הסתיו מתקרב להאנוי. הטמפרטורות צנחו מגיהינום של 40 מעלות ו- 90% לחות למשהו שבני אנוש יכולים לחיות איתו. עננים מתחילים לכסות את השמים לפרקי זמן ארוכים יותר ואתמול אפילו נפתחה שנת הלימודים- סימן מובהק לחילופי עונות בווייטנאם ובמקומות רבים אחרים בעולם.
הטבע מתנהל במחזוריות קבועה פחות או יותר, אך לכלכלה הווייטנאמית והאזורית חוקים משלה. השבוע היה נדמה, כי החורף (הכלכלי) מקדים הפעם את הסתיו.
סין, כמו תמיד, עומדת במרכז העניין, אך ההאטה בכלכלה הסינית, צניחת הבורסות וכמובן פיחות המטבע היזום, שביצע הבנק המרכזי, שלחו גלים גבוהים לכל מדינות האזור ובמיוחד לווייטנאם.
היקף הסחר הווייטנאמי עם סין עומד על 50 מיליארד דולר בשנה. וייטנאם נמצאת בגירעון מסחרי משמעותי מול סין (יש ויכוח גדול על היקף הגרעון, לאור פערים עצומים בנתוני הסחר בין שתי המדינות ותעשיית הברחות משגשגת) והפיחות שבוצע מאיים להגדיל את הפער הזה. מנקודת מבט וייטנאמית, לפיחות הייתה השלכה משמעותית אחרת: היצוא הסיני הוזל וכושר התחרות של המוצרים הווייטנאמים נחלש. יצוא מווייטנאם נתפס כפחות איכותי מסין בשורה ארוכה של מוצרים מתחרים ועתה גם פערי המחיר הצטמצמו.
הבנק המרכזי של וייטנאם מיהר להגיב בפיחות יזום משלו ואף הרחיב את הרצועה, בה מותר לשער הדונג לנוע. כיום, נסחר הדונג ברמה של כ-22,400 דונג לדולר: השער הגבוה ביותר מאז הגעתי לווייטנאם לפני 4 שנים. המהלך הזה הינו סימן ברור לכך, ששמירה על היצוא הינה האינטרס הראשון במעלה במדיניות הכלכלית של וייטנאם והיא מתחברת למאמצים של המדינה להגיע להסכמי סחר עם שווקי יבוא מרכזיים, כמו האיחוד האירופי, ארה”ב ויפן (במסגרת ה- TPP) קוריאה, רוסיה ועוד.
פיחות המטבע גרם כמובן להתייקרות היבוא ולהעמקת החוב החיצוני של וייטנאם. המדיניות הכלכלית של וייטנאם מבוססת על צמיחה מוטת השקעות ישירות נכנסות מחד ויצוא מאידך גיסא ולא על הגברת הצריכה ולכן התייקרות מחירים אינה מטרידה מאוד את ההנהגה, מה עוד שהאינפלציה עד כה נמוכה מאוד ועומדת על שיעור שנתי של כ-2%, רחוק מהיעד הממשלתי המוצהר.
יחד עם זאת, בסמיכות זמנים אופיינית לווייטנאם, מחיר הדלק הופחת בפעם השביעית השנה עד ל 17,300 דונג (פחות מ-80 סנט) ובמקביל סיכמו ארגוני העובדים והמעסיקים על העלאת שכר המינימום ב- 12.4% החל מינואר 2016.
מה אפשר ללמוד על שילוב הצעדים הזה?
ראשית, לכלכלה לא גדולה מאוד כמו וייטנאם קשה מאוד להגיב בצורה אפקטיבית למשברים כלכליים עולמיים. רוב כלי המדיניות פועלים לצמצום נזקים ויצירת עמדה תחרותית טובה יותר לקראת המשבר הבא. שנית, המנהיגות הכלכלית מכירה באיומים החיצוניים, אך פועלת בעיקר משיקולי מדיניות פנים ושמירה על יציבות השלטון, בעיקר לאור “עונת הבחירות” העומדת בפתח- סבב המינויים בצמרת הווייטנאמית, שנערך אחת לחמש שנים. לבסוף, חוסר ודאות ממשיך להיות מרכיב יסודי בדרום מזרח אסיה ולעצב את המציאות הכלכלית.
המשבר הכלכלי הנוכחי, מציב, לדעתי, שני אתגרים גדולים לווייטנאם ולאזור. השאלה הגדולה הראשונה היא האם המשבר הכלכלי בסין ימשך והאם, כתוצאה ממנו, תהפוך הממשלה הסינית לאגרסיבית יותר בנושא הסכסוך על הטריטוריה הימית בים סין הדרומי (East Sea בווייטנאם). השאלה הגדולה השניה נוגעת לעתיד האיחוד הכלכלי של ASEAN Economic Community, שייכנס לתוקפו בינואר 2016, כאשר על מדינות רבות מאיים משבר כלכלי ואחרות כבר נמצאות במשבר פוליטי.
השלכות המשבר הגלובלי על האיחוד האירופי היו לא פחות מהרסניות. נראה, כי האיחוד הכלכלי של ASEAN יוצא לדרך ברגל שמאל.
הנספחות המסחרית של משרד הכלכלה מסייעת לחברות לנתח את מגמות המאקרו בווייטנאם ולגזור מהן אסטרטגיה עסקית. פנו אלינו.
