בתוך תעשיית הבריאות הישראלית, חלקה של תעשיית הפארמה אינו גדול ובעל שם בינלאומי כמו אלה של הציוד הרפואי או לאחרונה הHealth IT והדנטל. וכאשר מדברים על האפשרויות של תעשיה זו במקום כמו פרו, עוד פחות. הנוכחות המאוד חזקה בפרו של החברה הישראלית הגדולה ביותר (ואולי הגדולה היחידה במובן הבינלאומי) בתחום מצד אחד יכולה לסייע ומצד שני דווקא להזיק לחברות אחרות, ובימים אלה שבהם מצב חברה זו הוא לא בשיאו, לא בטוח מה מההשפעות חזקה יותר.
אולם כעת ייתכן שהרגולציה והחקיקה המקומית היא זו שיכולה לתת את ההזדמנות: לפני מספר חודשים איגוד מעבדות הבריאות הפרואני פרסם תחזית אשר לפיה תעשיית הפארמה המקומית, אשר חוותה צמיחה של 3% ב2018 לעומת 2017, צפויה ב2019 לדרוך במקום ואולי אף להיחלש. הרבה מכך קורה הודות לחקיקה חדשה בנוגע לרכש ציבורי בתחום הפארמה, אשר זה לא מכבר מתירה לביטוח הבריאות הלאומי ESSALUD וכן למשרד הבריאות של פרו לבצע רכש תרופות באופן ישיר מספקים זרים.
הגם שהמטרה של צעד זה היא לעודד הורדה במחירים לציבור, הפגיעה שלו ברווחי המעבדות המקומיות צפויה להיות כה קשה שהוא נתקל בהתנגדות חמורה מצדן ואף בטענות לאי חוקתיות שלו. ואין פלא: מוסדות ציבור מהווים כ50% מהשוק של המעבדות המקומיות המדוברות.
אך בהנחה שהחוק יישאר על כנו, מדובר בצעד אשר מתווסף לצעדים אחרים מסוגו בעבר הלא רחוק, שתרמו להברחת חברות לא מעטות, מקומיות כזרות, מפעילות הייצור שהייתה להן בפרו, ולהותרת 17 מפעלי ייצור בלבד בכל המדינה אשר הינם נטו בתחום הפארמה. ובעוד לפני 25 שנים הנתח של ייבוא התרופות היה 23%, כיום מדובר בשני שליש מהתעשייה הזו, אשר מוערכת בכ2.3 מיליון דולר.
המגמה ברורה והחלל שמותירים אחריהם שינויים רגולטוריים מהסוג המתואר כאן מהווה ללא ספק הזדמנות לחברות זרות אשר מעוניינות לייצא תרופות ומוצרי פארמה לפרו להגדיל את מכירותיהן לשוק הציבורי פה. חברות ישראליות אשר רואות את עצמן כמתחרות משמעותיות לחברות הפארמה הבינלאומיות הגדולות, ואשר מוכנות לעבור תהליך של כ15 חודשים בממוצע לרישום תרופה בפרו (כפול מאשר הזמן הממוצע להשגת אישור ה FDA האמריקאי) מוזמנות לפנות לנספחות המסחרית של ישראל בלימה על מנת לקבל סיוע והכוונה באשר להזדמנויות עסקיות וגורמים מקומיים שיכולים לסייע למימושן.
