מצוקת המיטות בבתי החולים הסינגפוריים והקשר הישראלי

healthcare costsאנו ממשיכים במסורת העדכונים השוטפים מזירת הבריאות המקומית. בסינגפור, נדמה לעתים, כי אין בעיות מהותיות ובין אם זה נכון או לא, בתחום הבריאות וודאי ניתן לערער על עמדה זו. וויכוח רציני מתעורר בזמנים אלו על הדרך בה הממשלה נוקטת בנושא מדיניות הרפואה הציבורית, הנוגעת לפחות ל- 80% מהסינגפורים המשתמשים רק בשירותי הרפואה הציבוריים.

בשבועות האחרונים העיתונים מספרים על תפוסת מיטות מלאה בבתי החולים, ואנשים נשלחים לבתיהם במידה ואינם חייבים אשפוז (אפילו חולי דנגי שלרוב נשארים תחת פיקוח והשגחה במסגרת ההיסטריה המקומית, מטופלים בבתיהם או מופנים לבתי חולים פרטיים במידה והביטוח שלהם מאפשר זאת).

שר הבריאות, גן קים יונג, (Gan Kim Yong), אחד האנשים הסימפטים והמוערכים בממשל המקומי, נתקל בקשיים רבים כמו שנתקלות מערכות בריאות ציבוריות בכל רחבי העולם. לאור הצרכים הממשיים להגדלת ההוצאה על בריאות והמיקום המדהים (בהוצאה מצומצמת) של סינגפור בטבלה השוואתית אל מול מדינות מפותחות אחרות, הוא מביא עמו בשורה בדמות העברת הטיפול מבתי החולים למרכזים קהילתיים. זוהי גישה חדשנית ומעניינת, אשר קשה למצוא כדוגמתה בארצנו שלנו. הטענה היא כי סינגפור היא לא רק המדינה המובילה מבחינת יעילות מערכת הבריאות הציבורית שלה (ישראל מדורגת רביעית בעולם), אלא גם בשירותי הרפואה הקהילתיים שלה, וכאן שם משרד הבריאות דגש על העברת כובד המשקל מבית החולים לרפואה קהילתית סביבתית תומכת, לה יתרונות רבים אבל אתגרים ממשיים ביישום. יש לזכור כי הגישה היא אכן חסרת תקדים אך מקטרגיה טוענים כי מדובר בתפיסה שמטרתה העיקרית היא לרסן הוצאה ציבורית ותו לא.

ואכן, המספרים מפתיעים ומדהימים וההוצאה מוגבלת למדי. בסך הכל ההוצאה הציבורית לרפואה היא 3-3.5% מהתוצר המקומי הגולמי. מדובר במספר הנמוך ביותר בעולם במדינה מפותחת (!!), ולשם השוואה הוצאה הלאומית על בריאות בישראל עומדת על 7.7% כאחוז מהתוצר הינה נמוכה ביחס למדינות ה- OECD בהן הממוצע עומד על 9.3%. אחת הסיבות הן הביטוחים הפרטיים בסינגפור עליהם הממשלה המקומית לא מוציאה אפילו לא סנט אחד וכך חוסכת הוצאות ציבוריות על אוכלוסייה שלכאורה יכולה להרשות לעצמה שירותי בריאות מצוינים ויקרים, אך האמת המרה היא כי בסינגפור אף שירות רפואי לא ניתן בחינם. ללא תלות בסוג הטיפול, רופא משפחה, ילדים או כל מומחה אחר, השירות תמיד מסופק תחת השתתפות עצמית המשתנה בהתאם לטיפול. למעשה, הביטוח המקומי מופעל באופן אוטומטי ומלא רק לאחר הוצאה של 1,500 דולרים לטיפול. המטרה היא כמובן למנוע נגישות ושימוש יתר בשירותי הבריאות הציבוריים, אך המחיר לעתים מכביד ומטריד את האזרח הממוצע.

עד כאן מעלילות המערכת להיום. אחלוק עמכם מחוויות הפונים אלינו בתחום הבריאות המגוון והרחב, ואספר כי מערכת הבריאות המקומית שמחה תמיד לשמוע ולעתים גם להטמיע טכנולוגיות חדשות ולשמוע על אמצעים להורדת עלויות, הגדלת יעילות הטיפול, הפחתת זיהומים בבתי חולים ועוד ועוד.

אנו בנספחות הכלכלית בסינגפור נשמח לשמוע מכם, ומבטיחים לכתוב בקרוב סיפורים מעולמות תוכן אחרים.

רון שניר

צור קשר עם:

רון שניר

שלח הודעה

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב linkedin
שתפו בלינקדאין
שיתוף ב email
שתפו במייל