משך שנים רבות, מיקומה וריחוקה הגיאוגרפי של אוסטרליה ממרכז העולם נודעו כ’עריצותו של המרחק’ (The Tyranny of the Distance), בייחוד כשהעולם שממנו הגיעו אל חופיה דורות של מהגרים היו מהעולם הישן של אירופה לרבות מהגרים ואסירים מבריטניה לאור ‘היתרון הבולט ביותר שלה’: ריחוקה העצום כל כך מהמולדת הישנה, אירופה.
הגם שאוסטרליה היא יבשת יפיפייה רחבת ידיים, מוקפת אוקיינוס מכל צדיה, הרי שלפחות ע”פ מגלי הארצות וב 100 השנים הראשונות להתיישבות הקולוניאלית בשטחה, בזמן שהאמונה שמדובר בארץ ואדמה שאינם מיושבים (Tera Nulius כהגדרת המגלים) אם לא מתחשבים באוכלוסייה הילידית שחיה בה, הרי שנתפסה כמקום האידאלי להגלות אליו את האסירים, מפירי החוק הכופרים והבוגדים של בריטניה של סוף המאה ה- 18 ותחילת המאה ה- 19.
מאה ושנים רבות לאחר מכן, כשכבר הייתה למדינה שדבק בה הכינוי הלא ממש מחמיא של: The land down under (הארץ שמתחת ללמטה בתרגום חופשי) או ‘סוף העולם שמאלה’ בעברית מעודכנת, ניכר שתושביה דווקא מוצאים יתרונות רבים במיקומה המרוחק של ארצם מיתר העולם.
בייחוד כשהעולם הישן סובל ממגפת קורונה שמתפשטת ופוגעת בו כלכלית וחברתית, זאת בשעה שאוסטרליה מצליחה בשבועות האחרונים כמעט ולמגר את התפשטות הנגיף ואת היקפי ההדבקה והתחלואה בשטחה, ובכך למנוע לחלוטין את התמותה בה, עם פחות מ 1,000 מתים מאז גילוי החולה הראשון. כל אלו בהמשך למדיניות תקיפה שכללה את סגירת גבולותיה הבינלאומיים ע”פ מרבית השנה, במקביל לאכיפת מגבלות תנועה קשות כולל בתוך גבולותיה ובין 8 היחידות הפדרליות שמרכיבות אותה.
עד לפרוץ המגפה, הזהות הלאומית, התרבות האנגלו-סקסית דוברת האנגלית, הקשר המידי עם ארצות מוצאם של תושבי אוסטרליה היו קשורים באופן ישיר עם מדינות האם של תושביה.
אלו הפכו את אוסטרליה ברבות השנים למרכז מוביל לסחר והשקעות בינלאומיים מבוססי המודל המערבי של דמוקרטיה-ליברלית שפועלת בה כלכלה חופשית ותחרותית עם מורשת בריטית שעיצבו את המוסדות, התרבות וההוויה של אזרחיה.
בצירוף רשת הקשרים הבינלאומיים, הסחר עם מדינות האם, התרבות המקומית שמעודדת ביקורים תכופים בין שלצורך לימודים, תיירות ועסקים מחוץ לשטחה, הפכה עם השנים אוסטרליה למדינה עשירה, משגשגת, מודרנית ומצליחה, אבן שואבת של מהגרים אליה, כל זאת עד להגעת הנגיף הקורונה.
מזה כמעט שנה גבולותיה של אוסטרליה סגורים ובפועל לא ניתן להגיע או לצאת ממנה, מראים נתוני ההגירה המעודכנים ששיעור צמיחת האוכלוסייה צנח לשיעור הנמוך ביותר מזה למעלה מ- 100 שנה.
תושבי אוסטרליה שמעולם לא תמכו בבידוד או התכנסות מדינית, ולא העדיפו הסתמכות כלכלית עצמית מאיזו סיבה, ותמיד שאפו להרחיב ולהיות חלק מהגלובליזציה, ליטול חלק אקטיבי ברשתות הסכמי סחר מורכבים אזוריים וגלובליים, תמיד עודדו בריתות עם מדינות המערב ואינטגרציה כלכלית עם שווקים מתעוררים, מרגישים כיום שהבידוד הכפוי, הניתוק בפועל מכל היתרונות שמביאה איתה הפתיחות לעולם, מהווים דווקא פריבילגיה ייחודית רק להם, שראוי לשמר ולהפיק ממנה את המיטב, על אף המחיר הכלכלי והתרבותי שהיא גובה בתמורה.
הגם שמדינות אחרות ניתקו את עצמן משכנותיהן וסגרו את גבולותיהן בפני מבקרים ובוודאי שמדינות איים דוגמת סינגפור, יפן או ניו-זילנד שהצליחו להתמודד בצורה מעוררת הערכה עם התפשטות הנגיף בשטחן.
התחושה היא שרק באוסטרליה עדיף לעת עתה לשמור את הקיים, תחושה שגוברת על הצורך לחזור לנסוע או להתחבר לעולם, לאפשר תנועה מוגבלת אליה וממנה, במובן ששימור ההישגים במאבק בנגיף, עדיפים משמעותית על כל היתרונות האחרים שנובעים מהיותה מחוברת חזרה ופתוחה לשווקים ולעולם.
כך, באינספור ראיונות עם אזרחים, לרבות תושבי מלבורן, העיר השנייה בגודלה במדינה שעבור רבים מהם דווקא לאחר 111 יום של מדיניות בידוד ביתי נוקשה (Hard Lockdown) שהביאו עמם מכה כלכלית קשה, זעם גובר על ההנהגה המקומית והשלכות חברתיות ונפשיות נרחבות, ועל אף המשך המגבלות על תנועה בארצם, בזמן שאוסטרלים רבים עובדים מהבית ונמנעים מלקיים מפגשים חברתיים ומשפחתיים שכה מאפיינים את תרבותם, ניכר שהיתרונות שמביא איתו הריחוק מהעולם גוברים ועדיפים על השגרה, הצורך והיתרונות בגבולות פתוחים לביקורים עבור תיירות, עסקים ובוודאי היתרון שבהגעת מהגרים מתאימים.
