הצטרפו לרשימת התפוצה
Emerging Markets
פתיחת פנייה חדשה לנספח
הזמנה לכנס אינדונזיה

יום הזיכרון והקשר לצבא וכלכלת טייוואן

פורסם ע"י , נספח מינכן, גרמניה , בתאריך 17 באפריל 2013

דורון שירת כלוחם בפלוגת הסיור של יחידת מיתר. אני ערכתי והפקתי תוכניות ליום הזיכרון בגלי צה"ל. הצבא נמצא סביבנו כל הזמן, החברים הפצועים, השכנים שלא חזרו, ואלו שנפלו כדי להקים וכדי לקיים את המדינה איתנו במחשבותינו גם בטייוואן הרחוקה.

השבוע קיימנו גם אנחנו טקס לציון יום הזיכרון. זו הפעם הראשונה בה היה רוב כמעט מוחלט לישראלים באירוע של הנציגות. בראש השנה, בפסח וביום העצמאות אנו חולקים את שמחתנו עם יהודי התפוצות ועם טייוואנים החשים קרבה וקשר חם לישראל וליהדות. כנראה שבזמן אבל אנו מעדיפים להתכנס בתוך עצמנו ולחלוק את הזיכרון הקולקטיבי הצבאי בתוך הקהילה הישראלית, בעוד שאת השמחה אנו נהנים להפיץ בין שאר חברנו.

israel flag

בשנת 2014 תופסק חובת השירות בטייוואן. חובה החלה על גברים בלבד. מעבר לקשר הישראלי הטמון בעובדה שהצבא הטייוואני רכש מישראל רובי עוזי, למהלך זה צפויות כמה השלכות תרבותיות וכלכליות הקשורות אלינו הן כישראלים והן כנספחות כלכלית.

ברחוב הטייוואני נשמעו עד היום טענות וטרוניות רבות בנוגע לגיוס החובה. אם אצלנו חובת הגיוס חלה בגיל שמונה עשרה מיד עם סיום התיכון, בטייוואן ניתנה אפשרות הבחירה. עם סיום התיכון או לאחר סיום התואר הראשון. רבים מהמשוחררים מחו על כך שלאחר שירות צבאי של שנה לפחות, כל מה שלמדו נשכח וסיכויי הקבלה שלהם לתואר שני או למציאת עבודה בתחום שלמדו קלושים. מאחר ואין חובת שירות על הנשים במדינה הפער שנוצר בין גברים ונשים בני אותו הגיל הוביל לבעיות חברתיות ומגדריות.

מנגד, החינוך הטייוואני הינו כזה שמתוך מעגל של לימודים-משפחה וחברים- ותחביבים על הילדים להסתפק רק בשני פרמטרים ולעיתים רק באחד, ואין סיכוי להשאיר את הלימודים מחוץ למשוואה. כך שעד גיל שמונה עשרה רבים מהילדים הטייוואנים גדלים כשבראש מעייניהם מוצבים הלימודים, והלימודים בלבד. הם חסרי כישורים חברתיים ומימוניות בסיסיות. הם יוצאים ללימודים בשעה שש וחצי בבוקר וחוזרים בשעה תשע וחצי בערב. אין להם זמן לצופים, כדורסל, כדורגל או טלביזיה. הם לא יודעים מהי עבודה ומהם קשיים שאינם קשורים ללמידה. הצבא הופך אותם לגברים. הם יוצאים מהבית, לומדים לעבוד בצוות, להתמודד עם מצבים קשים ולא נעימים ומכירים חיילים משכבות סוציו אקונומיות שונות. גם בטייוואן משמש הצבא ככור היתוך, וללא גיוס החובה אליו יאבדו הטייוואנים את היכולות האלו.

העובדה שבישראל ובטייוואן חלה חובת הגיוס קירבה עד כה בין שתי המדינות. אנשי עסקים משני הקצוות הרגישו קרבה זה לזה לאחר שגילו ששניהם שירתו בחיל האוויר- זה בישראלי וזה בטייוואני. תחושת הגורל המשותף, המאבק והלחימה מול איוב גדול וחזק ממך תיעלם אחרי שנת 2014.
קרוב לוודאי שהמעבר מצבא חובה ובו כוח אדם רב, לצבא מקצועי וקטן יוביל לשינוי טכנולוגי. במקום להשקיע משאבים וכספים בחיילים יושקעו הכספים בכלי נשק, מערכות הגנה על מתקנים, חופים, ציוד אופטי מתקדם לזיהוי פעולות פח"ע ופיתוחים טכנולוגיים חדשים שיעזרו לשמור על ביטחון המדינה ועל כוח ההרתעה. שינוי זה יכול להוות הזדמנות לחברות ישראליות העוסקות בתחום. ועל כן חברות ישראליות הרואות בטייוואן כשוק פוטנציאלי מוזמנות לפנות לנספחות המסחרית לקבלת עזרה והכוונה מקצועית.

מעניין יהיה לראות איך ביטול צבא החובה בטייוואן ישפיע על הקשר הכלכלי בין שתי המדינות.

 

כותבת הפוסט, ליאן סרטנה, עובדת המחלקה הכלכלית בטייוואן.

דורון חמו נספח מינכן, גרמניה

כתיבת תגובה

(לא יפורסם)

* שדה חובה

פניה לנספח מינכן, גרמניה, דורון חמו