לחלק ניכר מאזרחי הודו אין כל אמצעי זיהוי מהימנים, כלל! אמנם קשה לנו לדמיין כיצד אנשים אלו מצליחים לשרוד את היום יום, אך מסתבר שבהודו זה אפשרי, אפילו לא ממש מסובך. מרבית השירותים המוצעים הינם “מבוססי מזומן” (או צ’קים) , לרבות תשלום חשבונות לספקיות שירותים,ואף קניות באתרי אינטרנט. עם זאת, תופעת העדר אמצעי זיהוי (תעודת זהות, תעודה לידה, רשיון נהיגה, דרכון) פוגעת בעיקר באוכלוסיות המוחלשות לגביהם אין רקורד כלשהו. בנוסף, ישנם שירותים בסיסיים שנמנעים מהם מטבע היותם מבוססי זיהוי ייחודי- פתיחת חשבונות בנק, קבלת אשראי, הזמנת טיסות ועוד.
“ביל גייטס ההודי”, ננדן נילקאני Nandan Nilkani, מתיימר לשנות את התמונה. כאחד ממקימי חברת ה-IT אינפוסיס, נילקאני נתפס כחלוץ התעשייה ההודית בתחום שירותי המחשוב. לאחר שעשה לביתו, החליט נילקאני לקחת פיקוד על הפרויקט הלאומי והוא מנהל את הרשות מראשיתה. מעמדו מקביל לשר פדרלי.
בשנת 2009, הקים נילקאני את הרשות לזיהוי ייחודי The Unique Identification Authority of India, אשר מטרתה המוצהרת – להנפיק לכל אזרח הודי מספר יחודיי בן 12 ספרות אשר יהווה את אמצעי הזיהוי. הרשות אמונה על יצירת הפלטפורמה (מאגר ביומטרי בקוד פתוח), קרי הנפקת המספר ואיננה קשורה לשירותים עתידיים/נוכחיים שיתממשקו אליה. לאחר מכן, מציעה הרשות לספקי שירותים גישה למאגר המידע על ידי פיתוח אפליקציה מתאימה “APP”- כלומר, חברת הסלולאר או הגז שתרצה לזהות את לקוחותיה לצרכי תשלום או שירות לקוחות, תוכל להתממשק לפלטפורמה זו.
לשיטתו, אופן הנפקת המספר צריך להתבסס על כמה שיותר אלמנטים אובייקטיביים, וכמה שפחות אלמנטים סובייקטיבים. אי לכך, המערכת מתעלמת כמעט לחלוטין ממידע שנמסר לה על ידי אותו חסר זהות (שם, שם האב, תאריך לידה וכו’) ומתבססת בלעדית על נתונים אובייקטים ביומטריים – סריקת רשתית העין, טביעות 10 אצבעות, צילום פנים. אותם נתוני זהות ביומטרים נשמרים ב”ענן”, ונסרקים כל העת באופן סימולטני בעת הנפקת מספר, לצרכי אימות ומניעת גניבת זהות.
בפגישתנו, נילקאני סיפר בקצרה על אופן התקדמות פרויקט המאגר הביומטרי ההודי:
המטרה: 1.2 מיליארד מספרי זהות יחודיים .
אבן הדרך הראשונה: הנפקת מספר יחודיי ל-600 מיליון אזרחים עד שנת 2014.
תמונת המצב להיום: 400 מיליון אנשים ניגשו למשרדי הרשות בבקשה לקבלת מספר. הקצב הנוכחי עומד על 1 מיליון בקשות ליום.
משנת 2010 ועד היום (נכון לזמן כתיבת מאמר זה) : 343,006,398 מספרים ייחודיים נופקו בפועל.
0.01% אחוזי טעות בזיהוי מבוסס נתונים ביומטרים.
מכשירי הזיהוי שיותקנו אצל ספקי השירותים. המכשיר הימני מכיל פונקציה של סריקת רשתית, בנוסף לטביעות אצבע.
היכן ההזדמנות עבור התעשייה הישראלית?
לטענתו, ישנם מספר אתגרים מרכזיים לפרויקט בסדר גודל שכזה:
א. זיהוי ואימות ביומטרי – כאמור, כל הנפקת מספר יחודיי מחייבת הצלבת נתונים קיימים. כשמתוכננים 1.2 מיליארד מספרים כאלו, הרי זהו אתגר. מדובר באתגר חישובי מהמעלה הראשונה, הזדמנות לחברות שמתמחות בBig Data. כמו כן הוא ציין את תשומות האנרגיה הנדרשות לתחזוקת חוות השרתים והצורך להתייעל.
ב. יצירת שוק מקומי עבור אותו “מוצר ציבורי”- בסוף הדרך, המטרה תושג כאשר שירותים כרגע אינם פתוחים לאותו פלח “בלתי מזוהה” יפתחו עם הטמעת הטכנולוגיה, לרבות פיתוח אפליקציות.
ג. הגנה על המידע – הגנה על הציבור הרחב מפני גניבת זהות ותרמיות נלוות.
ככלל, ציין בפנינו כי כל חברה ישראלית אשר בידיה טכנולוגיה שיכולה לתרום לפרויקט, הרשות תשמח לבחון ולהטמיע בבוא העת.
לעמוד המכרזים של הרשות, אנא לחצו כאן.
זיהוי נעים!
בקרו אותנו גם בבלוג הודו בשפה האנגלית
אנחנו זמינים כמובן גם כאן: LinkedIn | Facebook | Twitter
