אם הכותרת לעיל גרמה למצחך להתכווץ או לגבתך להתרומם – את/ה לא לבד. זאת מכיוון שהחסרתי פרט אחד קטן – הציטוט לקוח משנת 2007. בימים ההם, שיעור הצמיחה עמד על 6% בשנה; הנשיא הפופולרי הוביל את ברזיל לעמדה בולטת בין מדינות ה-BRIC; הזכייה באירוח מונדיאל 2014, שהוכרזה בשווייץ באותה שנה, בנוסף לאירוח המשחקים האולימפיים בריו דה ז’ניירו שנתיים לאחר מכן, הבטיחה מבול של השקעות ופיתוח כלכלי.
באותן שנים של צמיחה, עשרות מליוני ברזילאים יצאו מתחת לקו העוני ומעמד הביניים שגשג יותר מאי-פעם. שילוב מנצח של עליות בביקושים הפנימיים ושטף של השקעות זרות היו אמורות להצעיד את ברזיל לכיוון הנכון ולפתח את תשתיותיה. כל זאת מבלי שהזכרנו את מרבצי הנפט והגז אשר מצויים במימיה הטריטוריאליים ושלל המחצבים הנוספים שבאדמתה.
הנשיא לולה דיבר בגאווה על יכולתה של ברזיל “להכין את שיעורי הבית” ולהיערך לאירוע המכונן, שיתרום לרווחת הכלל. עד כדי כך היה בטוח שביקש להגדיל את מספר הערים המארחות משמונה לשבע-עשרה ערים. בסוף הוסכם שהמשחקים יתקיימו בשתים-עשרה ערים ברחבי ברזיל.
אלא שדברים שרואים משם לא רואים מכאן. שבועיים משריקת הפתיחה, עשרות פרוייקטים שתוכננו נותרו לא גמורים. המבקרים שיגיעו אמנם יתרכזו בעיקר במה שקורה בתוך המגרש אבל בינתיים, כשהכדור עוד לא במשחק, הפוקוס הוא בעיקר על חוסר המוכנות של ברזיל לקראת הטורניר הפופולרי בעולם: הפיגומים שמקשטים את רחובות הערים המארחות ושדות התעופה, העלייה התלולה במקרי האלימות, המחאות הציבוריות והשביתות.
בניגוד לפרעה (שאמנם קיבל מידע מוקדם), לולה ויועציו לא צפו את השנים הרעות, אשר הגיעו בעקבות המשבר הכלכלי העולמי ולא גייסו את יוסף שינהל את כלכלת המדינה. בעוד יוסף פיתח את הכלכלה ובנה מחסנים כדי להכיל את עודפי התבואה במהלך שבע השנים הטובות, פה בנו אצטדיונים שחלקם יעמדו ללא שימוש בסיום הטורניר. מספר אינדיקטורים כדי לסבר את האוזן – האינלפלציה כיום בשיעור של כ- 6.3%; הריבית, שהועלתה תשעה חודשים ברציפות, עומדת על ,11%, ברזיל מככבת במקום הראשון בעולם בדירוג הריבית הריאלית, הרבה לפני מדינות ה-BRIC האחרות. שיעור הצמיחה ברבעון הראשון של 2014 עמד על 0.2% בלבד והתחזית האופטימית ל-2014 היא 1.6% גידול בתל”ג.
כמובן שאין לקשר בין המשבר העולמי לבין רמות התכנון והביצוע של הממשלה, אשר לא הכינה שיעורי בית למרות הכל. אך הדברים התווספו לחוסר שביעות רצון של אזרחי ברזיל אשר ציפו לעלייה ברמת החיים, כולל שירותי חינוך, בריאות ובטחון אישי אך זכו בעיקר לעלייה מסוג אחר – ביוקר המחייה.
השבוע השתתפתי בארוע בו הרצה סגן נגיד הבנק המרכזי של ברזיל לשעבר, אילן גולדפיין, כיום כלכלן ראשי של הבנק הגדול במדינה. כפי שהיטיב להסביר, אי אפשר להפריד את הכלכלה מהפוליטיקה. על מנת לצאת ממצבה הנוכחי, הממשלה שתיבחר בבחירות הקרובות תצטרך להגדיל את ההשקעות בתשתיות, נקודת התורפה העיקרית של המדינה. יחד עם זאת, בהנחה של בחירה מחדש של הנשיאה המכהנת, הסבירות לכך נמוכה. תשתיות ירודות וכושר תחרותיות נמוך היו וימשיכו להיות האתגרים המרכזיים של ברזיל. לאחרונה ירדה ברזיל בדרוג התחרותיות העולמי למקום ה-56. יחד עם זאת, הממשלה משקיעה מעט מדי בתשתיות ופיתוח והרבה בהכללה חברתית. לדוגמה, לאחרונה הוכרז על הגדלה של 10% בקצבאות המשפחה ממנה נהנים 36 מליוני אזרחים. ללא קשר לבחירות כמובן.
למרות הכתוב לעיל, חשוב להדגיש שלא הכל שחור, ובמיוחד כאשר מדובר בחברות ישראליות המעונינות להצליח בשוק הברזילאי. ראשית, חלק מנתוני המקרו מצביעים בכל זאת על מגמה חיובית. שיעור האבטלה ירד באפריל האחרון ל-5% והמשכורות אכן עולות ומאשרות, כי קיימת תעסוקה מלאה. שנית, חברות ישראליות, הידועות בחדשנותן, מושכות תשומת לב רבה מצד השוק המקומי אשר יודע להעריך את ההשלכות של שימוש בפתרונות חדשניים ועל כן הביקוש גבוה. פניות מחברות מקומיות ממשיכות לזרום אלינו, לנספחות המסחרית בריו דה ז’ניירו, מתוך רצון לשתף פעולה עם חברות מישראל. למשל, השבוע ביקרו אצלנו נציגי החברה הישראלית Dip-Tech. תאמנו עבורם פגישות עם משרדי האדריכלים המובילים בעיר, אשר הגיבו בהתלהבות ומעוניינים לשלב את פתרונות החברה בפרוייקטים שנמצאים כעת בתכנון.
דוגמה נוספת. באמצעות הבנק לפיתוח, ה-BNDES (אחד משלושת הגדולים בעולם מסוגו), מסייעת ממשלת ברזיל במימון עסקים קטנים, בינוניים וגדולים בכל הסקטורים בהיקפים של עשרות מיליארדי דולרים (כהשקעה או כהלוואה) . כמו-כן הבנק הינו מוסד המממן פרויקטי מו”פ במסגרת הסכם בילטראלי בין ישראל לברזיל, אשר בתוקף החל מ-2010. לשמחתי הצלחנו להביא את אחד מבכירי הבנק לבקר בכנס החדשנות, שהתקיים בארץ בשבוע שעבר. מאוריסיו נבס (Maurício Neves), אשר דיבר בפאנל המדען הראשי בנושא חדשנות וכן בפאנל בנושא סמיקונדוקטורס, חזר נפעם מהיקף החדשנות שישראל מייצרת ומעוניין במיוחד ללמוד מהתעשייה הישראלית בתחום השבבים, סקטור שממשלתו החלה להקים לאחרונה ואשר לו תפקיד חשוב בתהליך.
לחברות ישראליות שרוצות להצליח בברזיל דרושים סבלנות ונכונות להשקיע משאבים. אין דרך לדעת אם השנים הטובות עומדות בפתח אבל המאמץ יכול בהחלט להשתלם.
