אינדונזיה היתה המדינה, שנפגעה באופן החמור ביותר מהמשבר הכלכלי של 1997. בסיוע צמוד של הבנק העולמי וקרן המטבע, היא הצליחה להשתקם ולחזור למצב הכלכלי שקדם למשבר, בד בבד עם קיום תהליך הדמוקטריזציה והרפורמות, שהחלו עם מפלתו של סוהארטו בשנת 1998. השיקום היה כרוך בשורה של רפורמות כלכליות ופוליטיות, תהליך שרחוק מלהסתיים.
בעשור האחרון, אנו עדים לשיפור משמעותי בכלכלתה של אינדונזיה והצגת שיעורי צמיחה מהגבוהים בעולם. עם זאת, הכלכלה עדיין סובלת מכשלים רבים וביניהם: מערכת חוקים ובירוקרטיה מסובכת, חלוקת סמכויות בלתי ברורה בין השלטון הפדרלי לשלטון המקומי, מחסור משווע בשיפור תשתיות ובפרויקטי אנרגיה, תפקוד לקוי של משרדי הממשלה, כשלים בניהול שוק הנדל”ן המקומי וחסמים גבוהים המעכבים השקעות זרות.
בשנה האחרונה צמחה המדינה בקצב הגון אך לא מספק ולמרות הבטחות על הנייר לצמיחה של למעלה מ- 6% בשנה, הכלכלה האינדונזית צמחה רק ב- 4.67%. הגורמים שהעיבו על צמיחת המדינה היו בעיקרם: מחירי שוק הסחורות והטלטלה הכללית בשווקים, העלאת הריבית המתקרבת בארה”ב, ההאטה בסין וביצוע אטי של רפורמות ממשלתיות קצב הצמיחה השנה צפוי להיות 4.9%.
לאחר ביצוע סדרת מינויים חדשה במשרדי הממשלה, הממשל באינדונזיה צפוי לקדם בשנים הקרובות שלוש רפורמות מרכזיות: הורדת הרגולציה והבירוקרטיה הידועה בהכבדתה על קצב עשיית העסקים במדינה, פישוט של מתן היתרים ואישורים שונים, קידום התחרותיות בכל תחומי המסחר- אינדונזיה מפורסמת בשוק ריכוזי להחריד וקידום והאצה של פרויקטי תשתית וקידום ההשקעות הזרות בשוק הנדל”ן המקומי.
אינדונזיה היא יצרנית ויצואנית ראשית בחמישה תחומים: פחם, שמן דקלים, טקסטיל ונגזרות של מוצרי טקסטיל, ציוד חשמלי, ציוד מדידה ומכשור אופטי וכן מוצרי מתכת בסיסיים. ההשקעות במדינה מתרכזות בתחומים הבאים: כרייה, חשמל וגז, תעשיית המזון, תחבורה, תקשורת ותעשיית הכימיקלים והפרמצאבטיקה. הגידול המרכזי בשנה האחרונה היה התחום ה- transportation storage and communications עם גידול של מעלה מ- 100 אחוזים בהיקף ההשקעות בו. שוק האנרגיה צמח ביותר מ- 50% ותעשיית התרופות, לעומת זאת, אכזבה עם צמיחה מינימלית של 2 אחוזים בלבד.
GDP- אינדונזיה נמצאת במקום ה- 16 בעולם, כמעט 900 מיליארד דולר תוצר לאומי. אחוז העניים במדינה עומד על 11%, מעט פחות מ- 11.5%, שנמדדו שנה לפני כן. המטבע האינדונזי, רופיה, נחלש מאוד בשנתיים האחרונות ועומד כרגע על 14.50 רופיה לדולר. הפעם האחרונה שהיה כל כך נמוך היה בעת המשבר הכלכלי, שפקד את דרום מזרח אסיה בשנת 1998. עם זאת, אינדונזיה היא מדינה יציבה מאוד מבחינת החוב הלאומי שלה, שעומד על כ- 25% ונחשבת לווה מצטיינת, שמחזירה את חובותיה למוסדות הפיננסים הבין לאומיים, כגון הבנק העולמי באמינות (credibility) גבוהה מאוד. האינפלציה במדינה עמדה בשנה האחרונה על 7.26%, בעיקר הודות לעלייה משמעותית במחירי המזון ושוק המניות נמצא תחת לחץ מתמיד בחודשים האחרונים וביצועיו חלשים. הצריכה הפרטית באינדונזיה מהווה 55% מסך התוצר הלאומי ומכבידה על הצמיחה.
בדוח המצורף של הבנק העולמי, ניתן למצוא גם סימן לאופטימיות. בשל החוב הלאומי הנמוך של המדינה, כפי שנזכר מעלה, אינדונזיה יכולה להעלות את הגירעון הממשלתי ועדיין לשמור על משמעת פיסקלית ביחס של 3% לתוצר. הבנק העולמי מעודד אותה לעשות כן ובעיקר להגדיל את ההשקעה בתשתיות, שמייצרות הן רמת חיים גבוהה יותר והן משרות וכמובן נדרשות למכביר ברחבי מאות האיים המאוישים בארכיפלג.
הסיכונים למדינה, על פי הדו”ח, הם המשך ירידה במחירי הסחורות העולמיים וכן תנאי אשראי אדוקים יותר. ירידה נוספת בסחר (מגמה עולמית כידוע) תכביד על רווחי התאגידים והוצאות הצרכנים, כפי שעשתה כן בשנה האחרונה. כמו כן, הבנק העולמי דוחק בג’וקווי לבצע את רפורמת הדלק המסובסד המדוברת, לנצל את כמויות האנרגיה הגיאותרמית הפוטנציאלית במדינה ולבצע שינויים רגולטוריים על מנת להקל על ביצוע פרויקטים בתחום.
למתעניינים ולמיטבי לכת, אנא ראו הסקירה הכלכלית, שהכנו עבורכם וכן דוח הבנק.
עד לפעם הבאה. צ’או צ’או.
