ישראל- טייוואן יין-יאנג

אחד הסמלים המפורסמים ביותר בתרבות המזרח הוא היין והיאנג, סמל פילוסופי דאואיסטי שמזכיר לנו שבכל לבן יש גם שחור, שבכל שחור יש גם לבן. שאי אפשר להסתכל על העולם כמחולק לטוב ורע. כי בכל טוב יש קצת רע ובכל רע יש קצת טוב.

כך גם אנחנו, עובדי הנספחות הכלכלית בטייפה. לכל עובד טיוואני יש קצת אופי ישראלי. ולכל עובד ישראלי יש קצת אופי טיוואני.

האם היינו ככה כבר מההתחלה? כנראה שלא. עבודה משותפת, ישיבות, פגישות, ארוחות וחגים גרמו לנו להסתגל לתרבות האחרת, ללמוד ממנה ולשמר בתוכנו משהו ממנה.
אנחנו הישראלים, למדנו להעריך שוב זמני מנוחה. זוכרים שפעם לא היינו מרעישים בין שתיים לארבע? לא היינו מתקשרים כדי לא להפריע לאחרים לנוח? אז השתיים עד ארבע שלנו, הם פה מתישהו בין שתים עשרה לאחת וחצי. אחרי ארוחת הצהריים הטייוואנים מסתגרים במשרדים, איש איש במשרדו. לכל אחד כרית מיוחדת למנוחה ויש משרדים שבהם אפילו מכבים את האור. לפעמים אנחנו עוד מתבלבלים, שוכחים שהעולם הטייוואני עומד מלכת בשעות האלו. ונזכרים רק כשבצד השני של הקו עונה עובד מנומנם שכנראה יחשוב אחר כך שהיינו חלום.
בחודש יוני הקרוב תיערך זו הפעם ה30, תערוכת האלקטרוניקה והמחשבים Computex. בשנה שעברה ביקרו בתערוכה מאה ושלושים אלף איש, וגם השנה צופים סדר גודל כזה. מכון היצוא בחר ארבע עשרה חברות ישראליות שייצגו אותנו בביתן משותף. בימים האחרונים התחלנו לעבוד במרץ על קבלת החומר ועיבודו. אנחנו מארגנים יום מיוחד הנקרא- רוד שואו, בו יבקרו החברות הישראליות בענקיות המחשבים הטייוואניות דוגמת Acer, Asus ו HTC. כמו כן אנחנו מתכננים עבור הישראלים לו”ז צפוף של פגישות עם חברות טייוואניות וחברות ממדינות אסיאתיות אחרות שיבקרו בתערוכה. החלטנו להדפיס עלון משותף ובו מידע על כל חברה שתציג בביתן הישראלי. בישיבה האחרונה הציעה אחת מעובדות המשרד הטייוואניות לחכות עם הדפסת העלון. הרי ברור שברגע האחרון מישהו ירצה לשנות משהו בתוכן, בשם או בעיצוב. זו חשיבה ישראלית לגמרי. טייוואנים שלא עובדים במשרד “מעורב” לרוב יעשו את אותה העבודה פעמיים ואפילו שלוש. ידפיסו, יתקנו, ידפיסו, יתקנו וחוזר חלילה. החשיבה שאפשר להימנע מעבודה כפולה ולחכות עד כמעט לרגע האחרון כדי לשלוח את הקבצים להדפסה, בדרך כלל לא קיימת.
“הצלצול הוא בשביל המורה”, כל תלמיד ישראלי מקריית שמונה ועד אילת יודע זאת. כל תלמיד ישראלי חווה על בשרו את הניסיון להכניס את הספרים לתיק ולצאת מהכיתה עם הישמע הצלצול, ואת הנזיפה שהגיעה מיד אחר כך, שהצלצול הזה הוא בכלל לא בשבילו. בטייוואן, כך למדנו, הצלצול הוא בשביל העובד. הצלצול מבשר שהגיע הזמן ללכת הביתה, ולא, הבוס לא יכול להגיד לאף אחד “הצלצול הוא בשביל הבוס”.

כותבת הפוסט, ליאן סרטנה, עובדת המחלקה הכלכלית בטייוואן.