בעוד אנחנו בישראל מתגאים בתעשייה של למעלה מ- 400 חברות בתחום האגריטק, רבות מהן סטארטאפים בשווקים הגלובליים, בפרו, למרות תעשיה חקלאית מפותחת וצומחת מאוד בשנים האחרונות, ניתן לספור סטארטאפים כאלה, מהסוג שמספק פתרונות טכנולוגיים לשוק המקומי, על אצבעות כפות שתי ידיים.
ואם מחפשים כאלה שגם עובדים בשווקים נוספים אז אפילו היד השניה מיותרת.
בשביל להמחיש את המספרים, נכון להיום ישנם 16 סטארטאפים מקומיים בתחום אשר להם מכירות משמעותיות, לפחות אם מסתמכים על “מפקד אוכלוסין” שנערך בקרב סטארטאפים אשר עברו תקופת אינקובציה באחת מ-4 החממות הטכנולוגיות במדינה אשר מתמקדות בתחום.
ואם מחפשים חברות בשלב עוד יותר מתקדם, אז סטארט אפ שנחשב למאוד מצליח בתחום הוא חברה כמו Sinergia Tech, אשר פיתחה פלטפרומה לטלה-אגרונומיה ויש לה 5000 משתמשים בפרו וכוונות לעבוד עם ממשלת צ’ילה. אלה סדרי הגודל.
העובדה שתעשיית השקעות הון הסיכון בפרו נמצאת בחיתוליה מהווה סיבה מרכזית לפער בין היזמים המקומיים אשר מנסים לפתח ולקדם פתרונות בתחום לבין קהל הלקוחות הפוטנציאלי בשוק המקומי, בדמות החברות האגרו-תעשייתיות, איגודי החקלאים וכיו”ב, בהינתן שגם לאלה חסרים אמצעי השקעה משל עצמם.
ההשקעה בתחום החקלאי היא לרוב מהסוג שדורש אורך רוח עד שרואים ממנה החזר כלשהו, ואילו תעשיית ההשקעות המקומית, כמו כל תעשיית השקעות אשר נמצא בחיתוליה, מחפשת בשלב זה בעיקר החזר מהיר על ההשקעה.
וכך, הצמיחה של תעשיית היזמות והפתרונות החדשניים מתקשה להשיג את הצמיחה בייצור, ובעיקר בייצוא, בתחום, ורוב הפתרונות מגיעים מהחוץ (כן, גם מישראל, ולא מעט).
אמנם התחום החקלאי בכל העולם נחשב לתחום מסורתי יחסית ככל שזה נוגע להחדרת פתרונות חדשניים, אבל נראה שבפרו החדירה אפילו עוד יותר איטית, בטח כאשר מדובר בפתרונות שמקורם בשוק המקומי. תוסיפו לכך את העובדה שהיזמים המקומיים לא תמיד קשובים לאתגרים המרכזיים של התעשיה החקלאית, ותקבלו אתגר לא קטן.
חברות ישראליות, קטנות כגדולות ובינוניות, אשר להן פתרונות בתחום, מוזמנות לפנות אל הנספחות המסחרית בלימה.
