התפלה היא עסק יחסית חדש בפרו, אבל את מה שצופן העתיד ניתן כבר לזהות, גם בהסתכלות פנימה וגם החוצה לעבר – איך לא – השכנה צ’ילה.
מתקן התפלה ראשון מסוגו עבור מי שתייה לאוכלוסיה, שכבר איננו רק פיילוט או מתקן הדגמה, נבנה בימים אלה (על ידי קונסורציום של חברה ספרדית ומקומית) בהשקעה של 95 מיליון דולר לחופי עיירת החוף Santa Maria, כמה עשרות קילומטרים דרומית ללימה, ואמור לשרת כ100,000 תושבים בעיירה זו ושלוש עיירות דומות נוספות. ייקח עוד כמעט שנתיים עד שהמתקן יתחיל לפעול, ובזמן הזה יונחו על מנת לתמוך בפרויקט 260 ק”מ של צנרת וכן יוקם מתן טיפול בשפכים בעל קיבולת של 180 ליטר לשנייה, כאשר מתקן ההתפלה עצמו יהיה בעל קיבולת של 400 ליטר לשנייה.
מדובר בלא פחות ממהפכה באופן צריכת המים של 4 עיירות החוף ברות המזל, והממשלה, בראשות משרד הבינוי, השיכון והסניטציה ודרך תאגיד המים של לימה SEDAPAL, מאותתת שזו הולכת להיות רק ההתחלה. לא רבים מחוץ לפרו יודעים זאת, כי החזות האורבנית של לימה גורמת למבקר הממוצע בה לחשוב אחרת, אבל בירת פרו הענקית נמצאת באזור שמבחינה אקלימית מוגדר פשוטו כמשמעו בתור “מדבר”. ובמדבר ישנן בצורות, מחסור במים וכל הבעיות הנלוות. אך המדבר הזה גם נמצא על חוף האוקיינוס השקט, כך שלא צריך יום לימודים ארוך על מנת להבין את הצורך וגם את הפוטנציאל של ההתפלה פה.
הסקטור הפרטי בדרך כלל מקדים את הציבורי, בטח בדרום אמריקה, וכך מתקן ההתפלה הראשון בפרו נבנה לצרכים פרטיים כבר ב2005, על ידי חברת הכרייה Milpo בפרויקט Cerro Lindo, ובימים אלה נבנה מתקן נוסף לטובת מכרה ברזל של חברת Shougang Hierro. שני המתקנים מצויים במחוז Ica אשר גובל מדרום במחוז לימה, וכמוהו גם הוא מחוז שבחלקו הגדול מצוי באזור חוף מדברי.
כל מה שמתחיל לקרות בפרו הוא טוב ויפה, אבל אם רוצים הערכה טובה מה צופן העתיד פה, כדאי לא רק להאזין להבטחות הממשלה אלא גם להפנות עיניים דרומה, אל מדינה אשר לפרואנים יחסים אמביוולנטיים משהו עמה. מצד אחד יריבות היסטורית ועכשווית בתחומים רבים, ומצד שני נטייה לחקות הרבה מהנהוג בה, במיוחד בנושאים הקשורים לפיתוח כלכלי. מה שעבד היטב בצ’ילה, כנראה יקבל צ’אנס כעבור מספר שנים גם בפרו. גם אם הפרואנים שונאים להודות בכך, צ’ילה מהווה עבורם בטא-סייט מהימן למדי. אז מה באמת קורה בצ’ילה בנושא?
יצרנית הנחושת הגדולה בעולם, Codelco הצ’ילנית, כבר אוחזת מזה חודש בכל האישורים הסביבתיים לבניית מתקן התפלה לאספקת מים לפעילות הכרייה שלה בצפון המדינה, בהשקעה של כמיליארד דולר. הלוקשיין הוא במחוז Antofagasta אשר נמצא באחד המדבריות הצחיחים על פני הפלנטה. וזה אפילו לא יהיה המתקן הגדול ביותר במדינה, אלא רק שני למתקן אחר באותו מחוז, אשר נחנך זה החודש ומספק מים בקיבולת של 2500 ליטר לשנייה לפעילות הכרייה האינטנסיבית והמתרחבת של חברת BHP במכרה Escondida – מכרה הנחושת הגדול בעולם – בהשקעה של כ3.5 מיליארד דולר. אבל זו לא רק הקיבולת, זו גם כמות הפרויקטים. בצ’ילה למעלה מעשרה פרוייקטי התפלה רק בעולם הכרייה, בעלי השקעה כוללת של למעלה מ10 מיליארד דולר.
הדוגמאות הנ”ל מובאות מתעשיית המכרות, וזה לא סוד או חידוש לאף אחד שמכרות צריכים המון מים לפעילותם השוטפת, ולא סוד גם שתעשייה זו היא (בצדק מסוים) במקום האחרון ברשימת ההעדפות של הממשלה בנושא שיפור תשתיות המים (הרבה אחרי הפעילות למען הצרכנים הביתיים ואחר כך התעשייה החקלאית), ולכן מרבית התהליכים חייבים לקרות באופן פרטי לחלוטין. פרויקטי ענק סטייל צ’ילה יקחו עוד זמן בפרו, אם בכלל יקרו, אבל לחברה ישראלית עם פתרונות התפלה בנפחים קטנים ובינוניים, אשר מחפשת דווקא את הפרויקטים הצנועים יותר, השוק הפרואני יכול להתאים כמו כפפה. התפלה בפרו זה משהו שהשאלה היחידה לגביו היא לא האם זה יקרה, אלא מתי. Stay tuned.
