הצטרפו לרשימת התפוצה
Emerging Markets
פתיחת פנייה חדשה לנספח
הזמנה לכנס אינדונזיה

קוריאה שלי, 2010-2014, מילות פרידה

פורסם ע"י , מנהל אגף שירות וניהול ידע מינהל סחר חוץ , בתאריך 30 ביולי 2014

הפילוסופיה שלי היא שהחיים הם אוסף של חוויות, אשר אנו אוספים בקפידה, כמו אספן בולים, חוויה-חוויה ומתייגים אותן בתיקיית הזיכרון. לעיתים אנו אוספים חוויות נעימות יותר ולעיתים חוויות נעימות פחות.

ארבע השנים בהן הוצבתי בקוריאה הוכיחו לי את התזה הזו; בארבע השנים הללו חוויתי שינוי ביחס שקוריאה מפגינה לישראל מיחס אמביוולנטי ברמה העסקית, ומיחס מתחמק ברמה הממשלתית-פוליטית, לכיוון ענייני ואקטיבי יותר בקרב החברות הקוריאניות, ואפילו שינוי לתפיסה חמה יותר ביחס הממשלתי-פוליטי.

אין אני לוקח על עצמי את הקרדיט לשינוי הזה כלל וכלל. השינוי נובע מתהליכים פוליטיים וכלכליים ארוכי טווח שעברה קוריאה, ועדיין עוברת. תהליכים אלו החלו במשבר הכלכלי של 2008, ועוד קודם לכן, כתוצאה ממשבר המטבעות האסייתי בסוף שנות ה-90', אשר בעקבותיו קוריאה הייתה על סף חדלות פירעון, כאשר גישה אגרסיבית-כלכלית של הממשלה, יחד עם סיוע נדיב מצד קרן המטבע העולמית, הצילו את קוריאה של אז מהמצב של יוון של היום.

הקוריאנים, כמו עמים רבים בעולם, חווים בזיכרון הקולקטיבי שלהם משברים; שלטון כיבוש יפני, מלחמה אשר זרעה הרס וחורבן בכמעט כל משפחה קוריאנית, ועימות מתמשך עם השכנה מצפון. עם זאת, הקוריאנים גם חיים בזיכרון הקולקטיבי את משבר המטבעות האסייתי. משבר אשר פירק מס' קונגלומרטים קוריאניים, כולל קונגלומרט דייהו, ואשר הוכיח את השבריריות של מבנה הכלכלה הקוריאנית, אשר תלוי על מס' מצומצם של קונגלומרטים ענקיים.

מבנה השיטה הכלכלית הקוריאנית מאז אותו משבר, והגישה הממשלתית לטיפול במבנה זה, החל להיות ה"נושא" בכל מערכת בחירות בקוריאה, יחד עם הגישה לצפון קוריאה. במערכת הבחירות האחרונה, אשר התקיימה בסוף 2012, הימין והשמאל קידמו גישה כלכלית שמטרתה שינוי של המערכת. הימין צידד בגישה מתונה יותר, כאשר השמאל צידד בגישה אגרסיבית יותר.

לאחר ניצחון הימין ועליית הגב' פארק גון-הא לעמדת הנשיאה, הוחלט לקדם מערכת כלכלית המבוססת על "כלכלה יצירתית", אשר מטרתה קידום חברות קטנות ובינוניות להיות מובילות טכנולוגיות, ולא מובלות טכנולוגית ע"י הקונגלומרטים הגדולים כגון סמסונג, LG, יונדאי וכו'. על-מנת ליישם אסטרטגיה זו, הוחלט לקחת את מודל החדשנות הישראלי, ללמוד אותו לעומק, ולהתאים אותו לקוריאה.

מהרגע שישראל הפכה ל"מודל" שקוריאה צריכה ללמוד ממנו, השתנה היחס לישראל, הן ברמה העסקית והן ברמה הממשלתית.

ברמה העסקית, חברות גדולות כגון יונדאי, שמעולם לא ראו את ישראל כיעד לחדשנות בתחום הרכב, החלו להתעניין בטכנולוגיות ישראליות. כמו כן, חברות קטנות ובינוניות התעניינו יותר ויותר באפשרות לנצל את קרן המחקר הדו-לאומית KORIL לשם פרויקטים משותפים עם ישראל.

ברמה הממשלתית, ממשלת קוריאה, אט-אט, הפשירה את היחס לישראל. אם בעבר הקוריאנים בחנו אפשרות לחתום על הסכם אס"ח עם ישראל, ולאחר מכן התקררו מהרעיון, היום אנו מקבלים חיוויים שהם פתוחים יותר לאפשרות שכזו לאור ההכרה של הממשלה שהתמורות של הסכם שכזה לפיתוח גשר טכנולוגי בין המדינות יעלה על ה"מחיר" שכביכול ישלמו מול שותפות הסחר שלהם באזור המזה"ת.

השינוי, או שמא "חלון ההזדמנויות"' שנפתח כתוצאה מהשינוי שציינתי כאן הצריכו התאמה בפעילות הנספחות לפעילות ממוקדת לחיבור חברות ישראליות. על כן, באמצעות השותפים שלנו בארץ – מינהל סחר חוץ, מכון היצוא, המדען הראשי במשרד הכלכלה וארגונים נוספים, הצענו לחברות קוריאניות לבצע פעילויות סקאוטינג טכנולוגי בישראל. פתאום, חברות קוריאניות שלא הייתה להן גישה לישראל, וגם חברות קוריאניות בעלות אמצעי גישה, השתמשו בערוץ זה על-מנת לזהות טכנולוגיות ישראליות, וכתוצאה מפעילויות אלו יש לנו כיום מס' משמעותי של סיפורי הצלחה של חברות ישראליות בקוריאה.

ברמה הממשלתית, הפתיחות של הממשלה הובילה לפוטנציאל של יצירת תשתית רחבה יותר לעסקים בין המדינות. כתוצאה מכך תקציב קרן המו"פ הדו-לאומית, KORIL, הוגדל, ו-2 המדינות דנות באופנים שונים להסרת מגבלות סחר, כולל חתירה להסכם אזור סחר חופשי.

אם נחזור לפילוסופיה שהצגתי בתחילת הפוסט, החוויות שחוויתי בהיותי מוצב כנספח מסחרי בקוריאה, בזמן ובמקום הנכון, הן אלו שהפיקו לי את ההנאה מהשליחות; ייזום פעילות, מינוף הזדמנויות ויצירת ערוצים חדשים לסיוע לתעשייה הישראלית בקוריאה.

חופש הפעולה שקיבלתי מהנהלת מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה אפשר לי לחשוב מחוץ לקופסא, ליזום פעילות, להצליח וגם לטעות. וזו לדעתי חוויית העסקים בקוריאה – חדשנות, יוזמה, הצלחה וגם כישלון, אשר קמים ממנו, לומדים את הטעויות, מיישמים, וממשיכים הלאה.

3_6_006

עופר פורר מנהל אגף שירות וניהול ידע מינהל סחר חוץ

One Response to “קוריאה שלי, 2010-2014, מילות פרידה”

  1. David Levy הגיב:

    לפני הרבה שנים שיחקתי כדורסל ואני זוכר את ההרגשה לעלות על המגרש מול קבוצה עדיפה: שחקנים גבוהים יותר, קהל ביתי וכו'. במצבים כאלה היו שחקנים שלא רצו לשחק כי חשבו שזה ממילא אבוד. אבל היו גם שחקנים שהייתי קורא להם "שחקני נשמה", כאלה שנותנים את הכל גם אם נראה שהמשחק אבוד. ולפעמים, זה באמת רק נראה אבוד, אבל פתאום המשחק מתהפך. השחקן של הקבוצה השנייה יוצא על חמש עבירות, השופט תופס עליהם קריזה ושורק נגדם בלי הפסקה, הצלף שלהם ביום חלש במיוחד. ובזכות שחקן נשמה אחד, שלא ויתר, ששומר על הקבוצה במשחק, לפעמים יש מהפך והאנדרדוג מנצח. ומבחינתי, עופר, אתה לא סתם "שחקן קבוצתי" אלא "שחקן נשמה". כי זו חוכמה קטנה מאד להיות נספח כלכלי כשכל המשתנים לטובתך: הממשל, הביקורים, הסיקור התקשורתי וכו'. אבל כשקוריאה מתאוששת ממיתון עולמי, כשהנשיא הקודם (ורוב הקדנציה שלך היתה לפני פארק) מעדיף בבירור שלא לקדם את הקשרים עם ישראל, כשיש צוק איתן ועמוד ענן ובחירות ושביתות – טבעי שנספח כלכלי ירים ידיים. אבל אתה לא ויתרת, וניסית מפה, וניסית משם, ונסעת לכל מקום ונפגשת עם כולם ופתחת דלתות ובקיצור – השארת אותנו במשחק. את הזרעים הרבים שזרעת – יקצרו אחריך. תודה על הכל ובהצלחה בהמשך הדרך.

כתיבת תגובה

(לא יפורסם)

* שדה חובה

פניה למנהל אגף שירות וניהול ידע מינהל סחר חוץ, עופר פורר