בשיחותינו ופגישותינו הלא מעטות עם שחקנים מרכזיים בתחום הבריאות בפרו, עולה לא אחת מצדם שפרו נמצאת מאחור בשלל היבטים של תחום הבריאות, ובמיוחד בנושא הציוד הרפואי המתקדם. אין המדובר בפער (המובן מאליו) מסטנדרטים ויכולות של מדינות מערביות של ממש, אלא גם ביחס לשכנותיה בשכונת אמריקה הלטינית – מדינות כמו ברזיל וקולומביה, אשר נמצאות לדברי אותם גורמים כ 10-15 שנים קדימה מהמקום של פרו.
פער זה מקיף שלל נושאים ונוגע בשלל היבטים: מחסור במוסדות רפואיים ראויים ובעלי קיבולת מתאימה, תקציבי בריאות ציבוריים מתחת לממוצע באמריקה הלטינית אשר מביאים להעדפת טכנולוגיות זולות ובאיכות ירודה במכרזים ממשלתיים, אחוזים מזעריים מהמידע הרפואי אשר מתועד ומתויק באופן דיגיטלי, תהליכי ייבוא ורישום ציוד רפואי מהארוכים והמסואבים באמריקה הלטינית ועוד ועוד.
רבים מנתונים אלה מהווים אתגרים להכנסת טכנולוגיה ישראלית בתחום, אך בהסתכלות אופטימית יותר, על צד ההזדמנות, ישנו מקום רב להשפעה של מדינות מתקדמות כמו ישראל, הן בהיבט רגולציה וחינוך שוק והן בהיבט מסחרי טהור. עקב זאת, תחום הבריאות הינו התחום שבו עצימות העבודה של הנספחות המסחרית צפויה לגדול בצורה המשמעותית ביותר בין 2018 ל2019.
במישור עבודת התשתית – נעשה ניסיון להקל בתהליך הרישום והייבוא של ציוד רפואי, באמצעות ביאור הרגולציה הקיימת לחברות הישראליות וחשוב מכך – הקלת וקיצור התהליך באמצעות חתירה, בסיוע הגורמים המדיניים בשגרירותנו בלימה, לכינון הסכם בי-לטרלי בין ישראל לפרו לקיצור תהליכי רישום, כפי שיש לפרו מול מדינות מערביות אחרות. הסכמים כאלה מתייחסים היום רק לתחום הפארמה, אולם ישנה כוונה מהצד הפרואני להחילם גם על ציוד רפואי. ההיגיון מצד פרו בשינוי זה נעוץ בעובדה שבעוד שבתחום הפארמה פרו מייבאת רק כ70% מהמוצרים וישנו כ30% של ייצור מקומי, בתחום הציוד הרפואיי כ99% מהציוד הינו מיובא, כך שתעשייה מקומית שזקוקה להגנה למעשה לא קיימת.
עבודת התשתית חשובה, אולם אנו לא ממתינים לסיומה ומבצעים באופן שוטף פיתוח עסקי ממוקד מול חברות ישראליות בתחום. מספר חברות כבר נמצאות בטיפולנו, וכל חברה שיש לה עניין בשוק הפרואני מוזמנת ליצור קשר עם הנספחות לקבל סיוע.
