נו, אז ה- TPP טוב לווייטנאם או יהרוס את התעשייה המקומית?
השאלה הזו, אולי בנוסח מאופק יותר (כיאה לתרבות המקומית), נשאלת בכל כינוס עסקי, בכל פגישה עם חברה מקומית ולעיתים אפילו בשיחות עם נהגי מוניות ומוכרים בשוק.
דומה, כי לאחר 15 שנים של תהליך אינטגרציה מואץ אל תוך הכלכלה הגלובלית, תושבי ובעלי העסקים בווייטנאם מתחילים להבין, שהסכמי סחר אינם רק מסמך משפטי רב מלל וסבוך, אלא שורה של צעדים כלכליים ומשפטיים שישנו לנצח את האופן בו הם סוחרים זה עם זה ועם עסקים מעבר לים (או לגבול).
מאז הצטרפותה לארגון הסחר העולמי (WTO) ב-2007, קידמה וייטנאם שורה של הסכמי סחר חופשי. חלקם נחתמו בשנה האחרונה (עם קוריאה הדרומית ורוסיה), אחרים נמצאים במו”מ (האיחוד האירופי) ועל הבולט שבהם, ה- Trans Pacific Partnership, הושגה הסכמה באוקטובר והוא ממתין לאשרור הממשלות ובתי הנבחרים של 12 המדינות החתומות עליו.
כל הסכם סחר בין מדינות הוא מורכב ומסובך ולעיתים השלכותיו המלאות אינן צפויות לגמרי בעת החתימה. יחד עם זאת, ה- TPP נחשב להסכם הסחר המורכב מכולם, הן בהיקף הסחר שהוא מכסה, השונות הגבוהה בין המדינות החתומות ומכלול הנושאים בהם הוא עוסק.
וייטנאם נחשבת לאחת המדינות החלשות יותר בהסכם מבחינה כלכלית ובהתאם זכתה להקלות מסוימות בקצב יישום הפחתות המכסים ושינויי הרגולציה הנדרשים ממנה. אף על פי כן, בסופו של יום, וייטנאם הסכימה להפחית מכסים על מגוון מוצרים ותפתח את השוק שלה לתחרות מיבוא זר. באותה עת, סחורות “Made in Vietnam” ייהנו ממכסים מופחתים (או “אפס מכס”) בשווקי יעד גדולים וחשובים ובראשם ארה”ב ויפן.
נו, אז הן TPP טוב לווייטנאם או יהרוס את התעשייה המקומית?
התשובה, לדעתי, אינה ברורה ותלויה במידה רבה במדיניות ממשלת וייטנאם בשנים הקרובות. תעשיות מסוימות, בהן וייטנאם היא כבר היום מובילה עולמית, כמו טקסטיל, ייהנו מההסכם החדש, שכן הן יהפכו לתחרותיות עוד יותר. ההסכם צפוי לעודד כניסת משקיעים זרים, שיקימו מפעלים עתירי טכנולוגיה במדינה וכך ידחפו קדימה את העובדים והמנהלים המקומיים. בנוסף, הסטנדרטים המחמירים הנדרשים ממוצרים, שמבקשים להיכנס לארה”ב, יפן או אוסטרליה, יחייבו את החברות הווייטנאמיות להגן על זכויות העובדים ולהטמיע שיפורים טכנולוגיים שישמרו על הסביבה.
אולם, המציאות ורודה פחות. תעשיות רבות בווייטנאם מפגרות בצורה דרמטית אחרי מתחרות בינ”ל ושורדות רק בזכות הגנה ממשלתית ומכסים גבוהים. תהליכי השיפור, שחברות אלה יצטרכו לעבור, הם כל כך גדולים, שקשה לראות אותן מספיקות להשלים תהליכים אלה לפני כניסת התחרות הזרה לשוק. זאת ועוד, גם אם החברות אכן ישפרו את ביצועיהן, הן עדיין תלויות בתשתית הנמצאת באחריות הממשלה. מגדל תפוחים באזור דאלאת (מרכז וייטנאם) יכול לגדל תפוח מצוין ובמחיר זול, אך ללא כביש לנמל הקרוב, ירקיבו התפוחים וימחצו, כפי שקורה היום.
בנוסף, בווייטנאם פועלות מזה שנים ארוכות מאות חברות זרות, רובן מיפן, קוריאה הדרומית וטאיוואן. בשל הבדלים בתרבות העסקית וחוסר אמון, שדרת הניהול העיקרית בחברות אלה היא זרה ולא וייטנאמית, כמו גם תפקידי המפתח הטכנולוגים. כך זוכה וייטנאם לזרם קבוע של הון זר, אך השפעתו ארוכת הטווח על הכלכלה, שיפור כישורי ההון האנושי או מעבר טכנולוגיות וידע לווייטנאם- מצומצמת מאוד בלשון המעטה.
סגן ראש ממשלת וייטנאם, Hoang Trung Hai, אשר יבקר בישראל בתחילת דצמבר, סיכם את האתגר בראיון לעיתונות:
“It is the task of each enterprise to come up with its own strategy to maximize opportunities offered to it while taking proactive measures to cope with negative impact…TPP has put pressure on the whole system, not just enterprises. Comprehensive administrative reforms must come first…”
ומה לגבי חברות ישראליות? האם ה- TPP, בהקשר הווייטנאמי שלו, מסייע לתעשייה הישראלית?
בצד החיובי, חברות וייטנאמיות, הנערכות לכניסת תחרות זרה, מחפשות יותר ויותר טכנולוגיות מתקדמות ונקיות, שיאפשרו להן לייצא ביעילות לשווקים שנפתחו בהסכם. אנחנו, בנספחות המסחרית של משרד הכלכלה בווייטנאם, רואים בשנה האחרונה עליה ברורה וחד משמעית במספר הפניות שאנו מקבלים מחברות וייטנאמיות ובניסיון של חברות וייטנאמיות לקחת יוזמה ולהוביל תהליכים עסקיים עם ישראל. מנגד, ה- TPP נותן יתרון למוצרים ושירותים ממדינות בעלות תעשיות טכנולוגיות מתקדמות, כמו: ארה”ב, קנדה, יפן ואוסטרליה על פני מוצרים מישראל.
כדי להתמודד עם התחרות הגוברת קידמנו בשנים האחרונות את תהליך המשא ומתן להסכם סחר חופשי. פתיחת המו”מ תוכרז רשמית בעת ביקור סגן ראש ממשלת ויטנאם בישראל, והסבב הראשון צפוי להתקיים בתחילת 2016. לחצו כאן לפרטים נוספים.
