הודו: סקירה כלכלית

הפוסט נכתב על ידי: מורן זילברשטיין וניב חנן

תעודת זהות הודו: שם מלא: הרפובליקה של הודו. עצמאות: מבריטניה, 15 באוגוסט 1947, רפובליקה החל

מה 22 בינואר 1950. אוכלוסייה: כ 1.3 מיליארד נפשות (מקום שני אחרי סין).

קצב גידול שנתי: 1.2% בשנה.

דתות:  81.3% , הינדים, 12% מוסלמים, 2.3% נוצרים, דתות אחרות- 4.4%.

שפות: בהודו 24 שפות רשמיות ויותר מ 31 המדוברות בפי מיליון איש לפחות. האנגלית היא השפה המשותפת החשובה של הודו

ומשמשת למטרות פוליטיות לאומיות, לתקשורת ולמסחר, ההינדית מדוברת בפיהם של 31% מהאוכלוסייה.

עיר בירה: ניו דלהי עם אוכלוסייה של כ 25 מיליון נפש, דלהי היא העיר המאוכלסת ביותר בהודו והשנייה בעולם (אחרי טוקיו).

מטבע: רופי –  USD 1= 66.6  Rupee- INR. תמ"ג: 2.183 טריליון דולר, (PPP) תמ"ג: 8.027 טריליון דולר, לשנת 2015,

מקום רביעי בעולם. (PPP) תמ"ג לנפש: 6300 דולר, לשנת 2015. צמיחה שנתית: לשנת 2015- 7.3%, אינפלציה: 5.6%

אבטלה: 7.1%, ריבית: 7.75%, חוב לתוצר: 51.7%, גירעון: 4.1%,

כוח עבודה (גילאים 15- 65): חצי מיליארד נפשות, שכר המינימום: בין $130 לחודש לעובדים לא מקצועיים

ועד $160 לעובדים מקצועיים. הודו היא המדינה השביעית בגודלה בעולם בשטחה והשנייה בעולם בגודל אוכלוסייתה,

המונה כ 1.32 מיליארד נפש. הודו היא גם הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם, המורכבת מפדרציה של

24 מדינות, 2 טריטוריות איחוד ועוד טריטוריה אחת עצמאית מדינת דלהי, הבירה.

כלכלת הודו היא השנייה בגודלה באסיה והרביעית בגודלה בעולם עם תמ"ג רשמי של מעל

ל 2 טריליון דולר וקצב צמיחה שנתי של התמ"ג העומד על 1.3% בשנה- על פי נתוני 2015.

India

אמנם הודו הופכת בהדרגה לכלכלת שוק פתוח, אך נותרו בה סממנים רבים של מדיניות כלכלית אוטארקית

שהייתה נהוגה בה בעבר. צעדי הליברליזציה הכלכליים, לרבות הסרת הפיקוח הממשלתי הצמוד על התעשייה, הפרטת

מפעלים בבעלות המדינה ובקרה מופחתת על סחר והשקעות זרות, החלו כבר בתחילת 1990 ונועדו להביא להאצת הצמיחה

של המדינה, שבממוצע צמחה בהיקף של פחות מ 7% בשנים 1997 עד 2011 . צמיחתה הכלכלית של הודו החלה

להאט בשנת 2011 , בשל ירידה בהשקעות, אינפלציה גואה ופסימיות בקרב המשקיעים לגבי מחויבותה של

הממשלה לרפורמות כלכליות נוספות על רקע המצב העולמי.

ואולם, בשנים 2014, 2015 שוב חרגה הצמיחה מרמת ה 7% בשנה. את הגידול בצמיחה ניתן לייחס לשינוי

לחיוב שחל בראשית 2014 באופן שבו נתפסת הודו כיעד להשקעה, על רקע ירידת הגרעון הממשלתי והציפיות

לרפורמה כלכלית לאחר הבחירות לממשל הפדרלי. גל תנועות הון נכנסות הביא לייצוב ערך מטבע הרופי.

מאז הבחירות הכלליות בהודו, שהתקיימו באפריל 2014 וכניסת ראש הממשלה הפדרלי של הודו, נרנדרה

מודי לתפקידו, הושקו שורה של רפורמות כלכליות חדשות המתמקדות בשינויים מנהליים, בירוקרטיים,

חוקיים וממשלתיים שמטרתם להניע קדימה את הכלכלה. כלכלתה של הודו כוללת מספר ענפים עיקריים:

ענף השירותים:  במהלך השנים האחרונות ענף זה תופס חלק ניכר מהתמ"ג  (54.5%) בעיקר

הודות לכך שחלק ניכר מאוכלוסייתה דובר את השפה האנגלית. מגזר השירותים מהווה את המקור העיקרי

לצמיחה כלכלית והיווה את המקור לכשני שליש מהתפוקה של הודו עם פחות משליש מכוח העבודה.

חברות רב לאומיות גדולות, מקימות בהודו מרכזי תמיכה ושירות שכן עלות עובד בהודו נמוכה יותר

מעלות עובד מקומי במדינות המערב.

ענף החקלאות: בשנים האחרונות ענף החקלאות נמצא צמיחה בעקבות התייצבות המשקעים והוא מהווה

כ 12% מהתמ"ג של הודו. התלות במזג האוויר מסכנת את הצמיחה ולכן בניגוד לענף השירותים, חלקו

של ענף זה בתמ"ג צפוי להצטמצם. עם זאת, יש לזכור שכמחצית מכוח העבודה בהודו עוסק בחקלאות

ומדובר בענף מרכזי מאוד בכלכלה ההודית ובחוסנה הלאומי.

ענף התעשייה:  ענף זה מהווה כ 31% מסך התמ"ג ועל פי התחזית מגמה זו תישמר בשנים הקרובות ואף

תגדל. תכניתו של ראש הממשלה ההודית מודי Make in India נועדה למשוך חברות זרות לייצר בהודו במטרה

להגדיל את הצמיחה הכלכלית ולספק מקומות עבודה. התחזית לצמיחה ארוכת הטווח של הודו חיובית.

זאת בשל העובדה שהודו מתאפיינת באוכלוסייה צעירה, תלות נמוכה בכלכלות זרות, שיעורי השקעה

משתפרים ומגמת השתלבות גוברת בכלכלה העולמית. עם זאת, האפליה בהודו כנגד נשים וילדות,

היעדר מערך יעיל להפעלת כוח ייצור והפצה, היעדר אכיפה יעילה של זכויות קניין רוחני ופטנטים, מציאות

תחבורתית לקויה, תשתיות לקויות, היעדר תשתית חקלאית מודרנית, היעדר הזדמנויות תעסוקתיות 'לא חקלאיות',

בורות נרחבת והיעדר הכשרה מקצועית בסיסית להמונים, זמינות בלתי מספקת של השכלה גבוהה ומגמת

הגירה מהמרחב הכפרי אל העיר כל אלו ועוד מהווים אתגרים משמעותיים לחיזוק כלכלת הודו בטווח הארוך.

נתוני הסחר של הודו: 

היצוא העולמי מהודו בשנת 2014 עמד על כ 487 מיליארד דולר. בשנה זו יצאה הודו בעיקר נפט 18%,

ואבני חן 15%. בהכללה, ניתן לומר כי הודו מייצאת בעיקר: מוצרי נפט, אבנים יקרות, רכבים, ציוד מכני,

ברזל ופלדה, כימיקלים, פארמה, דגנים וביגוד. היבוא העולמי אל הודו עמד על כ- 232 מיליארד דולר.

הודו מייבאת בעיקר: נפט גולמי, אבנים יקרות, ציוד מכני, כימיקלים, דשנים, פלסטיק, מוצרי ברזל ופלדה.

מישראל היא מייבאת בעיקר יהלומים, טקסטיל, צמחים \ ירקות, מתכות, מינרלים, פלסטיק וגומי,

מכונות ומכשירים מכנים, כימיקלים.

הודו וישראל:

מאז כינון היחסים הדיפלומטיים בין הודו לישראל ב 1992 , עלה היקף הסחר בין המדינות והיחסים הכלכליים התקדמו

במהירות. מ 211 מיליון דולר ב 1992 (הכולל בעיקר יהלומים), עלה היקף הסחר והגיע ל 4.5 מיליארד דולר ב 2014 .

הודו היא הקניין הגדול ביותר של ציוד צבאי ישראלי וישראל היא השותפה הצבאית השנייה בגודלה של הודו אחרי רוסיה.

היחסים הבילטראליים בין הודו לישראל התחזקו באופן משמעותי בשנים האחרונות: שיתופי פעולה רבים הושקו בתחומי

החקלאות, המדע, הבריאות, ה- IT , הטלקומוניקציה והתעשייה. שני הצדדים להוטים לשתף פעולה בתחומים נוספים

כמו טכנולוגיות מים. ישראל והודו מצויות בתהליך משא ומתן על הסכם סחר חופשי, שצפוי להגדיל משמעותית את הסחר

בין שתי המדינות. נכון לעכשיו, הודו היא שותפת הסחר האסייתית השנייה בגודלה עבור ישראל, אחרי סין.

מישראל, הודו מייבאת בעיקר: אבני חן ויהלומים, מינרלים, כימיקלים, דשנים, ציוד תקשורת, ציוד אופטי, ציוד למעבדות,

ציוד מכאני ואלקטרוני, מתכות זולות וזכוכית, רכיבים אלקטרוניים.

סך כל היקף היצוא להודו לשנת 2014 מוערך כ- 2.2 מיליארד דולר.

 

DigitalIndia

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשנת 2014 נבחר לראשות ממשלת הודו נרנדרה מודי, לאחר שנים מוצלחות מאוד כמושל מדינת גוג'ארט.

במטרה לפתח את כלכלת הודו ולהגדיל את הצמיחה במדינה יזם נרנדרה מספר פרויקטים כלכליים

עצומים כגון Make in India , Digital India וניקוי נהר הגנגס.

הפרויקט האחרון הוזכר פעמים רבות במשך השנים וגם ראש הממשלה מודי מתכוון לגשת לפרויקט רחב היקף זה.

נהר הגנגס וחשיבותו הדתית והקיומית: נהר הגנגס מספר את סיפורה של הודו כולה.

בדומה לגודלה של תת היבשת עצמה, המונה כ 1.3 מיליארד אנשים, גם הנהר עצמו ארוך מאוד כ 2511 ק"מ.

הנהר זורם בצפונה של הודו ונשפך למפרץ בנגל שבאוקיינוס ההודי. לנהר עצמו משמעות קדושה לדת ההינדואיזם שכן הוא

נחשב קדוש וניסים רבים נעשו בנהר עצמו. קדושתו של הנהר מגיעה לשיאה ב"קומבה מלה", בטבילה המונית של עשרות

מיליוני אנשים במפגש של נהר הגנגס ונהר היאמונה.

על פי האמונה טבילה בנהרות אלו מקרבת את הטובלים ל"מוקשה", הארה דתית. את החשיבות והקדושה שלו בעיני

בני הדת ההינדית ניתן להשוות אולי לחשיבותו של הכותל המערבי ליהודים, רק שהגנגס מתפתל לאורך אלפי ק"מ,

משקה ומנקז, יחד עם היובלים שלו, אזור שבו חיים כ 51% מתושבי הודו (יותר מחצי מיליארד איש). בנוסף לקדושתו הדתית,

הנהר מהווה מקור חיים חשוב לתושבי הודו החיים לאורכו ולאורך יובליו. התושבים המקומיים משתמשים במימיו כמקור שתייה,

מכבסים בו את בגדיהם, מתקלחים במימיו וגם שופכים בו פסולת וביוב.

הקדושה אינה המאפיין היחיד של הגנגס. האוכלוסייה העצומה החיה לאורכו, השופכת לתוכו את הביוב העירוני והכפרי

שלה יחד עם שפכי תעשייה וחקלאות בממדים עצומים המוזרמים אליו, הופכת אותו למקור מים מזוהם. יש בכך סכנה לשותים

ממנו, לשואבים ממנו ולטובלים בו. הודים רבים גם רואים קושי דתי ורגשי עמוק להגיע אל אתרי

העלייה לרגל, אל מי היאמונה, שלאורכם ביצע קרישנה, על פי האמונה, את הנסים שלו כשבמים נמצאים פגרים,

קצף של שפכים וריח בלתי נסבל. התגברות הבעיה והתגברות המודעות בהודו לאיכות הסביבה כבר הניבו בעבר התגייסות רבה

למען הנהר הקדוש. מוסדות האו"ם הקציבו למענו כספים לא מועטים, ועמותות הודיות ואחרות פתחו

במבצעים מקומיים על מנת להפחית את הזרמת השפכים המזוהמים. לבסוף גם ממשלת הודו צעדה לתוך הזירה והכריזה

על מבצע לאומי לניקוי הנהר, מבצע המשלב תקציבי ממשלה יחד עם הקצבות בינלאומיות.

בשנת 2011 הוקמה רשות ממשלתית לעניין נהר הגנגס תחת השר לענייני מקורות מים

ה – National Ganga River Basin Authority ( NGRBA (. לאחר בחירתו,

מינה ראש ממשלת הודו את מקורבתו אומה בהרטי לתפקיד השרה לענייני מים והתווסף לשם המשרד התואר "חידוש הגנגס".

בהמשך הוקמה ה – National Mission for Clean Ganga ( NMCG ( המהווה הזרוע היישומית של ה – NGRBA .

הפרויקט התעכב במשך שנים רבות, אך שוב צבר תאוצה לאחר בחירתו של מודי לראשות הממשלה.

הקמת הרשויות הממשלתיות הללו מעידה על ההכרה של ממשלת הודו בצורך לנקות את הגנגס ולהפנות משאבים לצורך כך.

גם הבנק העולמי התגייס למטרה זו והעמיד לצורך כך תקציב של כמיליארד דולר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הזדמנויות  לתעשייה הישראלית: הודו הצליחה אמנם לגייס את המימון הדרוש עד כה, אך אין לה בהכרח את הטכנולוגיות הדרושות,

וזה המקום שבו ישראל הידועה גם בהודו בזכות טכנולוגיות המים שלה ובהיותה מחזיקה בידע רב בתחומים הרלוונטיים

נכנסת לתמונה. היקף הפרויקט ותקציבו צפויים להימדד עם הזמן במאות מיליארדי דולרים, מה שמותיר מקום לחברות ישראליות

רבות להשתלב בו ולקבל "פרוסה מהעוגה".

היום מנשבות רוחות חדשות בהודו. הממשלה החדשה של מודי נרתמת להסיר חסמים ולקדם את הכלכלה ההודית שדשדשה

בשנים הקודמות, לרבות פרויקט ניקוי נהר הגנגס. אין ספק שפרויקט בסדר גודל כזה לוקח זמן, בכל מדינה בכלל ובהודו בפרט,

אולם הדבר יכול להוות הזדמנות מצוינת למשק הישראלי לחשוף את מגוון הטכנולוגיות שלו מתוך כוונה להתפשט בעתיד

מעבר לאותו אזור מוגדר. המשך העבודה השוטפת בהודו, תוך מתן תשומת לב מיוחדת לפרויקט זה טומנת בחובה הזדמנות עסקית ייחודית למשק

הישראלי, תוך ראיה שהסבלנות ואורח הרוח שפרויקט הזה דורש, אכן ישתלמו לבסוף.

מקום נוסף שבו התעשייה הישראלית יכולה להשתלב הוא בתכנית ערים חכמות Smart Cities Mission India :

תכנית ערים חכמות, הינה תכנית "התחדשות עירונית" שיזמה ממשלת הודו תחת ראש הממשלה נרנדרה מודי אשר שמה לה ליעד לחדש

ולפתח 100 ערים בכל רחבי הודו שיוקמו ויפעלו בסטנדרטים המובילים של עיר חכמה. אלה יהיו ערים שתפעלנה על פי טכנולוגיות

מתקדמות בתחומי טיפול בשפכים, רשת מים חכמה, רשת חשמל חכמה וכן גם גביית מיסים אונליין ומתן שירותים בכלים דיגיטאליים,

מה שמשתלב עם תכנית Digital India המשרד לפיתוח עירוני The Union Ministry of Urban Development הוא זה שממונה על

ביצוע המשימה בשיתוף עם ממשלות המדינות בהן נמצאות 100 הערים שברשימת הפרויקט.

על פי התוכנית, הערים החכמות עתידות להיות מצוידות בתשתית אינטגרטיבית, חדשנית ומתקדמת ותצענה

לתושביהן איכות חיים טובה באמצעות "פתרונות חכמים" בתחומי: אספקת מים וחשמל שוטפים, תברואה וניהול פסולת,

ניידות עירונית יעילה ותחבורה ציבורית, רשת IT חזקה, e-governance , השתתפות פעילה של האזרח,

בטחון לתושבים ועוד. הקבינט ההודי אישר תקציב של כ 15 מיליארד דולר לצורך פיתוח 100 ערים

חכמות והתחדשות של כ-500 ערים נוספות ברחבי הודו.

לפרויקט "ערים חכמות" תוקצבו כ 7.1 מיליארד דולר ועבור פרויקט ההתחדשות

(Atal Mission for Rejuvenation and Urban Transformation – AMRUT ) תוקצבו כ 7.4

מיליארד דולר. כאמור פרויקט "ערים חכמות" מתמקד במספר תחומי טכנולוגיה

מוגדרים אשר במרביתם לישראל יתרון יחסי, ביניהם: טכנולוגיות מים,

ייצור בטחוני, IT , מכשור רפואי, דיגיטציה, אנרגיה מתחדשת ומתקנים לניהול פסולת. בנוסף,

ולא נשכח את היתרון הנוסף לישראל: זכייתה של העיר תל אביב בפרס "העיר החכמה בעולם" בשנת

2014 ב – Smart City Expo World Congress Barcelona .

צור קשר עם:

תמר להב

שלח הודעה

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב linkedin
שתפו בלינקדאין
שיתוף ב email
שתפו במייל