באמצע חודש אוקטובר התקיימה בישראל תערוכת WATEC לקידום טכנולוגיות מים ופתרונות חכמים בתחום. התערוכה – פרי יוזמת ניוטק – התכנית הממשלתית לקידום טכנולוגיות מים ואנרגיה מתחדשת במשרד הכלכלה בשיתוף “KENES“, מכון היצוא הישראלי, מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה ומערך הנספחים המסחריים של המינהל ב- 42 יעדים על הגלובוס.
התערוכה, שהתקיימה בפעם החמישית מאז 2007, אירחה במשך שלושת ימי התערוכה ושני ימי הכנס למעלה מ 10,000 אורחים, בהם גורמי ממשל בכירים, מנכ”לים של חברות בתחום המים ובכלל, יושבי ראש של חברות עסקיות שונות, מומחי מים, מהנדסים, אנשי אקדמיה ומבקרים אחרים מכ- 90 מדינות ברחבי תבל.
במסגרת תהליך ההכשרה הפנים ארגונית במינהל סחר חוץ של משרד הכלכלה, לקראת צאתי לשליחות כנספח מסחרי של מדינת ישראל בניו דלהי, הודו, הוטל עלי ללוות משלחת מטעם פדרציית לשכות המסחר ההודית (אחת מתוך שתיים מובילות) הנקראת FICCI.
המשלחת, שאורגנה ע”י נועה אמסלם, קצינת הסחר האמונה על תחום המים בנספחות הכלכלית של משרד הכלכלה הישראלי בהודו ובשיתוף גורמי מקצוע במכון היצוא הישראלי, נועדה לחשוף את חבריה לחדשנות הישראלית בתחומיי המים, החקלאות ומה שבניהן. בין החברים במשלחת, נמנו נציגים בכירים (יושבי ראש, סגני יושבי ראש, סגני נשיא, מהנדסים ראשיים, מנכ”לים ומנהלים בכירים) מטעם תאגידים וחברות הודיות בתחום המזון, הטכנולוגיה, הטקסטיל וגורמי אקדמיה.
נציגי החברות הבכירות מהודו ביקרו במתקני התפלה של מקורות בשפלה ובמתקני טיהור שפכים של מקורות בצפון, בחברות השקיה שונות המתמחות בהשקיה חכמה, במרחבי שדות חקלאיים בהם גדלה תוצרת מקומית תוך שימוש באמצעים טכנולוגים מתקדמים (לרבות מערכות השקייה תת קרקעיות, גידולים הגדלים תחת יריעות פלסטיק הצמודות לקרקע וכיו”ב), בתערוכת ווטק המרשימה, במתקן טיהור שפכים ביולוגי וגם זכו לבקר בסוף ביקורם בים המלח, מישור אדומים, מערות קומראן, ירושלים העתיקה ועוד ועוד. על מידת התרשמותה של אחת המשתתפות במשלחת, Mridula Ramesh- בכירה בחברת Sundaram Textiles– תוכלו לקרוא במאמר שפרסמה באחד העיתונים הנקראים ביותר בהודו בהמשך לביקורה בישראל ולאור התרשמותה הרבה מהחדשנות הישראלית.
במהלך ביקורם של משלחת ההודים בישראל למדתי המון: למדתי קצת על התרבות ההודית, קצת על תעשיית המים וניהול השפכים בישראל (על קצה המזלג ובכל זאת – כל כך הרבה).
לצד זאת, נגלה לאוזניי סיפור מרתק שקשור בראש הממשל הפדראלי של הודו, חברת השבבים אינטל וטכנולוגיות מים ישראליות, שלושה נושאים שלא שהופתעתי לגלות כי יש בניהם קשר. מסתבר, כך סיפרו לי ההודים, כי לפני תקופה לא ארוכה פנה ראש הממשלה הפדראלית של הודו (מדינה קטנה בעלת אוכלוסייה של – 1.3 מיליארד נפש וכלכלה מהגדולות והחזקות בעולם), נרנדרה מודי, אל הנהלת אינטל העולמית וביקש, כי זו תקים מפעל ייצור שבבים באחד מאזורי התעשייה בארצו ואף תזכה בהטבות וסיוע רגולטורי מצד הממשל.
על פניו, הרבה היגיון יש ביוזמה: הודו שופעת במהנדסים מעולים – בוגרי אוניברסיטאות עילית הודיות (כמו IIT) ומערביות (סטנפורד/הארווארד/ייל/קולומביה וכיו”ב)- המשוועים לעבודה איכותית בחברה רב לאומית בעלת שם ועוצמה טכנולוגית וכלכלית כאינטל. אינטל, מצידה, יכולה לכאורה רק להרוויח מעלויות ההקמה, הייצור וההעסקה המוזלות, כמו גם ההון האנושי האיכותי המצוי בשפע בשוק התעסוקה ההודי והנוחות הגלומה בשכיחות השימוש באנגלית כשפה מרכזית לתקשורת יום יומית ועבודה שוטפת.
אבל אינטל העולמית, כך סיפרו לי החברים במשלחת ההודית, סרבה. מה הוביל את אינטל לסרב להצעת ראש ממשלת הודו בעניין הקמת מפעל לייצור שבבים? לטענת הגורמים ההודים, איכות המים בהודו פשוט אינה גבוהה דיה על מנת לעמוד בסטנדרטים המחמירים של אינטל ואלו, חשוב להבין, מהווים מרכיב משמעותי מאוד בהליך ייצור השבבים.
ניסיתי לבדוק את הסיפור, אותו שמעתי כשמועה ממקורות בלתי מוסמכים והעליתי חרס: מבדיקה שערכתי עלה, כי אינטל מחזיקה בסיס פעילות בבנגלור, הממוקמת בדרום הודו, אך עיון ברשימת המשרות מרמז, כי הדרישה היא בעיקר לאנשי תוכנה ומהנדסים. גם גורמים בחברה אישרו לי, כי אינטל מחזיקה בבנגלור מרכז פיתוח וכי לא ידוע להם על מרכז ייצור.
האם הסיפור נכון?
איני יודע בוודאות, אך גם אם לאו, יש בו על מנת לספק הצצה להלך הרוח בתעשייה ההודית וחשיבות סוגיית המים לחברות התעשייה והייצור, לגורמי הממשל וכמובן לאזרחים, הנאלצים לצרוך מים שאיכותם… עשויה להיות בעייתית.
אז אסכם עם מסר מתוך המאמר הנזכר לעיל:
“when a water-stressed desert country can grow cotton at triple the yield of India, it warrants, at the very least, examination and nuanced emulation.”
לתמונות מהסיור התיירותי של משלחת FICCI ביומו האחרון של הביקור לחצו כאן.
