כל מי שקורא סיקור עיתונאי על נושא שיש לו נגיעה ישירה אליו, יודע שלעתים נוטה הסיקור להפריז מעט בתיאור האירועים. יתרה מכך, ישנם מקרים בהם הסיקור לא מספר את הסיפור כולו אלא רק את החלק העסיסי שבו.
כזה היה לאחרונה הסיקור התקשורתי על “המשבר ביחסים הדיפלומטיים בין ישראל וברזיל”. לא רק שבחדרי חדרים הטונים היו הרבה פחות דרמטיים, אלא שהסיקור העיתונאי שכח לציין שהשגריר הברזילאי, שנקרא להתייעצויות, חזר לישראל כעבור 3 ימים (ואם לוקחים בחשבון את זמני הטיסות הוא שהה בברזיל כ-24 שעות בלבד).
ברזיל היא כידוע; מדינה גדולה. סאו פאולו (הבירה העסקית) וברזיליה (הבירה הפדראלית) מרוחקות זו מזו כ-850 ק”מ (בקו אווירי) אך לעתים נדמה כי המרחק האידאולוגי גדול עוד יותר. על פי הסקרים, רוב ברור של ה- Paulistanos (כפי שנקראים תושבי סאו פאולו) לא מסכימים עם המדיניות של הממשל הנוכחי (בלשון המעטה) ואף אומרים זאת בגלוי בפגישות ובשיחות סלון. בחיי היומיום, בעלי העסקים והתעשיינים מעוניינים להמשיך לשתף פעולה עם ישראל.
בפגישות שקיימתי לאחרונה, ציינו בפני המקומיים שההכרזות שיצאו מברזיליה בעניין מבצע “צוק איתן”, משקפות עמדה מסוימת של הממשלה, שאינן בהכרח תואמת את עמדתם. היו אף כאלו שהביעו תקווה שהנשיאה הנוכחית לא תבחר מחדש בבחירות שאמורות להתקיים באוקטובר הקרוב. התהום האידאולוגית גדולה כמובן הרבה יותר מאשר אי הסכמות לגבי הקונפליקט הישראלי-פלסטיני. זכורות לי במיוחד פגישות שקיימתי עוד לפני המונדיאל, בהן רמזו הדוברים כי הם מקווים שברזיל לא תזכה במונדיאל כיוון שזכייה שכזו “עלולה” להבטיח את בחירתה מחדש של הנשיאה המכהנת. תארו לעצמכם כמה גדולות צריכות להיות המחלוקות כדי שברזילאי יגיד משפט כזה (בחדרי חדרים כמובן).
כמות הפניות לנספחות המסחרית בסאו פאולו נשארה גדולה כשהייתה. ברזיל נשארה שוק מאתגר ומעניין עם הזדמנויות רבות לחברות הישראליות. נשמח לסייע ליצואנים הישראלים בכל עזרה לה הם יזדקקו בשוק הברזילאי.
