דרום אפריקה אירחה בשבוע שעבר את הפסגה ה-15 של פורום ה-BRICS (ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרא”פ) בפעם הראשונה מאז פרצה מגיפת הקורונה. האירוע משך אליו יותר מ־70 ראשי מדינות ונציגי ארגונים בינלאומיים והפך לאחד מהאירועים המסקרנים ביותר השנה. הנה כמה נושאים שאסור לכם לפספס:
- מדינות BRICS משתרעות על כ-27% משטחי היבשה בכדור הארץ וכ-42% מהאוכלוסייה האנושית. חמש הכלכלות תורמות כ־31.5% מהתמ”ג העולמי. הפורום החל ב-2006 כהתכנסות בדרג שרי חוץ של 4 המדינות המכוננות (ברזיל, רוסיה, הודו וסין) ושודרג ב-2009 פסגה בהובלת מנהיגי המדינות. שנה לאחר מכן, הצטרפה דרום אפריקה לפורום.
- נשיא רוסיה ולדימיר פוטין (שמבוקש על-ידי בית-הדין הפלילי הבינ”ל בהאג על ביצוע פשעי מלחמה) השתתף בפסגה באופן וירטואלי. שר החוץ, סרגיי לברוב נכח באירוע. למעט דרום אפריקה וברזיל, אף אחת מהמדינות לא התבטאה בעניין המלחמה המתמשכת באוקראינה.
- מסתמן כי הפורום קורא תיגר על המערב ומוסדות בינלאומיים פיננסיים בעלי אוריינטציה דומה באמצעות שורה של צעדים והחלטות שננקטו כגון: הגברת השימוש במטבעות המקומיים בסחר בינלאומי (על מנת להחליש את הדולר אמריקאי); יצירת מטבע משותף למדינות החברות ה־BRICS; הרחבת סמכויות של הבנק החדש לפיתוח (NDB) ויצירת אלטרנטיבה ל-IMF והבנק העולמי; רפורמה במועצת הביטחון של האו”ם ע”י השתתפות של מדינות מתפתחות מאפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית. בנוסף, נציג סין הבהיר במהלך האירוע כי פורום ה-BRICS מתחרה בפורום ה-G7 (קנדה, ארה”ב, יפן, צרפת, גרמניה איטליה ובריטניה). לשם השוואה: המדינות החברות בארגון מהוות 6% מהאוכלוסייה העולמית, אך מהוות 27% מהתמ”ג העולמי ו-14% מהצמיחה העולמית ב-10 השנים האחרונות.
- פורום ה-BRICS פתח את שעריו והזמין 6 מדינות להצטרף: איראן, סעודיה, איחוד האמירויות, אתיופיה, ארגנטינה ומצרים. מלבדן, 16 מדינות נוספות הגישו בקשות הצטרפות לארגון, ביניהם: אלג’יריה, קובה, ניגריה, תאילנד, ויאטנאם והרש”פ.
- על רקע משבר האנרגיה במדינה, שר החשמל והתשתיות של דרא”פ חתם על מזכר שיתוף פעולה (MoC) עם שמונה חברות חשמל סיניות שיספקו טכנולוגיות לחברת החשמל המקומית- ESKOM. בנוסף, סין תספק לדרא”פ ציוד חשמל בשווי 167 מיליון ראנד (8.9 מיליון דולר) ומענק חירום של כ-500 מיליון ראנד לתשתיות החשמל.
לסיכום, הפסגה ה-15 של פורום ה-BRICS היוותה יריית פתיחה להחרפת המאבק בין הגושים בהובלת ארה”ב והאיחוד האירופי ממערב ורוסיה וסין מהצד השני. המדינות החברות נחושות להציע אלטרנטיבה להגמוניה של ארה”ב ולחזק את השפעתן בזירה הבינלאומית.
