“סתיו חם” – אג’נדת הסחר של ארה”ב בחודשים הקרובים

ב-19 ביוני 2013, בתמיכה נרחבת של רפובליקנים ודמוקרטים כאחד (93 תומכים, 3 מתנגדים בלבד), אישר הסנאט האמריקאי את מינויו של מייקל פורמן לתפקיד ה-United States Trade Representative) USTR). אנו דיווחנו על המינוי בפוסט קודם שלנו מה-20.7.2013.

ה-Office of USTR הינו גוף ממשל אמריקאי השייך מבחינה ארגונית למשרד הנשיא האמריקאי, כאשר העומד בראשו הוא הוא ה”נציג” בענייני הסחר מטעמו של הנשיא. אחריותו של ה-USTR היא לפיתוח ותיאום נושאי מדיניות סחר חוץ והשקעות של ארה”ב במדינות אחרות, והוא הגוף הנושא ונותן בשמה של ארה”ב במסגרות השונות אל מול ממשלות זרות. העומד בראש הארגון הינו חבר קבינט, המשמש כיועץ הסחר המרכזי של הנשיא, מוביל המשאים ומתנים בנושאי סחר ומהווה גם “דוברו” של הנשיא בתחומים אלה.

ה-Office of USTR הינו גוף קטן יחסית במושגי ממשל פדרלי אמריקאי ולו כ-200 עובדים בלבד, וכמו רשויות פדרליות אחרות גם תקציבו נפגע משמעותית במסגרת קיצוצי הסיקווסטר.  בתוך סד אילוצים זה ה-USTR מקדם כעת יוזמות משמעותיות ושאפתניות אשר צפויות להשפיע מאוד על כלכלת ארה”ב ועל הסחר העולמי, ובוושינגטון מתארים את התקופה הקרובה כ”סתיו חם” עמוס בפעילויות ואתגרים אשר צפוי ל-USTR החדש.

מפת הסחר העולמי משתנה. בשנת 2012 עקפה סין לראשונה את ארה”ב כמעצמת הסחר המובילה בעולם, עם היקף כולל של יבוא וייצוא של 3.87 טריליון דולר לפי דיווחי מינהל המכס הסיני, שעה שהיקף סחר החוץ האמריקאי עמד על 3.82 טריליון דולר בלבד לפי נתוני הקומרס האמריקאי. המשבר הכלכלי בארה”ב ובאירופה, לצד הצמיחה במדינות המפתחות משנים בהדרגה את שיווי המשקל, והסכמי סחר ושיתופי פעולה מסחריים שונים בין מדינות או קבוצות של מדינות קורמים בהדרגה עור וגידים. המעצמות השונות רוצות להבטיח את האינטרסים שלהן: גישה לשווקים תוך החלת הכללים, הנורמות והסטנדרטים התואמים לאלה שלהן ככל האפשר.

ממשל אובמה היה מושא לביקורת רבה במהלך תקופת הכהונה הראשונה על כך שלמעשה לא השיק יוזמות סחר חוץ חדשות. לאורך תקופת הכהונה הראשונה סוכמו ונכנסו לתוקף מספר הסכמי סחר אמריקאים (פנמה, קולומביה, דרום קוריאה) אולם המבקרים הצביעו על העובדה שהיוזמה להשקתם התחילה בתקופתו של הנשיא בוש, וכי לנושאים חדשים יותר לא פנה ממשל  אובמה בשנים האחרונות  לקונגרס בבקשה לקבל את ה-TPA – Trade Promotion Authority – הסמכות הרשמית לנהל מו”מ בשם ארה”ב בגבולות המגודרים מראש על ידי הקונגרס.

מהות הבקשה היא מתן סמכות ל-USTR לשאת ולתת, ובמסגרת זו נקבע היקף המנדט לשאת ולתת שניתן על ידי הקונגרס לממשל, וכן האפיק הפרוצדורלי של אישורו של הסכם הסחר העתידי בקונגרס: הסכם שמובא לקונגרס אחרי שניתנה ה-TPA מאושר בו (או נדחה) “כמקשה אחת” – הקונגרס לא יוכל בבוא היום “לפרקו לחלקים”, לקבל חלקים מסויימים ולדחות אחרים. למותר לציין שפרוצדורה כזו היא מהותית במצב של מו”מ מורכב אל מול מדינות אחרות, וה-USTR כמו גם הצדדים האחרים למו”מ צריכים לדעת ש”יש להם מנדט”, וכי הקונגרס לא יחזיר אותם אחרי משא ומתן מפרך חזרה לשולחן הדיונים. מאידך, הגדרת “גבולות הגזרה” הסופיים על ידי הקונגרס בשלב מוקדם מידי תהווה חשיפת הקלפים האמריקאיים אל מול שותפות הסחר, ולכן ה-USTR אינו מעוניין לעשות זאת בשלב מוקדם מידי.

הנשיא התייחס לנושא לראשונה בנאום שנשא ב-30 ליולי בטנסי, בו הוא קרא לקונגרס לנקוט בשורה של צעדים  ליצירת מקומות עבודה בארה”ב, לרבות מתן הסמכות לממשל לשאת ולתת בנושאי סחר. פרומן, ה-USTR החדש, הצהיר כי הוא משאיר לקונגרס לנסח את החוק בעניין, וכי הממשל ייתן סיוע בנושא ככל שיידרש.

במקביל ועדיין ללא “סמכות רשמית” מהקונגרס,  צוותי ה-Office of USTR פועלים במרץ במספר “חזיתות”:

נושא מרכזי שמוביל ה-USTR הוא המשא ומתן של הסכם השותפות של הטראנס-פאסיפיק, Trans-Pacific Partnership agreement  (TPP). מדובר בהסכם סחר בהתהוות בין 12 מדינות: אוסטרליה, ניו-זילנד, ברונאי, מלזיה, צילה, יפן, קנדה, מקסיקו, פרו, סינגפור ויאטנאם וארה”ב. מדובר בהסכם חשוב מבחינת ארה”ב, ושאפתני מאוד מבחינת הלו”ז שלו: הצדדים שואפים לסיים את המו”מ עליו עד תום 2013.

יוזמה גדולה חדשה הינה זו המשותפת לאמריקאים ולאירופים: ה-, Transatlantic Trade and Investment Partnership, (TTIP). מדובר ביוזמה להסכם סחר נרחב בין ארה”ב ובין האיחוד האירופי. המו”מ צפוי להיות מורכב מאוד, ולהתייחס לשורה של נושאים מעבר להורדת מכסים לרבות שירותים, רגולציה, רכש ציבורי, קניין רוחני ואחרים. לישראל הסכם סחר חופשי גם עם ארה”ב וגם עם האיחוד האירופי, ואנו עוקבים אחרי ההתפתחויות מתוך רצון לנתח את ההשפעות העתידיות הצפויות להסכם כזה על ישראל ולהתמודד עם השלכות הצפויות.

לצד היוזמות הללו, ארה”ב פעילה במסגרת ה-WTO במסגרת היוזמות השונות בין היתר במו”מ בתחום השירותים, וכן בנושאי טכנולוגיות מידע (ITA), ולאור כל זה ופעילויות נוספות מוסכם על כולם שלא חסרים אתגרים ל-USTR החדש. לנוכח האתגרים, חשיבות מינויו של גורם המקורב לנשיא, ואשר נהנה מתמיכתו ומתמיכה נרחבת בקונגרס בשתי המפלגות היא למותר לציין רבה מאוד.

ואכן, לפורמן יחסים קרובים עם הנשיא אובמה. לפני תפקידו כ-USTR כיהן מייקל פורמן בבית הלבן כעוזר לנשיא וסגן היועץ לביטחון לאומי לעניינים כלכלים בינלאומיים. לפרומן תואר במשפטים מביה”ס למשפטים בהרווארד, שם למד באותו מחזור עם הנשיא אובמה. השניים אף מילאו תפקידים יחד במועצת העורכים של המגזין: “Harvard Law Review”.

עם הכרזתו על מינויו של פרומן לתפקיד אמר הנשיא אובמה במפגן של תמיכה ופירגון: “… מייק פרומן, אותו אני ממנה לשמש כ-US Trade Representative, ביסס את עצמו כאחד המומחים המובילים בעולם בנושאי כלכלה עולמית”, והוסיף: “ואני לא מופתע מכך, אגב, כיוון שכבר כשלמדנו יחד בבית הספר למשפטים הוא היה חכם ממני, והוא ממשיך להיות חכם ממני גם עכשיו..”.

הנספחות המסחרית בוושינגטון DC פועלת במגוון תחומי הפעילות של המינהל לסחר חוץ: ניטור, וניתוח הסביבה העסקית בארה”ב וקידום האינטרסים המסחריים של מדינת ישראל  למולה; פעילות אל מול המוסדות הפיננסיים הבינ”ל (בנק עולמי, בנק לפיתוח אמל”ט, IFC וכד’); עבודה ייעודית  בחדירה לשווקי  מרילנד, וירג’יניה ו-DC עצמה .  בכל ההיבטים הללו מספקת הנספחות סיוע פרטני לחברות ישראליות הפונות אליה וזאת כשירות לתעשיה הישראלית .