחד, כמו גם סין מנגד יחד עם מדינות אסיה האחרות כחלק מתוכניות הפיתוח הכלכלי העתידיות שלהן.

צור קשר עם:

שי זריבץ'

שלח הודעה

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב linkedin
שתפו בלינקדאין
שיתוף ב email
שתפו במייל