יומני קורונה 5# – כיצד מתמודדת הודו עם משבר הקורונה?

יומני קורונה 5# – כיצד מתמודדת הודו עם משבר הקורונה? אמ;לק מפתיעה לטובה!

בראשית אוגוסט פורסמה בגלובס (מאת שני אשכנזי, 1.8.20) כתבת עומק מרתקת על התמודדות הודו עם משבר הקורונה. בסקירה נרחבת, תוארה המציאות המורכבת בהודו, בה נפטרים מאות מקורונה מדי יום ולמעלה ממליון כבר חלו במחלה (כיום כבר כמעט 4 מיליון, ב.ג).

עוד תיארה הכתבה את הזינוק בהיקף החולים ואת אסונות הטבע הפוקדים את תת היבשת ולא מסייעים להתמודדות השלטונות עם המשבר.

בתוך כך, מתובלת הכתבה במחקרים של גורמים ממשלתיים בהודו החוזים גלי חום, שטפונות ובצורת; מוצגות תחזיות הצופות משברים כלכליים כבדים בעקבות משבר האקלים ומשבר הקורונה; החשש מתחלואה גבוהה ממחלות הנישאות ביתושים (דנגיי \ מלריה); הפערים החברתיים והכלכליים הפוגעים בנגישות של אוכלוסיות לשירותי רפואה; פערי חינוך לבריאות והייגנה; תנאי סניטציה ירודים; פערי תקשורת; משבר פליטים פנימי של מהגרי עבודה מהכפרים והערים המרוחקות ממרכזי המסחר הגדולים ועוד.

התמונה המצטיירת מקריאה הכתבה, עגומה וקודרת. עם זאת, בראייתי, הסנטימנט השלילי המובא בכתבה זו, עושה קצת עוול עם ממשלת הודו, בראשה עומד רה"מ נרנדרה מודי בשש השנים האחרונות (מאז 2014).

Location India. Blue pin on the map.

בפוסט זה, אנסה לתאר את חצי הכוס המלאה (יותר) ולשקף כיצד – בהתחשב בנסיבות – הצליחה הודו לעשות את הלא יאומן ולהתמודד באופן מעורר הערכה עם המשבר.

ימי טרום המשבר

בשבועות הראשונים של חודש מרץ, שעה שההיסטריה בישראל כבר הייתה כמעט בשיא, בהודו רק התחילו לגלל צעדים זהירים לעצירת המסחר והקפדה על ריחוק חברתי. באותם ימים, עוד לא היה תו סגול, היו ויכוחים על מידת האפקטיביות של מסיכות וגם אנחנו, השליחים, מצאנו עצמנו זהירים מחד אך שומרים על שגרה מאידך.

למעשה, בסוף השבוע הראשון של מרץ, עת החלו להגיע דיווחים על הדבקות המוניות מכל רחבי תבל, עלה ראש הממשלה מודי על הבמה ונאם בפני למעלה מ-2000 מוזמני הכנס העסקי השנתי היוקרתי ביותר של ה- Economic Times of India, העונה לשם GBS. חלק מאורחי הכנס, אגב, היו ישראליים אותם הביאה במיוחד נספחות משרד הכלכלה בשגרירות ישראל בהודו, על מנת שיציגו באירוע. האולם, יש לציין, היה גדוש עד אפס מקום.

הקורנה – כבר באותם ימים, היה הנושא החם ביותר והחשש בהודו נגע בתנאי הפתיחה המאתגרים עימם ניצבת הודו בקו הזינוק התחלואתי הגלובאלי, לאור הפערים הקיימים בהיבט של חינוך, נורמות והיגיינה מחד וכן הצפיפות, העיור, הדלות, היעדר התשתיות לסניטציה, מערכת הבריאות ברמה לא אחודה ועוד.

בשלהי אותו סוף השבוע, במוצ"ש, נפגשנו כמה מחברי המשלחת הישראלית לכנס GBS במסעדה אופנתית ויוקרתית, השייכת לידיד ישראל מובהק. העסקים במסעדה, כך ניתן היה להתרשם, היו די כרגיל. התנועה אולי הייתה פחותה מבדרך כלל, אבל בסך הכל היה די מלא (ומאוד טעים).

אסקלציה מהירה

כשבועיים לאחר מכן, הודו כולה כבר הייתה שרויה תחת משטר קורונה קפדני, הכולל מדיניות ממשלתית מאוד מחמירה שנועדה להתמודד עם האתגר.

hand-disinfection-

 

המעבר, יש לומר, היה מהיר: ב-18.3 הוטל איסור גורף על יצוא ציוד מיגון, תרופות וציוד רפואי; ב-22.3 הופסקו הטיסות הבינלאומיות והוטל 'סגר וולנטרי' Janata Curfew אשר נועד 'לבחון את המים' ולבדוק את מידת ההענות של הציבור לכיוון אליו הולכת הממשלה; באותם ימים גם הופסקו הטיסות הפנימיות (על מנת למנוע מעבר הנגיף ממדינת מחוז אחת לאחרת) ואז – ב 24.3 – הוטל עוצר וסגר טוטאלי על כל הודו, שהביא לעצירה מוחלטת של המשק והכלכלה. שוטרים נפרשו ברחובות הערים והכפרים ונקטו ביד קשה כנגד כל מפרי סדר היוצאים את ביתם ומפרים את הנחיות העוצר המוחלט.

אבל זה לא הכל: לראשונה בהיסטוריה של הודו, סגרו מדינות המחוז את שעריהן וצמצמו למינימום מעבר אזרחים ממדינה למדינה. כפי שצויין בכתבה, המהלך אכן הוביל למשבר הומנטרי עצום בכל המדינות המהוות את מרכזי הסחר של הודו והשפיע על כ-40 מיליון איש (לפי נתוני הבנק העולמי). המשבר נבע מהיעדר יכולת מהגרי העבודה פנימיים בהודו – שבמקרים רבים ישנים דרך קבע בתוך המפעלים בהם מועסקים \ דירות המגורים של המעסיקים \ אתרי הבניה אותם הם בונים או סתם נשענים כלכלית על הפרנסה שהופסקה – לחזור לכפרים והיישובים מהם הגיעו, המצויים במרחק של מאות ולעתים אף אלפי ק"מ.

עם זאת, החלטה זו גם סייעה לממשלה לעצור את התפשטות הנגיף אל עבר האזורים המרוחקים מהערים המרכזיות וכך להקל על יכולת מערכי הבריאות באותם אזורים פריפרייאליים להתמודד עם המציאות החדשה ולהיערך בהתאם.

מדיניות זו הוכיחה את עצמה, בראייתי, והאינדיקציה לכך היא ש (א) אכן ניכרים פערים עצומים בהיקף ההתפשטות בין הערים הגדולות במרכז ומערב הודו לבין אלו – גם הגדולות שבהן – הממוקמות בדרום, בצפון מזרח, מזרח וצפון הרפובליקה. ושנית (ב), ישנם נתונים המצביעים על כך ש החלטה הממשל להתיר בסוף אפריל למהגרי העבודה לנוע בין המדינות, היא שהובילה לקפיצה משמעותית בהיקף ההדבקה בקרב המדינות הסובבות את דלהי ואלו המרוחקות ממנה, כפי שניתן לראות בתרשים 4 במאמר זה.

ואף על פי כן – המצב יחסית לא רע

אני גורס כי הודו נכנסה אל המשבר הזה מוכנה יחסית (וודאי ביחס לשנים האחרונות), וזאת למרות העוני, סוגיות הסניטציה, התשתיות, התרבות והצפיפות הרבה. אנסה להביא לכך מספר דוגמאות:

אמצעי תשלום דיגיטלים – הטמעה של אמצעי תשלום דיגיטאליים מתקדמים ומבוססי אפליקציות תשלום בסלולר – כבר ב 2016 – אפשרה לממשלה להנחות את הציבור להימנע משימוש במזומנים ואשראי ובכך לצמצם את ההדבקה באמצעות מגע. אמצעים אלו, כדאי להבהיר, מאפשרים תשלום בכל מקום, קבלת כסף והעברתו מכל אדם ותשלום למוסדות ממשלתיים (לרבות בתי חולים) והכל – ללא מגע.

כניסת שחקנים חדשים לתחום הטלקום – ההוזלה המשמעותית בעלויות התקשורת הניידת בשנים האחרונות, הנובעת – בין השאר – מכניסת השחקנית JIO לזירת הטלקום של הודו, הובילה להנגשת הקישוריות ושירותי התקשורת הניידת לכל חלקי האוכלוסייה ועד אחרון הכפרים בתת היבשת. גם הוזלת המכשירים הניידים, באמצעות ייצור מקומי של מכשירים תומכי 4G, ומכירתם במחירים שווים לכל נפש, שיפרה את נגישות ההמונים לאמצעי תקשורת. אל כך מצטרפת הצלחת ממשלת הודו בחיבור אחרון הכפרים לרשת החשמל, כמו גם הרחבת הפריסה הארצית של הכיסוי הסלולארי. כל אלו ועוד, איפשרו לשלטונות להעביר הנחיות ומידע חיוני אפילו לכפר הנידח ביותר.

אפליקציית Aarogya Setu – על מנת לחזק את מאמצי ההסברה לציבור, לשפר את יכולת המעקב אחר חולים בכל הודו ולצמצם חשיפה להודים אשר נדבקו במחלה, השיקה ממשלת הודו אפליקצית 'רמזור' בשם Aarogya Setu. האפליקציה כוללת מידע והכוונה בנושא הקורונה, אפשרות דיווח עצמי על מצב בריאות, אפשרות דיווח עצמי על כניסה לבידוד או אינדיקציה על קרבה אל חולה קורונה מאומת. אפליקציה זו הפכה במידה רבה לאמצעי חובה לקיום והתנהלות יום – יומית.

בשונה מהקיים במדינות מסוימות, כאן אין מדובר באמצעי מעקב שנכפה על הציבור ב'כוח', אלא באפליקציה ש'באה בטוב': הציבור אינו חייב לעשות שימוש באפליקציה. עם זאת, ככל שאדם מעוניין לעלות על אוטובוס, להיכנס לקניון, להיכנס אל מקום העבודה המסודר או סתם לשבת בבית קפה – הוא נדרש להוכיח כי האפליקציה מגדירה אותו כ'ירוק'. הרגולציה מופעלת על העסקים ולא על האזרחים.

בחיווי ה'ירוק' זוכים כל משתמשי הקצה שאין להם תסמינים, לא זוהו כחולי קורונה, לא נדרשים בבידוד מסיבה כלשהי ו\או אינם מתגוררים בשכונה או בית מגורים שהוגדר כאזור מוגבל תחת הסגר. על אף קיום האפליקציה, אותה הורידו כ-200 מיליון הודים, עברו אלפי חברות הודיות להעסיק את עובדיהן מהבית.

עידוד עבודה מהבית –  מתחמי המשרדים המודרניים אשר בגורגאון (בירת ההייטק של דלהי רבתי), הפכו משוקקי חיים לערי רפאים (בחודשים אפריל ומאי ובחלקים מחודש יוני), וגם הכבישים הפכו פחות עמוסים מבעבר (ובחלק מהתקופה – כמעט שוממים). משרדי ממשלה רבים בהודו פועלים במתכונת חירום ומגבילים את מספר הנוכחים. הממשלה ההודית מעודדת את כלל המגזרים – בדגש על מגזר השירותים והמגזר הממשלתי – להעסיק את העובדים מהבית. עידוד המעסיקים והעובדים לעבוד מהבית הוביל לצמצום שרשרת ההדבקה בתחבורה הציבורית ובמקומות העבודה ובכך סייעו לבלימת התפשטות המגיפה.

הסברה! הסברה! הסברה!

מילה טובה מגיעה לממשלה ההודית על ההסברה: כבר בתחילת המשבר, השיקה הממשלה ההודית מערך הסברה יעיל, מקצועי ואחוד, המטפל באופן מרוכז בכל ההודעות והפרסומים של הממשל הפדרלי בעניין מגיפת הקורונה. הנחיות ברורות, מפורטות, מאויירות ופשוטות להבנה יוצאות מעת לעת. בהודעות מוגדר מראש מועד כניסתן לתוקף ומועד פקיעתן והחלפתן בהנחיות עדכניות. בין השאר, הוקם אתר אינטרנט ממשלתי ייעודי, ערוץ טלגרם, צ'אט ייעודי לתקשורת ישירה עם הממשלה בוואטסאפ (!), עמוד טוויטר, יוטיוב, אינסטגרם, לינקדאין ואפילו פינטרסט. על מנת להתמודד עם כמויות עצמות של מידע לא מאומת בדבר תרופות או טיפולים לקורונה, אמצעי מיגון, תסמינים וגורמי תחלואה, השיק הממשל ההודי עמוד לבדיקת עובדות בנושא. האתרים, יש לומר, פעילים ב-11 שפות מלבד אנגלית.

הקפדה על נהלי ריחוק חברתי, מסיכות וסניטציה – המשטרה בהודו מפעילה אמצעים לאכיפת החוקים הנוגעים לחובת הקפדה על ריחוק חברתי ועטיית מסיכות. כבר ב-18.3, כאמור, הטילה הממשלה איסור על ייצוא מסיכות '3 שכבות' והגבילה מחירן ל-10 רופי. שילוב איסור היצוא עם מחיר מפוקח, הובילו לעודף ייצור ולירידת מחיר המסיכות בהודו ל-5-8 רופי למסיכה בלבד. בנוסף, מקפידה המשטרה לחלק קנסות לעוברים ושבים ואפילו לנהגים שלא עוטים מסיכה בתוך הרכב. מפקחים ושוטרים עוברים בכל בית עסק לוודא קיום אמצעי חיטוי במתקנים המאפשרים חיטוי הידיים ללא מגע. כלומר – בהודו לא הסתפקו בחיוב עסקים בהצבת בקבוקים לחיצים עם חומרי חיטוי אלא בהצבתם בתוך מתקן המפעיל את הלחצן באמצעות הרגל (או מתקנים אוטומטיים – יקרים יותר). ההודים, הרגילים לצפיפות ודוחק, הבינו היטב את חשיבות הריחוק החברתי וניתן לראות תורות הנמשכים מאוד מטרים בכניסה למקום מסוים – תוך הפדה על ריחוק חברתי הולם. בהחלט שינוי מדהים בנורמות.

משלוחים – אפליקציות המשלוחים הרוויחו מהמשבר הנוכחי. כל עסק יודע היום לספק מוצריו באמצעות אפליקציה ולקבל תשלום באופן דיגיטלי. גם באזורי הפריפרייה, בהם עדיין שלט עד לפני מספר חודשים התשלום במזומן, הבינו את יתרונות התשלום הדיגיטלי ואימצו פתרונות תשלום מהנייד. כיום ניתן לקבל בהודו הביתה הכל: מוצרים מהסופר, משלוחי מזון, חומרי ניקוי, תרופות, ירקות ופירות טריים היישר מהשדה, חלב היישר מהחלבן, כל בגד וגם מגוון שירותים נוספים.

כך, למשל – ניתן כיום להזמין בקלות הביתה ספר, פדיקוריסט, רפד וכו'. כל מוצר וכל שירות  – זמינים כיום יותר מאי פעם, מבלי שיש צורך לצאת מהבית, להדביק או להידבק. חברות המשלוחים מקפידות לעדכן את הצרכנים על השליח, זהותו, חום גופו ומתי לאחרונה חיטא את ידיו (!). האפליקציות מאפשרות ללקוחות לשלם טיפ באפליקציה ולקבל את המשלוח ללא מפגש עם השליח. כמובן שכל התשלום מתבצע ללא מגע.

היעלמות תפריטי המסעדות – בהודו, קיימת הקפדה יתרה על בדיקת תסמינים בכניסה לכל מסעדה, איסוף מידע אישי (טלפון \ שם), חיטוי ידי הלקוח וחיטוי קפדני של השולחן ומקום הישיבה טרם התיישבות הלקוח ולאחר עזיבתו. רבות מהמסעדות עברו להשתמש בכלים חד פעמיים מתכלים ואחרות, מקפידות לשקף ללקוח כיצד כל הכלים נותרו סטריליים מרגע השטיפה ועד עתה (למצער – תוך שימוש בפלסטיק נצמד). הפרדה פיזית שקופה או אחרת ניצבת בין כל שולחן ושולחן וצפיפות הישיבה בכל מקומות האכילה פחתה ב-50% לפחות, על מנת להבטיח ריחוק חברתי.

כל משקה וכל מנה מגיעים אל השולחן כשהם מכוסים (על מנת להבטיח שאיש לא נשם, השתעל או התעטש על המנה בטרם הוגשה). התפריטים בבתי הקפה והמסעדות, כמעט נעלמו: על כל שולחן מופיע קוד QR המאפשר ללקוח לעיין בתפריט באופן מקוון – באמצעות הסלולר – במקום לגעת בתפריט, שלפני רגע היה אצל אחר. כמובן שגם במסעדות, אין כל צורך לעשות שימוש באשראי או במזומן הנושאים מחלות במגע וניתן לשלם באמצעות ארנק אלקטרוני או מערכת ה-UPI המסונכרנת ומורידה את התשלום היישר מחשבון הבנק.

INDIA

יציאה איטית, הדרגתית ומבוקרת מהסגר

מסוף חודש מרץ ועד ראשית מאי הייתה כל הודו בסגר מוחלט, המשולב בעוצר קבוע (למעט צרכי הצטיידות חיוניים). למעשה, עד סוף חודש מאי, המשיכה הודו להפעיל סגר קפדני, שכלל איסור מוחלט על: הפעלת טיסות פנימיות ובינלאומיות, הפעלת מוסדות לימוד ואקדמיה, הפעלת מסעדות ובתי מלון, הפעלת קווי תחבורה ציבורית, הפעלת קניונים, פרקי שעשועים, בתי קולנוע, בריכות שחייה, קיום כינוסים פוליטיים או מקצועיים, כניסה למוסדות דת וכיו"ב. בנוסף, הטילה הממשלה עוצר על תנועה מחוץ לבית לצרכים שאינם חיוניים, בין השעות 7 בערב לשבע בבוקר. הממשלה הגבילה מספר משתתפים בשמחות, לוויות ואירועים, תוך הקדפה על ריחוק חברתי, מסיכות ואמצעי מיגון וסניטציה.

מעניין לציין כי הממשלה אף עודדה מעסיקים ובעלי עסקים – לרבות בשירות הממשלתי – לאפשר שעון גמיש ולהאריך את שעות הפעילות על מנת לאפשר לאנשים לעבוד בקלות ובנוחות מהבית (במיוחד לאור העובדה שמערכת החינוך סגורה) וכן על מנת להבטיח צפיפות פחותה בעסקים המספקים שירות פרונטאלי.

Unlock 1.0

בשמיני ביוני, לאחר 10 שבועות (!) של עוצר מוחלט, החלה הודו לחדש את פעילות המשק והכלכלה ההודית. תחת המותג Unlock 1.0, פעלה ממשלת הודו לחדש את הפעילות במפעלים ובמקומות עבודה שונים.

היה זה תהליך מורכב, הן בשל החשש בקרב האוכלוסייה לסכן את משפחתם וסביבתם מעצם צאתם מהבית הבטוח, הן בשל העובדה שרוב אמצעי התחבורה הציבוריים נותרו מושבתים והן מהסיבה הפשוטה שפועלי הייצור – אלו שרבים מהם נהגו להתגורר, לישון ולאכול במפעלים שלהם – עתה כבר לא היו בנמצא משום שרבים מהם חזרו אל מדינות המחוז ההודיות מהן באו. ה- Unlock 1.0 הראשון היה מצומצם וזהיר. רבות מההגבלות מצד השלטונות בהודו נותרו על כנן.

Unlock 2.0

החל מראשית חודש יולי, נכנסו לתוקפן הקלות נוספות על הפעילות הכלכלית של הודו, תחת הכותרת – Unlock 2.0. לראשונה מאז סוף חודש מרץ, הותרו: טיסות פנימיות, הפעלה של מרכזי הכשרה ממשלתיים, מעבר חופשי בין מדינות המחוז של הודו ושימוש בתחבורה ציבורית.

בנוסף, הותר לראשונה גם לקניונים לפתוח את דלתותיהם ולמסעדות לארח לקוחות בתחומן. העוצר הלילי צומצם לטווח השעות של בין 22:00 לחמש בבוקר עם זאת, רוב ההגבלות הנוגעות לאירועים, לוויות, והקפדה על ריחוק חברתי נשארו בעינן.

Unlock 3.0

החל מראשית חודש אוגוסט, הושקה מערכת ההנחיות החדשה – Unlock 3.0  המתירה – לראשונה – חופש תנועה מלא. העוצר הלילי בוטל לגמרי והותרה תנועה נרחבת בכפוף להקפדה על המגבלות המחמירות של ריחוק חברתי, הגיינה ומסיכות.

למרות הסרה חלקית של המגבלות, בתי הספר, האקדמיה, בתי הקולנוע, פארקי השעשועים, אירועי הספורט ההמוניים, אירועי התרבות, הנסיעה ברכבת התחתית, בריכות השחייה, המקדשים ומוסדות הדת, הבארים והמועדונים – כל אלו ועוד נותרו סגורים.

על אף ההקלות היחסיות, הקפידה הממשלה להעביר מסר לכל המעסיקים – הפרטיים, הציבוריים והממשלתיים – כי אין כל צורך להביא למקום העבודה עובדים שיכולים לבצע תפקידם מהבית. גם ההקפדה על צמצום מספר המשתתפים באירועים, חתונות ולוויות נשמרה בעינה.

המשבר רחוק מלהסתיים

הודו טרם התגברה על הקורונה. למעשה, דיווחים אחרונים גורסים כי הודו עתידה להפוך למדינה בעלת מספר חולי הקורונה הגדול ביותר בעולם ובכך לדחוק את ברזיל וארה"ב מהפסגה. הסיכוי שזה יקרה, ריאלי מאוד. למעשה, כבר היום (31.8) ניצבת הודו במקום השני בעולם במספר החולים הפעילים. עם זאת, אין בכך על מנת להצביע על כשל בהתנהלות הממשלה ההודית. זו דווקא מצליחה לעשות פלאים על מנת לשמר את היקף התחלואה ברמה סבירה ולהמשיך לתפקד – למרות הכל.

נוסף על האמור, חשוב לזכור כי הודו היא המדינה השנייה הכי מאוכלסת בעולם: אוכלוסייתה גדולה פי-4 מאוכלוסיית ארה"ב; פי 6.5 מאוכלוסיית ברזיל ו…. די מקבילה לכל אוכלוסיית אפריקה + צפון אמריקה (ביחד). אף על פי כן, התמותה בהודו ביחס למיליון עומדת על 46 מתים למיליון. זה בערך עשירית מהיקף התמותה למיליון בארה"ב וברזיל – מתחרותיה על הפסגה – בהן היקף התמותה למיליון נע סביב ה-500.

למעשה, מצבה של הודו בהקשר זה, טוב יותר ממדינות רבות כגון: סאן מרינו, פרו, בלגיה, אנדורה, ספרד, בריטניה, איטליה, שבדיה, צרפת, הולנד, אירלנד, פינלנד, פולין ואפילו המלדיבים. הודו ניצבת במקום ה-83 בעולם בתמותה של אחד לכל מיליון.

כשבוחנים את היקפי התחלואה ביחס למיליון, מגלים גם אז כי מצבן של כוויית, קטאר, קרואטיה, ליכטינשטיין ואפילו ישראל הוא רע בהשוואה להודו, הניצבת במקום ה-90 (!) בקטגוריית 'מספר החולים למיליון'. בהינתן האמור ולאור האתגרים ה'טבעיים' של הודו, אין לי אלא להתפלא ולהשתאות מכך שמצבה של הודו – יחסית – הוא ממש לא רע.

India

חזרה איטית לשגרה – למרות הכל

 

על פי נתוני ממשלת הודו הפדרלית, עמד היקף תקבולי המס העקיף של הודו – GST – על 1,05,366 קרור רופי (קרור = 10 מיליון). במרץ, הסתכמו תקבולי המס ב-97597 קרור רופי. בחודש אפריל ומאי (יחד!) הצטמצמו תקבולי מס ה-GST ב-56% והסתכמו ב- 32,294 קרור רופי בלבד.

עם זאת, בחודש יוני, כבר נרשמה קפיצה משמעותית ותקבולי המס הסתכמו ב 90,917 קרור רופי (אולי גם בעקבות הדחייה שאיפשרה הממשלה לעסקים בתשלום מסים). ביולי התייצבה המטוטלת וההכנסות הסתכמו ב 87,422 קרור רופי בלבד.

תמונת המצב משקפת, בראייתי, התאוששות מסויימת במשק וחזרה ל'שגרת הקורונה'. כל זאת, כאשר חלקים מסוימים מהכלכלה ההודית עדיין סגורים בהוראת השלטונות, בעוד אחרים פועלים ב'חצי כוח'.

אוכל להמשיך ולהרחיב על האופן שבו ממשלת הודו פועלת להמריץ את התעשייה ולמשוך השקעות זרות מחברות הנוטשות ייצור בסין. אוכל להרחיב על התכניות המיוחדות של הממשלה להקלה על הרגולציה, סיוע לעסקים הקטנים והבינוניים, מימון טיפולים רפואיים למאות מיליוני מעוטי יכולת וסבסוד מזון לאוכלוסייה הכפרית… אבל הפוסט הזה גם כך הגיע ל-2500 מילים.

אז במקום לסכם, אספק למתי המעט שהגיעו עד הלום הצצה לסרטון המשקף את האופן בו מתנהלת המסעדה שהוזכרה קודם לכן בפוסט, בימים אלו ממש. ואם זה מזכיר לכם איזה מערכון של ארץ נהדרת, אתם לא היחידים.

בתיאבון ורק בריאות!

צור קשר עם:

ברק גרנות

שלח הודעה

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב linkedin
שתפו בלינקדאין
שיתוף ב email
שתפו במייל