נחתם הסכם הסחר הגדול בעולם

לפני שבועיים חתמו 15 מדינות על הסכם אזור סחר חופשי הגדול בעולם, ביניהן סין, יפן ודרום קוריאה. יחד, הצדדים להסכם מייצגים כ-30% מאוכלוסיית העולם ושיעור דומה של הסחר העולמי.

עכשיו כשהאבק מתחיל לשקוע, הגיע הזמן להקדיש לנושא את תשומת הלב הראויה לו שכן מדובר בנקודת ציון חשובה מבחינת תמונת המצב הגאו-פוליטית והיחסים בין המעצמות העולמיות ורצוי לנסות להבין האם וכיצד תשפיע התפתחות זו על ישראל.

שמו המלא של ההסכם הוא Regional Comprehensive Economic Partnership אך הוא מוכר יותר בראשי התיבות RCEP. לא מדובר במסגרת האזורית הראשונה שמאגדת מדינות במרחב הפאסיפי תחת הסכם סחר חופשי.

רק לפני כשנתיים וחצי נחתם ה-CPTPP (Comprehensive and Progressive Agreement for Trans- Pacific Partnership) ע"י 11 מדינות במרחב הפאסיפי. הבסיס להסכם זה היה ה-TPP ממנו פרש ממשל טראמפ בינואר 2017. הסכם אזורי נוסף הוא ה-AFTA אשר כולל את 10 מדינות ASEAN (ברוניי, סינגפור, מלזיה, וייטנאם, לאוס, תאילנד, פיליפינים, אינדונזיה, קמבודיה ומיאנמר).

ה-RCEP כולל את עשר מדינות ASEAN וכן חמש מדינות נוספות: יפן, סין, דרום קוריאה, אוסטרליה וניו-זילנד. המיפוי מטה (שהוכן ע"י Nikkei Asia) מסייע לעשות קצת סדר:

ה-RCEP כולל הוראות במגוון של תחומים, כגון סחר בטובין, סחר בשירותים, השקעות, סחר אלקטרוני, קניין רוחני ורכש ממשלתי, ויכנס לתוקף 60 ימים לאחר  שתשע מתוך חמש-עשרה מדינות יסיימו את הליכי האשרור הפנימיים הנדרשים (לפחות שש ממדינות ASEAN ושלוש מדינות שאינן ב-ASEAN). נדרשו כ-8 שנות מו"מ כדי להשלים את המלאכה, כאשר בסופו של דבר הודו החליטה לקראת הסוף לוותר על השתתפותה.

מועד החתימה משך תשומת לב שכן הוא מצביע על מעורבות גוברת של סין בזירה הכלכלית העולמית ומשקף את נסיגת ממשל טראמפ ממדיניות של שיתוף פעולה, שאפיין את ממשל אובאמה. כך יצא שמי שנכנסה בסופו של דבר לאינטגרציה הכלכלית הגדולה ביותר במרחב היא המעצמה היריבה, בעוד שארה"ב נותרת בחוץ. נשיא סין, שי ג'ינפינג, כבר הודיע השבוע שממשלתו שוקלת להצטרף גם להסכם ה-CPTPP.

מבחינת יפן מדובר בהסכם חשוב שכן הוא מסיר חסמים ביצוא לדרום קוריאה וסין דבר שיסייע במיוחד לתעשיית הרכב המקומית.

ראש הממשלה יושיהידה סוגה התבטא שבוע שעבר לטובת קידום הסכמים רחבים יותר וקרא להמנע מפרוטקציוניזם בתקופה זו. בנוסף להסכמים הנ"ל, יפן חתמה על מספר הסכמי סחר חופשי בתקופה האחרונה, כולל הסכם מול האיחוד האירופי והסכם נוסף עם בריטניה (שאמורה לפרוש מהאיחוד האירופי עד סוף השנה).

אז מה לגבי ישראל?

בעוד שהסכמי סחר חופשי תופסים תאוצה בשני העשורים האחרונים, בדגש על הסרת חסמים בין מדינות שכנות, כמו במקרה של ה-RCEP, ישראל נאלצת לחתור לשותפויות אסטרטגיות עם מדינות מרוחקות יותר. ואכן ישראל נהנית מזה למעלה משלושה עשורים מהסכמים עם שתי שותפות הסחר המרכזיות שלה – ארה"ב והאיחוד האירופי, וכן עם מדינות נוספות כגון טורקיה, מדינות אפט"א, קנדה, מקסיקו, מדינות מרקוסור וקולומביה.

בזירה האסייתית, מוביל מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה בשנים האחרונות מהלכי משא ומתן אינטנסיביים להסכמים בילטראליים עם סין, וייטנאם, הודו והאיחוד הכלכלי האירו-אסייתי. ההסכם הראשון שייחתם מול מדינה אסייתית יהיה מול דרום קוריאה (החתימה צפויה ממש בקרוב).

הנספחות הכלכלית של שגרירות ישראל ביפן, יחד עם השגרירה יפה בן ארי ומטה מינהל סחר חוץ בירושלים, פועלת במרץ כדי להביא להחלטת ממשלת יפן לפתוח במו״מ להסכם סחר חופשי עם ישראל. אני מאמין שהמאמצים יישאו פרי בקרוב שכן מדובר באינטרס משותף של שתי המדינות.

עבור ישראל, מדינה קטנה שתלויה ביצוא לשווקים רחוקים, יש חשיבות עליונה להסרת חסמים באמצעות הסכמי סחר חופשי, במיוחד כאשר מדינות אחרות ממהרות להסיר חסמים לסחר ביניהן.

 

צור קשר עם:

דניאל קולבר

שלח הודעה

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב linkedin
שתפו בלינקדאין
שיתוף ב email
שתפו במייל