סיני נכנס למסעדה אוסטרלית ומבקש חלב…
האמת, זו לא בדיחה. הציבור האוסטרלי ובייחוד החקלאים בטסמניה הביעו בשבועיים האחרונים מחאה חריגה בעקבות אישור רכש יצרנית החלב המשמעותית ביותר באוסטרליה והעברתה לבעלותו של מיליארדר סיני.
ממשלת אוסטרליה אישרה ב- 24 פברואר 2016 את רכש Van Diemen’s Land Company יצרנית החלב העיקרית של אוסטרליה הכוללת 25 מחלבות היושבות על שטח מרעה של 170.000 דונם. לא מדובר רק ברכש המחלבה המניבה ביותר באוסטרליה, העסקה בסכום של 280 מיליון דולר, כוללת רכש שטח האדמה עצום עליה רועות הפרות והעברתו ל – Lu Xianfeng, מיליונר סיני פרטי, אשר כבר מיהר לעדכן כי בכוונתו להקים עוד 9 מחלבות על אותו שטח.
המחאה חרגה הפעם את טורי הטוקבקים הצפויים ותפסה מקום נרחב במדיה (שיצאו בכותרות כמו: Morrison hands China the keys to Australia) וכללה גם חברי כנסת וביניהם המחוקק הפדראלי אנדרו וו’ילקי, אשר הביע תרעומתו הרבה ומסר, כי הוא מאוכזב מכך שנכס חקלאי אסטרטגי נמסר לגורם בעל אינטרסים זרים. (http://morningmail.org/morrison-hands-china-the-keys-to-australia/)
רכש זה מצטרף לרשימת קניות ארוכה בה לוקחים חלק גורמים מסין החורגים מתחומי האנרגיה, המחצבים והנדל”ן. בשנה האחרונה רכשו חברות סיניות את יצרניות החלב החשובות בניו-זילנד והמהלך לרכש “התנובה של אוסטרליה”, אשר מייצרת כ- 100 מיליון ליטר חלב בשנה, נראה כמו מהלך אסטרטגי של ממשלת סין והחל מכה גלים.
הסערה באוסטרליה דומה מעט לזו שקמה בראשית 2014 בארצות הברית, כאשר ענקית הבשר הסינית שאנגהוי (Shuanghui) ביקשה לרכוש את יצרנית בשר החזיר הגדולה בארצות הברית סמית’ פילד בסכום הקרוב לחמישה מיליארד דולר. ההתנגדות הציבורית אמנם נשענה על טענות בתחום טיב המזון, איכות השירות וכו’ אך כמו בעסקת ‘תנובה’ בארץ, בסיס ההתנגדות היה גם פטריוטי. לא יתכן, אמרו רבים – שנכס אסטרטגי יעבור לידיים זרות המחוברות לגוף בעל אינטרסים שונים משלנו. בארצות הברית הועלתה טענה נוספת והיא שיצרנית הבשר היא הספקית העיקרית של מזון לחיילי צבא ארה”ב וכי מטה הפעולה של החברה נמצא בסמוך למטה חיל הים האמריקאי. לא סביר כי נכס אסטרטגי שכזה יהיה בשליטה של מדינה זרה, ועל אחת כמה וכמה לידי המתחרה הכלכלית המרכזית בעולם – סין.
בכדי למנוע מצב שבו גורמים זרים ירכשו נתחים עמוקים באוסטרליה ביצעה הממשלה רפורמה משמעותית במסגרתה נחקקה תכנית פדראלית שהופעלה החל מיולי 15′ ולפיה יוסבו חלקים ניכרים מההשקעות זרות לעידוד חברות אוסטרליות בדגש על חברות הזנק.
על פי התכנית תינתנה אשרות כניסה מיוחדות משני סוגים עבור משקיעים משמעותיים Premium Investor Visa (PIV) ו – Significant Investor Visa (SIV) (לפרטים רחבים יותר אודות התכנית ר’ כאן: )
על פי התכנית, כל גורם המשקיע מעל 5 מיליון דולר, יהיה חייב להפנות לפחות 10% מהשקעתו לקרנות הון סיכון או לקרנות השקעה פרטיות, אשר רשומות במרשם התעשייה האוסטרלי כחברת הזנק בשלבים ראשוניים (ESVCLP)או חברת הזנק מוכחת (VCLP)ובתוך שנתיים יחויב המשקיע להכפיל את השקעתו כך ש-20% ממנה יופנה לעידוד חברות הזנק. עוד על פי אותה רפורמה פדראלית, 30% מההשקעה (דהיינו, לפחות 1.5 מיליון דולר) מחוייבים להיות מיועדים להשקעה בקרנות המשקיעות בחברות קטנות או ישירות בחברות Small Cap הנסחרות לפי שווי שוק שמתחת לסכום של 500 מיליון דולר. את יתרת ההשקעה יוכל המשקיע להפנות לאפיקים שיבחר, כולל בנדל”ן. אוסטריה תספק על פי אותה תכנית ויזה מיוחדת, (Premium Investor Visa (PIV)) עבור משקיעים ‘כבדים’, אשר יתחייבו להשקיע סכום של 15 מיליון דולר ולהיות כפופים לאותן מגבלות.
ישראל:
ומה בישראל? הרצון להעתיק את מרכז הכובד של הכלכלה מן המערב אל המזרח נעשה בישראל באופן מושכל ושרי הממשלה ובניהם נפתלי בנט וישראל כץ, מצהירים, כי על ישראל להישען פחות על הכלכלה האמריקאית והאירופית ולפזר מזרחה את התלות הישראלית ולכן גם חלק מנכסיה. מכירת תנובה, קו הרכבת לאילת ונתחים ממכתשים אגן וכלל לביטוח הן רק דוגמאות.
ישראל היא צרכנייה שכונתית קטנה באופן יחסי לרכישות שהסינים מבצעים במרכזי הקניות העיקריים בעולם. לא פעם רוכשים הגורמים הסיניים חברות-דגל מדינתיות שלמותגיהן זהות עם מדינת המקור. מקנדה –רכשו חברות אנרגיה מובילות במיליארדי דולרים, משבדיה את וולבו, מצרפת- נתח מפז’ו ועוד רבות הדוגמאות. לאחר שענקית המחשבים הסינית ‘לנובו’ רכשה נתח מ- IBM, חברו מספר מדינות (אוסטרליה, ניו-זינלד, אנגליה וקנדה) להחרים את ‘לנובו’ מתוך חשש לביטחונם המדינתי.
על אף ההיקפים המצומצמים יחסית של הרכש בארץ, שבעיקרו הוא טכנולוגי ברור, כי כמו באוסטרליה ובארצות-הברית, יש לרכש הסיני השלכות אסטרטגיות משמעותיות בין היתר מכיוון שסין קשורה לאיראן במארג רחב של אינטרסים. סין היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של איראן, ובעת ביקורו של נשיא סין שי ג’ינפינג בטהרן (ינואר 2016), ביקור ראשון מזה 14 שנים, נחתמו מזכרי הבנות רבים במהלכן הצהיר מנהיג איראן, האייתוללה עלי ח’מנאהי, כי איראן לעולם לא תשכח את העובדה שסין עמדה לצידה לאורך תקופת הסנקציות.
הסיכון:
יש לזכור כי הכלכלה העולמית היא כקרום כדור הארץ היושב על לבה רותחת ולא יציבה של ‘חובות רעילים’ דהיינו: סכומי כסף אדירים שנלקחו בהלוואה שלא תוחזר בעיקר בסין. סין העניקה בשנים האחרונות, אשראי של כחמישה מיליארד דולרים לגופים פרטיים וציבוריים במטרה שיצאו לעולם לבצע רכש מסודר של נכסים בני קיימא. החל בחברות אנרגיה, דרך משאבים חומריים, מזון איכותי, נדל”ן וטכנולוגיה. השקעת סין בשנת 2015 בטכנולוגיות למשל, היא פי עשרה מאשר היתה בשנת 2010. הניו-יורק טיימס כינה את כלכלת העולם כמי שפועלת בניחותא בעוד מפלצת של טריליוני דולרים מאיימים על חייה.
מיתון עולמי – הוא החשש. בבנקים המרכזיים באירופה ובארצות הברית עולות שאלות הריבית ומתקבלים דיווחים כי הבנקים מקשיחים את התנאים למתן הלוואות, אינדיקציה ברורה לחשש ממיתון.
יתכן ולאוסטרליה אין עוד דרך חזרה. סין באכוונה מסודרת רכשה כבר מבני ציבור ובתים פרטיים בהיקפים אדירים פעולה לה מייחסים את בועת הנדל”ן של סידני ומלבורן. במצב הנוכחי, עתידה של אוסטרליה תלוי בזה של סין ואם בועת הכלכלה הסינית תתפוצץ ותשקע, אוסטרליה עתידה לרדת ביחד אתה אל המצולות.
