אין זה סוד שהשגשוג הכלכלי של כל מדינה שהיא תלוי במידה רבה באיכות, היעילות והפריסה הגאוגרפית של שדות התעופה שלה. שדות תעופה בעלי קיבולת רבה, אשר עובדים ביעילות ופרוסים בנקודות אסטרטגיות לאורך ולרוחב מדינה, מאפשרים תנועה רבה ויעילה יותר הן של נוסעים למטרות תיירות ועסקים והן של סחורה לא מועטה אשר מגיעה בדרך אווירית. (הגם שרוב עולם המסחר הבינלאומי עדיין מתנהל בדרך הים).
פרו היא אחת המדינות הכי ממורכזות בעולם – פוליטית, תרבותית, גאוגרפית, אוכלוסייתית, בכל תחום שתרצו. לימה שואבת אליה את מרבית הפעילות בכל התחומים הנ”ל, ונושא גודל ואיכות שדות התעופה לא שונה בהיבט זה. רק בתור עדות אחת לכך, כמעט כל טיסה שתרצו לקחת בתוך בפרו בין שני יעדים שהם לא לימה, תעבור בלימה, גם אם אין זה עושה שום היגיון מבחינת המסלול.
המשך צמיחה כלכלית בפרו בעשור הקרוב בשיעורים דומים למה שהיה בעשור האחרון (בין 3 ל6 אחוזים שנתי) תלוי במידה רבה בשיפורם של שדות תעופה רבים בפרובינציות מחוץ ללימה, והפיכתם להאבים אזוריים. כיום שדה התעופה היחיד מחוץ ללימה שמהווה האב שכזה, במידה מסוימת, הוא זה אשר בקוסקו, אשר עברו בו כ3.6 מיליון נוסעים (הלוך וחזור יחדיו) ב2018. לא רע בשביל שדה תעופה לא גדול במיוחד ובגובה של 3600 מטר מעל פני הים (לשם השוואה, בשדה התעופה של לימה עברו באותה תקופה 12 מיליון נוסעים). כמו כן שדה תעופה זה מחובר ל7 ערים בפרו ללא צורך במעבר בלימה ואף לשתי ערי בירה מחוץ לפרו – בוגוטה וסנטיאגו דה צ’ילה.
בפרו 27 שדות תעופה, אם כוללים כל מקום שיש בו מסלול להנחתת טיסה מסחרית, אך מספר זה כולל שדות תעופה קטנים מאוד, אשר הטיסות אליהם הן רובן ככולן לא מהסוג המסחרי. מפעילות את שדות התעופה 4 חברות ברישיון מטעם המדינה. הנתח הגדול ביותר, 13 שדות תעופה, שייך לחברת Aeropuertos del Peru (AdP). על מנת לקבל קצת מושג לגבי התכניות לעתיד, חברה זו מדווחת על פרויקטים בשווי כולל של 1.6 מיליארד דולר אשר היא מתכננת לתקופה הקרובה, בין השאר עבור שדה התעופה של העיר Chiclayo (אשר ממנו באופן מאוד ייחודי יש טיסות ישירות לפנמה סיטי) שם מתוכננות בין השאר עבודות בשיעור של כ300 מיליון דולר למודרניזציה של תשתיות השדה. חברת(AAP) Aeropuertos Andinos del Peru הצנועה יותר מפעילה 5 שדות תעופה בלבד, אך חלקם במקומות חשובים כמו ארקיפה, העיר השנייה בגדולה בפרו והשלישית מבחינת קיבולת הנוסעים בשדה התעופה שלה, והעיר Juliaca אשר מהווה את הגישה לאגם Titicaca ומשם פעמים רבות בדרך היבשה לבוליביה. החברה מתכננת בין השאר השקעה של כ200 מיליון דולר בבניית טרמינל נוסעים חדש בארקיפה וכן השקעה במערכות אבטחה במעגל סגור עבור כל חמשת שדות התעופה שבאחריותה.
להשלמת הפאזל להשגת ביזור אמיתי של הטיסות, נדרש הרבה יותר משדרוגים טכניים. שכנוע חברות התעופה לפתוח נתיבי אוויר חדשים או להגדיל את כמות הטיסות בהם, הוא אתגר לא קטן כאשר בחלק מהמקרים אופרציה כזו לא תהיה ברת-קיימא מבחינה כלכלית עבור החברה במבט ראשון. כאן עולים רעיונות לערב את המדינה בנושא, בצורה של הטבות לעידוד החברות לפתוח קווים מסוימים, שבהמשך, בשילוב ידיים עם עידוד נכון של השימוש בהם מצד רשויות המדינה הרלבנטיות, יוכלו להפוך לרווחיים מספיק עבור החברות. זו יכולה להיות דרך מצוינת לתת תנופה לשדות תעופה כמו של העיר Chachapoyas, שנמצאת באזור בעל פוטנציאל תיירותי עצום (ברדיוס של שעה נסיעה ממנה נמצא המפל השלישי בגובהו בעולם וכן אתר ארכיאולוגי שלעיתים מוגדר בתור “האח הקטן” של מאצ’ו פיצ’ו), ולמרות זאת בשדה התעופה שלה עברה בשנת 2018 כמות מגוחכת של 25800 נוסעים (מדובר ב70 נוסעים ביום הלוך וחזור יחדיו. נחזור ונציין לשם השוואה שבקוסקו עברו 3.6 מיליון). זאת משום שחברת התעופה היחידה שמפעילה לשם טיסות היא חברה קטנה בשם ATSA, בעלת מטוסים קטנים, שרוב עיסוקה הוא בטיסות פרטיות, והיכולת שלה לתת שירות לציבור הרחב מוגבלת מאוד. כותב שורות אלה היה בעיר Chachapoyas, אך לא זכה להימנות עם 25 אלף המאושרים שטסו עד לשם, אלא כיתת רגליו משדה תעופה אחר במרחק 4 שעות נסיעה, זאת משום שלא היה שירות של אותה חברה באותו היום.
גם בשביל הטיול הבא שלי ליעד אקזוטי שכזה, אבל הרבה יותר בשביל הפיתוח של פרו, השינויים הנדרשים צריכים להתבצע ומהר.
