בהצהרה משותפת של ארגון הבריאות העולמי, ארגון המזון והחקלאות וארגון הסחר העולמי במרץ האחרון, הזהירו השלושה מפני חוסר זמינות המזון אשר עשויה לעורר גל של מגבלות ייצוא שיובילו למחסור בשוק העולמי, הפחתת היצע המזון ולעליית מחירים.
התחזית הקודרת התבררה כנכונה ובשבועות האחרונים התבשרנו כי מדינות מסוימות הפסיקו את יצוא האספקה כדי להבטיח את ביטחון המזון שלהן: וייטנאם, היצואנית השלישית בגודלה בעולם, ריסנה את יצוא האורז ממדינתה; מלזיה, היצרנית השניה בעולם של שמן דקלים, השעתה את יצוא הסחורות גם היא; קזחסטן השעתה את יצוא קמח החיטה, כוסמת, סוכר, שמן חמניות; אוקראינה הודיעה גם היא על תוכניות להגבלת יצוא התבואה שלה, בדומה לשכנתה רוסיה, יצואנית החיטה המובילה בעולם, אשר הגבילה את יצוא החיטה, התירס, השעורה ושיפון. מדינות נוספות נוקטות במדיניות מָגֵן דומה על מנת להגן על הביטחון הלאומי שלהן.
לאור הנתונים הללו, ולאור הסקטור החקלאי הקטן שיש בה (כל שטחה של סינגפור הוא 721 קמ”ר ולכן יש מעט מקום לחקלאות), ממשלת סינגפור הודיעה לאחרונה על החלטתה לגוון את ספקי המזון שלה בכדי להבטיח אספקה קבועה של סחורות ומוצרים חיוניים. בד בבד, סינגפור עובדת על האפשרות לחזק את החקלאות המקומית, על מנת שזו תוכל לספק חלק גדול יותר מתצרוכת המזון המקומית. כך בחודש האחרון חשפה הממשלה כי כחלק מחזון ה- 30 x 30 שלה לעצמאות כלכלית בייצור מזון (ייצור מקומי של 30% מצריכת המזון עד שנת 2030), היא תספק מימון בסך כולל של 30 מיליון דולר ועד 85% מימון לפרויקטים חקלאיים חדשים שישתמשו בטכנולוגיה מתקדמת ויספקו תנובה גבוהה.
כאמור, מכיוון שהייצור החקלאי המקומי הוא מינימלי, כמעט כל חומרי הגלם לתעשיית המזון הסינגפורית מיובאים: מוצרי חלב ובשר, ירקות ופירות טריים, אגוזים ועוד. יבוא התוצרת החקלאית של סינגפור מגיע בעיקר מארצות הברית והיתר ממלזיה, אוסטרליה, צרפת, סין, אינדונזיה וניו זילנד, וקיים גם יצוא מישראל, בהיקף של כמה מיליוני דולרים כל שנה.
לפיכך, מדובר על הזדמנויות חדשות עבור חברות ישראליות בתחום התוצרת הטרייה ובתחום האגרי-טק אשר מחפשות שווקים חדשים לייצא אליהן. בצל אירועי הקורונה והאתגרים שהיא מציבה, סינגפור פתוחה להזדמנויות עסקיות חדשות שיסייעו לה לצאת מהמשבר בבטחה.
הפוסט נכתב בשיתוף עם נאוה גטהון, צוערת במינהל סחר חוץ, משרד הכלכלה והתעשייה
