בין מורשת ילידית לתעשייה יצרנית באוסטרליה

המתח בין האוכלוסייה האבוריג'ינית של אוסטרליה ותאגידי המכרות מגיע עד לבית המשפט העליון

כלכלת אוסטרליה, כפי שכתבתי לא פעם, מושתתת על מגוון רחב של ענפים ותעשיות שהחשובה והמרכזית שבהן – זו שתורמת את התרומה הגדולה ביותר לייצור המקומי ולייצוא התעשייתי לשווקים הגלובליים ואיתם גם להכנסות המדינה, מחוללת הצמיחה הכלכלית ארוכת השנים יחד עם מרכיבים תעשייתיים נוספים, היא ללא ספק או תחרות: תעשיית הכרייה והמכרות של אוסטרליה.

ארץ ענקית ורחבת ידיים היא אוסטרליה. היבשת החמישית והמדינה השישית בשטחה ע"פ הגלובוס. אדמתה עשירה במגוון עצום של מתכות, מחצבים, כימיקלים ומינרלים שונים, אוצרות טבע של ממש עליהם מבוססת זה שנים ארוכות כלכלתה ושקצרה היריעה מלתאר את היקפה ותרומתה לכלכלה ולתעשייה המקומית ולכן אני בדרך כלל מסתפק באזכור שמות המחצבים המוכרים והמרכזיים לרובנו בהם תעשיות גז ונפט, מכרות זהב, נחושת, כסף ויהלומים, מכרות אורניום ומגוון מתכות שהידוע שבהם: עופרות הברזל (Iron Ore) מהווה את חומר הגלם העיקרי בתעשיית הפקת וייצור מתכת וברזל שאדמת אוסטרליה התברכה בהיקפים בלתי נדלים ממנו.

אבל, לתעשיית המכרות יש צדדים אחרים ובמידה רבה אפלים ובעייתיים, היא אינה תחרותית מספיק, איננה גלובלית דיה, במהותה מסורתית ואינה מצטיינת באימוץ טכנולוגיות וחדשנות ובעיקר מאוד מזהמת ופוגעת בסביבה שבה היא פועלת.

לעיתים קרובות מידי, מטבע פעילותה היא מחריבה והורסת עד היסוד את הסביבה הטבעית והאקולוגית על החי והצומח שמתקיים בה, כשבמקרים רבים משמידה לחלוטין שטחים, הרים ויערות בהם חיו ועדיין מתגוררת בחלקה אוכלוסייתה הילידית של אוסטרליה, הקהילה האבוריג'ינית. אוכלוסייה שבטית-נוודית שהשטחים בהם חיו אבותיהם אכלסו מערות, ואדיות, מצאו את מזונם בהרים, נחלים ויערות יחד עם אתרים בעלי משמעות דתית, רוחנית וסמלית. עם השנים, רבים משטחים אלו הפכו לאתרי כריה וחציבה שלעיתים הוחרבו עד היסוד ולא נותר מהם מלבד חומרי הגלם בעל הערך הכלכלי במדינה מערבית ותעשייה מודרנית חפצת חיים של אוסטרליה.

לכתבה הבאה מספר פנים. אין ספק כלל לגבי חשיבותה ותרומתה של תעשיית הכרייה והמכרות של אוסטרליה שמהווה כבר קרוב ל- 150 שנים את הברכה וסוד ההצלחה של כלכלת המדינה. במידה רבה אוסטרליה הפכה להיות אטרקטיבית והיוותה סיבה להגר אליה מאירופה ואסיה בשל ההזדמנויות הכלכליות שנתגלו בה בהמשך לגילוי מרבצי זהב החל מאמצע המאה ה- 19 ושמאז ועד היום ניכר שהאדמה המשתרעת על מיליוני קמ"ר של שטחים בלתי מיושבים, התברכה במחצבים בעלי ערך כלכלי לעולם המערבי.

לא כל תושבי אוסטרליה שותפים לדעה הזו, לא כל שכן נהנים מתוצאותיה או פירותיה ויש בהם שמשלמים מחיר כבד אנושי, קהילתי ובעיקר תרבותי.

קהילות שנושלו מאדמתם ואחרים שראו מקומות ואתרים קדושים וסמליים עבורם הופכים לאתרי כריה חרבים שאין בהם חיים מלבד מרכזי יצור ותעשייה. אלו הם כאמור תושביה הראשוניים, הילידים של אוסטרליה – האבוריג'נים שיחד עם אוכלוסייה ילידית נוספת בשם Torres Straits Islanders זועקים זעקה שקטה, שלעיתים קרובות מידי, בוודאי שבראייה היסטורית נבלעת ברעש מכונות החציבה.

על אף שמרבית תושבי אוסטרליה מתגוררת בישובים, ערים ועיירות הפרוסים על פני שטחים עצומים, עדיין קהילות רבות בעיקר של שבטים ילידים פזורים על פני שטחים בהם התגוררו אבותיהם. למצער, אזורים אלו בדומה לתרבות שבטיות אחרות, מעולם לא הוגדרו ונתחמו בגדרות וסימונים ולא נרשמו באיזה מרשם או מינהל מקרקעין ('טאבו') שהגדיר תחום ובעלות ברורה ומוגדרת על שטח אדמה וקרקע באזורים השונים.

למותר לציין שבמהלך מרבית שנותיה של אוסטרליה תחילה כדומיניון בריטי החל מ'גילויה' על ידי ג'יימס קוק, וההתיישבות האירופית שהחלה בשנת 1788, עבור בהפיכתה למדינה עצמאית בשנת 1901, הגם שהונהגו בה קודים וחוקים שונים להגדרת בעלות על אדמות וקרקעות, זכויותיהם של תושביה הילידים מעולם לא עוגנו, נשמרו או נחתמו על ידי בעלי הקרקע והשליטים החדשים עד לעת המודרנית ורק במהלך שנות ה- 80 של המאה ה- 20.

התוצאות היו שזכויותיה של האוכלוסייה הילידית-שבטית של אוסטרליה לא זו בלבד שלא היוו חסם או מגבלה בפני איזה גוף או יוזמה שבחרו להתיישב על האדמה או לייסד בה חווה חקלאית או יישוב קבוע, גם לא הייתה כל מניעה ממחפשי זהב, חברות ויזמים מענף המכרות, בין שמקומיים ובין שזרים שביקשו לסרוק, לחצוב, לקדוח, לפוצץ באופן גורף וכמעט ללא מגבלה מעל ומתחת לפני הקרקע האדומה. אלו אף קיבלו עידוד ומימון לכך מתוך מטרה ברורה להפיק ולייצר ערך בדמות מחצבים וכימיקלים, ולהמשיך לסרוק כדי למצוא מקומות ומוקדי כריה חדשים, לקבל עליהם זכויות כריה וחציבה, פיצוץ וגריסה של האדמה על מנת לסנן ממנה חומרי גלם יקרים לתעשייה.

בשנת 1992, ראש שבט אבוריג'ני באוסטרליה בשם אדי מאבו (Edi Mabo) פנה לראשונה אל בית המשפט העליון של אוסטרליה בטענה תקדימית היסטורית לפיה האוכלוסייה הילידית (אבוריג'נית) של אוסטרליה חיה ומתגוררת על אדמתה משך מאות אלפי שנים ובינם לבין אדמתם מתקיים קשר היסטורי, תרבותי קבוע ומתמשך, בגינו הם צריכים להיות מוכרים כבעלי זכויות קניין ובעלות על האדמות בהם הם חיים והרבה מעבר לכך האדמה עליהם השבטים המתגוררים כנוודים, מעולם לא נרכשה או נמסרה למהגרים האירופים או לדומיניון הבריטי, שבעצמו הגדיר את אדמת אוסטרליה עוד במאה ה 17 'כאדמה ללא בבעלים' (Tera Nullius) ובשל כך לא טרח לרכוש אותה מהמקומיים (בשונה מרכישת האי מנהטן מתושביו הילידים השבטים האינדיאנים תמורת קומץ מחרוזות ותכשיטים).

 

בשל הטענה שהאדמה מעולם לא נרכשה, מעולם לא נחתם הסכם או חוזה בין ישות מדינית משפטית אירופית או אחרת, נטען שהאדמה שייכת והייתה מלכתחילה – בבעלותם, מהטעם הפשוט שמעולם לא נמסרה או נמכרה. לאחר דיונים ממושכים התקבלה טענה זו על ידי בית המשפט העליון הפדרלי של אוסטרליה – ומהווה מאז את אחת מההחלטות החשובות, התקדימיות והמשמעותיות בתהליך ההכרה בזכויות על הקרקע וזכויות באופן כללי של האוכלוסייה האובריגי'נית.

באופן רחב הרבה יותר פס"ד אדי מרבו (בשמו הרשמי  Mabo v Queensland) הוא אבן היסוד וההחלטה החשובה ביותר בהיסטוריה של אוסטרליה בהקשר המשפטי-חוקתי שבין הילידים לאדמתם ועיגון זכויותיהם עליה (יש גם מקום לציין שעורכי הדין במשפט ההיסטורי היו כולם יהודים, פעילים מרכזים עד היום בקהילה היהודית של אוסטרליה: רון קשטן זצ"ל ובריאן כהן שידועים כפעילי זכויות אדם מובילים בקהילה).

מאז, חברות ותעשיית הכרייה באוסטרליה משקיעות מאמצים עצומים בשילוב והתייעצות בקהילות המקומיות בבואם להגדיל, להרחיב או להעמיק את עבודת החציבה, הכרייה, כולל שימוש במקרים רבים בחומרי נפץ במסגרת ניהול תהליכי העבודה. האמור כולל מדיניות תמלוגים רחבה לקהילות אבוריג'ניות שחיות בסמוך לאתרים שונים הגם שלחברות עצמן יש היתרים ואישורי חכירה, לעיתים בעלות על האדמה בעבורם קיבלו זכויות חציבה וכריה.

על אף שניכר שינוי חשוב במערכת היחסים בן התעשייה שמתוארת בחיבור זה לבין אוכלוסיית אוסטרליה הילידית, עדיין רבים המקרים בהם הצורך הכלכלי גבר ללא כל קושי על החשיבות היסטורית ושל כיבוד זכויות התושבים המקוריים, כשבמקרים רבים מידי בבחירה בין שתי אפשרויות בקונפליקט, ההחלטה ההתקבלה היתה להרוס ולהחריב אזורים שלמים, כולל שטחי מערות בעלי ערך ומשמעות רוחנית דתית לתושביה המקוריים של אוסטרליה.

בימים אלה נמצאת במרכזה של שערורייה ציבורית חברת ריו-טינטו, ענקית כריה אוסטרלית בינלאומית שמעסיקה מעל ל- 50 אלף עובדים ושהכנסותיה המדווחות ב 2019 הסתכמו במעל ל 40 מיליארד $. אף היתר שניתן לריו טינטו להרחיב את היקף הכרייה באזור רחב ידיים במדינת מערב אוסטרליה בשם: Juukan Gorge Rock שבעצמו נמצא בלב אזור בשם Pilbara אזור משופע בעופרות ברזל מתחת לקרקע ומערות בהם חיו שבטים אבורג'ינים משך מאות אלפי שנים – מעל הקרקע. שטח אזור ה Pilbara הינו עצום כחצי מיליון קמ"ר (גדול פי 25 משטחה של ישראל) ותצורות הסלע העתיקות שבו כוללים רכסי הרים עם צוקים ותהומות. באדמתו האדומה ישנם מרבצים עצומים של עפרות ברזל, יחד עם מגוון ביולוגי של עולם חי תת-קרקעי. פילבארה הוא אחד מתוך תשעת האזורים של החוק לפיתוח אזורי מ-1993, והוא גם כלול ב-89 המערכות האקולוגיות של אוסטרליה IBRA.

ריו היו יכולים לבחור לקדוח ולחצוב באדמה בטכנולוגיות מתקדמות כדי להגיע לשלבים בקרקע בהם נמצא המחצב שהחברה כורה מבלי לגרום נזק רחב היקף על הקרקע, אבל בבחירה בין עבודה כירורגית ממוקדת ויקרה לבין הרס מוחלט רחב ידיים באמצעות חומרי נפץ, באזור משופע מערות בו ישנו תיעוד ששימש קהילות במשך לא פחות מ -46 אלף שנים, החלטת הנהלת החברה הייתה לפוצץ ובעקבות זאת אזורים שלמים בו נחרבו לחלוטין.

התוצאה של ההחלטה לעשות שימוש נרחב בחומר נפץ על ידי ריו טינטו הקימה סערה ציבורית באוסטרליה והובילה להקמת ועדת חקירה בסנאט המקומי, אליו נקרא מנכ"ל ריו Jean-Sébastien Jacques לספק תשובות ומצדו כבר הספיק להתנצל על ההרס שלא לצורך שגרמה החברה לקהילה, אף לפני שנקרא להעיד בפניה.

חברה כריה אוסטרלית אחרת בשם FMG – Fortescue Metal Group בבעלותו של יזם אוסטרלי ידוע בעולם העסקים של אוסטרליה Andrew Forrest נאבקה בבית המשפט העליון של המדינה והפסידה להתאחדות קהילות אבוריג'יניות מקומית בשם Yindjibarndi Aboriginal Corporation  -YAC שהצליחו למנוע מ FMG להרחיב את היקף החציבה המתוכנן בשל העובדה שהקרקע הפורייה ומשופעת המתכות, ממוקמת בסמוך ליישוב אבוריג'יני שטוען לזכויות ובעלות על כל הקרקע שבשטחו נתגלו אתרים טבעיים בעלי סמליות רוחנית וקדושה דתית.

לא עזרו ל FMG הבטחות וההתחייבויות לתרום כספים ולמסור תמלוגים מההכנסות הפעילות שלהם על הקרקע העשירה, וגם לשפר את רמת החיים והשירותים של הקהילה המקומית אם רק תותר להם הגדלת היקף הכרייה, FMG  נאלצו לוותר ולראות את תביעתם מסתיימת בהפסד מאכזב וצמיחתם העסקית רוויה בהפסדים עתידיים.

חברות כריה אוסטרליות רבות מתמודדות עם האתגר שניצב בפניהם בשנים האחרונות הצורך לשלב בין פיתוח וצמיחה כלכלית-עסקית לביו הצורך להתחשב בקשר היסטורי סמלי ורוחני של תושביה הילידים של אוסטרליה. שנים רבות מאוד אלו לא הוו סוגיה כלל ופיתוח כלכלי גבר תמיד על השיקול של שימור ההיסטוריה והזהות של התושבים הילידים במערכת השיקולים הפנימית.

העובדה היא שהאוכלוסייה החלשה ביותר של אוסטרליה מבחינה פוליטית וחברתית, שמשך שנים רבות הייתה חסרת זכויות משפטיות וחברתיות ונתונה לחסדי הכלכלה והפיתוח שהתבססו על כריה וניצול משאבים ואוצרות הטבע, קיבלה את הכוח וזכות העמידה משפטית-ציבורית להמשיך לקיים את אורחות חייה ולשמור על המקומות החשובים בהם עדויות מגוונות לאלפי שנות חיים שבטיים, קבועים ומתמשכים משופעים בארכיאולוגיה עם קשר ושייכות בלתי מעורערת לקרקע עליהם היא מתקיימת.

צור קשר עם:

שי זריבץ'

שלח הודעה

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב linkedin
שתפו בלינקדאין
שיתוף ב email
שתפו במייל