הסכם הסחר בין מדינות אסיה והפסיפיק והמשמעויות שלו עבור כלכלת אוסטרליה

הסכם הסחר בין מדינות אסיה והפסיפיק והמשמעויות שלו עבור כלכלת אוסטרליה

חמש עשרה מדינות אסיה והפסיפיק, בהן הכלכלות החזקות והעוצמתיות של סין ויפן, סינגפור ואוסטרליה, חתמו על הסכם הסחר הגדול ביותר של השנים האחרונות לאחר שנים של משא ומתן ארוך ומורכב.

הסכם הסחר ששמו המלא: RCEP – Regional Comprehensive Economic Partnership – הינו בפועל הסכם בין בלוק הסחר הקיים של מדינות דרום מזרח אסיה הידוע בשם ASEAN שמורכב מ 10 מדינות האזור לרבות סינגפור, תאילנד, אינדונזיה ומלזיה, אליו הצטרפו הכלכלות של סין, יפן, דרום קוריאה, אוסטרליה וניו זילנד. עם תחילת השותפות ביניהן מייצגות 15 המדינות החברות בהסכם קרוב לשליש מאוכלוסיית העולם ואיתה כשליש מהתמ"ג העולמי כולו, כמעט 40 טריליון $ תוצר מצרפי.

בעיקר מייצג ההסכם רצון ושאיפה להרחיב ולהעמיק את השת"פ הכלכלי והמדיני בין 15 המדינות כאשר הערכה היא שהן יהוו מחצית מהתמ"ג והסחר העולמי עד לשנת 2030 כאשר לפחות מחציתן (סינגפור, דר' קוריאה, סין, אינדונזיה ואחרות) מהוות כבר כיום חלק מהכלכלות החזקות בעולם ובעלות פוטנציאל הצמיחה המשמעותי ביותר של השנים הקרובות. ההסכם נועד להקל את תהליכי הסחר המורכבים בין המדינות החברות וליצור שפת סחר אחידה וברורה בין כל השותפות בה.

המדינה היחידה שבחרה בסופו של דבר שלא להצטרף לשותפות הסחר הייתה הודו, שאע"פ שהשתתפה במו"מ מתחילתו, החליטה לפרוש ממנו כשנה לקראת מועד הסיום, לאור חששה שעמדת הכניסה של התעשייה ההודית איננה תחרותית מספיק והפחתת המכסים ההדרגתית הצפויה (בוודאי שהסרתם המלאה), תפגע ביצור מקומי הגם שהפחתה מלאה תבוא לידי ביטוי רק בעוד 20 שנה מיום חתימת ההסכם ולא באופן מידי.

מועד חתימת ההסכם הווה תקדים בכך שנחתם בנוכחות מנהיגי כל המדינות החברות בו, באמצעות לא אחר מערוץ התקשורת והמפגשים און-ליין: Zoom במקום במפגש פיזי בנוכחות ראשי כל המדינות כמקובל, בהמשך למגבלות התנועה והמפגשים שקיימות עדיין במרבית המדינות.

להסכם הסחר האזורי של אסיה והפסיפיק מאפיינים ייחודיים רבים בעיקר שהוא בא לביטוי זמן קצר מאוד לאחר הבחירות בארה"ב ויש בו מעין התרסה כלפי מדיניות הממשל (היוצא) בוושינגטון שהוביל מדיניות של התכנסות אפילו פרוטקציוניזם (הגנה על תוצרת מקומית באמצעות מדיניות של חסמי סחר) במקביל למלחמות סחר אם לפרש את האמירה הידועה ביותר של הנשיא היוצא טראמפ: America First.

כלומר, במהלך כהונתו, הייתה מדיניות ברורה של העדפת תוצרת אמריקאית והימנעות מחתימה על הסכמי סחר ואיתם הפחתת מכסים שע"פ הממשל האמריקאי שדדו ופגעו בכלכלת ארה"ב, ניצלו את כוחה הכלכלי והגינותה והסבו לה נזקים במקום יתרונות כלכליים.

בהסכם RCEP כלולים לא מעט תקדימים, בין היתר סעיפים הנוגעים להגנה ושמירה על קניין רוחני, העדפת אספקת שירותי תקשורת בדגש על תשתיות הדור החמישי יחד עם שירותים פיננסיים, מסחר מקוון ושירותים מקצועיים.

המטרה של השותפות הכלכלית האזורית המקיפה (RCEP) שכוללת בין היתר את יפן, אוסטרליה וניו זילנד, היא להוריד מכסים, לחזק שרשרות אספקה בעזרת חוקים משותפים ולגבש חוקי מסחר אלקטרוני חדשים ומעודכנים.

אחד האלמנטים הייחודיים בהסכם נוגע לסוגיית קביעת כללי מקור (Rules of Origin) שהינו מרכיב מרכזי בסחר בין מדינות שמגדיר באופן רשמי היכן יוצר כל מוצר, כולל איזה מרכיבים ומאיזה מדינות. כך למשל, לפי הסכמי הסחר האזוריים הקיימים היום, כל מוצר המיוצר בתאילנד שיש ממנו חלקים מיפן או מאוסטרליה יהיה פטור מתשלום מכס בכל אחת מהמדינות החברות בהסכם וכל מדינה חברה תזכה ליחס שווה והוגן. זהו מרכיב שמאפשר למדינות החברות בהסכם תמריץ לחפש ספקים, להעדיף יצרנים ובאופן כללי שותפים עסקיים בתוך האזור הגיאוגרפי הכלול בהסכם במטרה להגביר את הקרבה, העדפה והשותפות העסקית בין כלכלות האזור החברות בו.

יש מקום לציין שלהסכם אספקטים ויתרונות כלכלים ברורים אך לא פחות מכך פוליטיים ומדיניים במיוחד בכל הקשור ביחסי כל אחת מהמדינות עם סין מחד ועם ארה"ב מנגד.

כזכור, בחר הממשל בוושינגטון שלא להצטרף להסכם סחר והבלוק הכלכלי החשוב ביותר של העשור שהסתיים: TPP – Trans-Pacific Partnership שנחתם בסופו של דבר ב 2016 וכלל את ארה"ב, שבהמשך ועל אף שכבר הייתה חתומה עליו, פרשה ממנו שנה לאחר בחירת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בשנת 2017.

העובדה ששותפות ה TPP לא כללה את סין, הייתה סוג של אמירה פוליטית ברורה ומשקל נגד להתעצמותה המדינית והכלכלית של סין שפועלת למנף את עוצמתה כדי להשפיע על מדינות להפוך להיות חברות 'במחנה שלה' במקום תחת חסות ארה"ב.

אולם, משעה שהממשל האמריקאי פרש מההסכם עליו חתם אך טרם אשרר, התעצמה ההכרה שהסכם הנוכחי מביא איתו איכויות ושותפויות עתידיות בוודאי בתקופה של משבר קורונה, שבאיזו דרך שלא בוחנים אותו ממקם את סין במרכז הבמה האזורית של אסיה ומדינות הפסיפיק ומייצר תלות משתנה של כל המדינות אחת ברעותה, ושל כולן ביחד – בכלכלת סין ובצמיחתה, כמובילת השותפות המולטילטראלית החדשה.

ראוי לציין שההסכם מאחד מדינות שנקלעו למשברים מדיניים. ביניהן סין, דרום קוריאה ויפן שיש ביניהן עויינות ומתחים היסטוריים, יחד עם סכסוכים טריטוריאליים שנוגעים לבעלות על איים בלתי מיושבים ושטחי דיג, כולל זכויות חיפושי גז, נפט ומרבצים אחרים, זאת במקביל לשורה ארוכה של מתחים וקונפליקטים אזוריים אחרים.

אוסטרליה מצדה, שיחסיה עם סין נמצאים במסלול חד כיווני של התנגשות והחרפה לאחר שבמהלך השנה קרא רוה"מ אוסטרליה סקוט מוריסון להקמת גוף בלתי תלוי שיחקור את מקור התפרצות נגיף הקורונה והתנהלות הממשל הסיני בתקופה שקדמה לסגירת הגבולות הלאומיים, שהובילו להפצתו ברחבי העולם.

הצהרה שהעלתה את יחסי שתי המדינות על מסלול התנגשות ישיר, וכולל מאז סדרה הולכת ומחריפה של לחצים כלכלים שסין מפעילה על אוסטרליה לרבות חקירות היצף ופגיעה ישירה בסחר בין המדינות תוך הגבלות על סדרה של מוצרים שמיוצאים ממנה לסין (מחיטה ועד יין, בשר בקר עבור בייצוא לובסטרים) כולם ענפי ייצוא חשובים ומרכזים לצמיחתה הכלכלית של אוסטרליה ועל אף הסכם סחר היסטורי בין שתיהן שנחתם במהלך 2015.

יש לציין שאוסטרליה מצדה רואה בהסכם הזדמנות היסטורית, חד פעמית, לחזק את מערכת השת"פ הכלכלי שלה עם מדינות האזור 'ולהצטרף אליהן', כלומר ליצור אחידות ואינטגרציה עם כלכלות אסיה כולן וכך להיות חלק אינטגרלי בצמיחתן. האמור הוא בניתוח עוצמתה ויתרונותיה של כלכלת אוסטרליה במאה ה 21 – שירותי חינוך, בריאות, ממשל, לרבות שירותי בנקאות ופיננסיים מערביים, ושירותי תיירות מעולים ותחרותיים.

קצרה היריעה מלתאר את התהליך ההיסטורי שעוברת אוסטרליה, מושבה בריטית עד תחילת המאה 20 ודמוקרטיה מערבית דוברת אנגלית בעלת כלכלת שוק חופשי, שקשורה בטבורה למולדת בריטניה ומאז סיום מלחמת העולם השנייה היא בת ברית אסטרטגית של ארה"ב בכל מובן ובכל תחום: צבאי, פוליטי, כלכלי, מסחרי וכו'.

מומחים מקומיים טוענים שאוסטרליה מהמרת על ההסכם עם כל מה שיש לה ושואפת למנף את יתרונותיו כדי לצאת מהמשבר הכלכלי שנקלעה אליו במהלך השנה שפגעה בה ובתעשייתה.

המטרה המוצהרת היא גיוון מקורות הסחר כולל ההשקעות, הייבוא והייצוא ממנה לשווקים בהמשך להיותה כלכלת סחר חופשי פתוחה ותחרותית שמיקומה הגיאוגרפי מציב אותה בעמדת נחיתות לאור העדר גבולות יבשתיים מידיים עם איזו משותפותיה.

הגם שלהסכם יתרונות ברורים, יקל על תיירים, סטודנטים ומשקיעים זרים לפעול, ללמוד בוודאי שלבקר באוסטרליה ובכך לתמוך בצמיחתה הכלכלית. השאיפה היא שבנקים, קרנות ביטוח והשקעות, וכן סטודנטים, מבקרים, תיירים רפואיים זרים יוכלו להיחשף לשירותי הרפואה והתיירות, הפיננסים והבנקאות של אוסטרליה עם פתיחתו של השוק החדש, צומח ומבטיח בן מעל ל 2 מיליארד לקוחות פוטנציאלים חדשים.

כל ההבטחות והציפיות הללו מתקיימים בזמן שהנושא המרכזי שנידון בהרחבה יתרה בתקשורת ובשיח הציבורי באוסטרליה בשבוע האחרון הוא: ומה יהיה עם סין ?, כיצד ישפיע ההסכם שמצד אחד תומך בחיזוק הקשרים הכלכליים והמסחריים העתידיים בין כל המדינות החברות בה, מנגד, ניצב בין שתי מדינות שעלו במהלך השנה על מסלול התנגשות בוטה וישיר, כאשר הסכם הסחר ביניהן מנוצל לרעה ומהווה קרקע לחבוט באוסטרליה על 'התנהגותה' במה שנתפס בקרב מקבלי החלטות בסין כעזות מצח וקריאת תיגר שלה על מדיניותה של סין.

צור קשר עם:

שי זריבץ'

שלח הודעה

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב linkedin
שתפו בלינקדאין
שיתוף ב email
שתפו במייל