התמודדות של מדינות ותרבויות עם הקורונה

כתבת אורח מאת טל רשף על התמודדות של מדינות ותרבויות שונות עם מגיפת הקורונה

עד להופעת וריאנט הדלתא המספרים הציגו  תמונה די ברורה, בזמן שבו מדינות המערב, דרום אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית סבלו יותר ויותר ממגיפה הקורונה ונכנסו למשבר כלכלי הולך ומתעצם, מדינות מזרח אסיה ריסנו את הוירוס בהצלחה רבה, כל אחת בדרכה שלה, וחזרו לטפס כלכלית.

היום אנו חוזים בשינוי בעקומה, מדינות מזרח אסיה פוגשות עליה בתחלואה, הקשה ביותר בשטחן מאז תחילת המגיפה, אבל היא במימדים קטנים בהרבה ממה שפגשו חלקים אחרים בעולם, וגם הגל הזה נראה כהולך ונעצא ואף דועך לנוכח פעולות ההשתלטות המקומיות.

מדוע? מה גרם להצלחה היחסית הזאת ומה משמעות הדבר להמשך הדרך ולפעילות שלנו, הישראלים, מול המזרח?

ההתאוששות הכלכלית

המדינה המככבת בתודעה שלנו בהקשר להצלחה מול הוירוס היא כמובן סין העממית, שלאחר התמהמהות בזיהוי ודיווח על הוירוס בתחילת הדרך, התעשתה ובעזרת סגר בלתי מתפשר הדבירה את המחלה בשטחה במהירות, גם מול גל הדלתא היא השיגה תוצאות מרשימות במהירות, והיום היא כבר ניצבת לאחר חזרה לשיגרה של פעילות אישית ושל תעסוקה, והכלכלה שלה שבה לצמוח, המכירות הקמעונאיות בשטחה צומחות ואיתן גם היצור התעשייתי

המדינות שסביבה, יפן, סינגפור, תאילנד, טאיוון, וייטנאם וקוריאה, עשו זאת באמצעים אחרים מתונים יותר  הנשענים על בדיקות פנימיות נרחבות, ביקורת גבולות קפדנית והנחיות של זהירות לאוכלוסיה, והצליחו אף הן, וגם הן נהנות מהתאוששות כלכלית מרשימה בזמן בו הכלכלה במערב, בהודו ובאמריקה הלטינית נעצרה בחריקת בלמים.

העולם מול הוירוס

יש כאן תאימות מלאה בין יעילות במלחמה בקורונה לבין התאוששות כלכלית. המדינות שהוזכרו הן גם אלה שנהנות מרמת הדבקה ותמותה נמוכה לנוכח שאר העולם מול ה-Covid-19, כאשר ליפן, “הפחות מצליחה” היו עד כה מעט למעלה מאלף נדבקים למיליון איש, הונג קונג 760, קוריאה 610 ושאר המדינות אף פחות מכך, כאשר הממוצע העולמי הוא כ-7,600 ובמדינות דוגמת ישראל, ארה”ב, צרפת וספרד הרבה יותר מכך, עשרות אלפים ממיליון. לקרוא ולקנא.

מה הסוד? הסוד הוא בשני גורמים מרכזיים, שמודעות להם יכולה להיות בעלת משמעות רבה בהבנה כיצד לפעול מול חברות ממדינות אלו, ובצפי כיצד ימשיכו הדברים להתגלגל עד שיהיה חיסון לכל אדם בעולם: תכנון ממשלתי וציות אזרחי.

תכנון ממשלתי

בחודש דצמבר 2019 התקיים בקוריאה תרגיל בין משרדי של התמודדות עם מגיפה, תרגיל שבו הוצב בראש המערכת פרוייקטור לעניני מניעת תחלואה ובמסגרתו הופעלו גופי הבריאות, המידע, בטחון הפנים, משמר הגבולות והאדמיניסטרציה, כאשר לכל אחד מהם הגדרות פעולה מדוייקות. כאשר הגיע הוירוס אליה, חודשים מספר מאוחר יותר, הרשויות פשוט שלפו את תוכנות המגירה שאותן הם תרגלו ועשו בהן שימוש. אילולא אותה מגה-הדבקה בכנסיה נוצרית היו התוצאות טובות אף בהרבה מאלה שצוינו לעיל.

מזל? לא, אלא תכנון. לאחר הניסיון שנצבר אל מול מגיפות ה-SARS וה-MERS היה ברור שמגיפה נוספת היא רק שאלה של זמן, הוכנו תוכניות והן אף תורגלו. מדוע הוכנו תוכניות כאלה במזרח ולא במקומות אחרים? מגיפות פגעו במדינות רבות נוספות בשנים האחרונות, מאיידס ועד אבולה, אבל ממשלות בשאר העולם לא נערכו לאלה שבאות בתור.

מערכת היחסים שבין האחראי לבין הכפוף לו כוללת, כפי שתואר, את האחראי, אבל גם את הכפיף. התרבות של מדינות אלו מתאפיינת בציות קפדני שבא לידי ביטוי למשל כאשר הציבור נדרש לעטות מסיכות, לשמור ריחוק ולשמור על היגיינה. במדינות שהוזכרו כמעט ולא ראינו התעלמות מההנחיות, ולא נרשמו כל הפגנות ומחאות נגדן, כפי שקרה באירופה, בישראל ובארה”ב.

ASEAN

גם במדינות האחרות, טאיוון, סינגפור, יפן, וייטנאם ותאילנד הייתה התגובה מהירה ויעילה, עם או בלי תרגיל רב משרדי. התפיסה בתרבויות המזרח היא שהשלטון, כמו ההנהלה של החברה והארגון, הוא האבא של האומה, יש לו אחריות כלפי נתיניו והוא חייב לבצע זאת ולהביא לרווחתם. במורשת הסינית שלטון שלא עמד בכך איבד את המנדט השמימי, וביפן מנהל שלא ביצע את חובתו כלפי עובדיו לוקח לא פעם את ההחלטה ומתאבד.

עקב כך מכינות הממשלות ברבות מהמדינות הללו תוכניות כלכליות רב שנתיות ולא מסתמכות על תקציב המתווה פעילות משנה לשנה, שלעתים, כפי שאנו יודעים, גם הוא לא מוכן במועד. עקב כך אנו גם רואים ברבות המדינות הללו צמיחה כלכלית עקבית ארוכת טווח.

צריך להעיר כאן שכל זאת מתייחס למדינות בעלות התרבות המזרח אסייתית המבוססת על תורתו של קונפוציוס ועל המורשת שצמחה בשדות האורז ואל מול שטפונות המונסון. דברים שונים קורים במדינות אסייתיות הבנויות על תרבות נוצרית דוגמת הפיליפינים, הינדית דוגמת הודו, ומוסלמית דוגמת אינדונזיה.

התרבות המזרח אסייתית, אשר, כפי שהוזכר, מבוססת על תורתו של קונפוציוס ועל המורשת שצמחה בשדות האורז ואל מול שטפונות המונסון, מחייבת גם את האזרח או העובד. אם האחראי עליו מחוייב כלפיו כמו שאב מחוייב כלפי בניו, הרי שהעובד והאזרח מחוייבים כלפי האחראי כמו שבן מחוייב כלפי הוריו, והכוונה היא לבן אסייתי, לא ל-teenager מערבי מורד.

המשמעות העיקרית של הציות, במקרה שלפנינו, היא שההנחיות של המימשל, במדינות השונות קוימו, פשוטו כמשמעו. הערך של תוכניות מוצלחות תלוי בשאלה אם המימוש שלהן מוצלח אף הוא.

מה זה אומר מבחינת הפעילות העסקית  במזרח?

ההתמודדות עם הוירוס והתוצאות שבעקבותיה מצביעות על הסביבה שבה פועלים הפרטנרים שלנו ממזרח אסיה, על דרך הפעולה שלהם ועל הציפיות שלהם מאיתנו. מזה שנים אני פועל מול מדינות אלו ומלווה חברות ישראליות בפעילות מולן ואני רואה את הגורמים הללו בפעולה בעסקים ברמה יומיומית, ומנחה את הלקוחות שלי כיצד להתמודד איתה ביעילות.

ציות, אחריות ותכנון הם כלים חזקים מאוד בהתמודדות של קבוצה, בין אם מול מגיפה ובין אם מול פעולות דוגמת שיווק, יצור ותכנון עסקי. פרטנרים במזרח אסיה, שהשכלנו לבנות איתם מערכת יחסים ארוכת טווח ומחייבת, יהיו נאמנים לנו, בין אם אנו לקוחות או ספקים, במידה רבה הרבה יותר מאשר פרטנרים מערביים למשל. פרטנרים אלו בדרך כלל יתאפיינו בפעילות מתוכננת, עקבית, בשילוב יעיל של חלקי הארגון להשגת המטרה, ובנכונות של המנהלים והעבודים להשקיע מעל ומעבר על מנת שכל זה יצליח.

יחד עם זה לאותן תכונות בדיוק יש גם חסרון ומגבלה, בסביבה תרבותית עסקית שכזאת יש פחות מרווח לגמישות בביצוע, למשל מול הפתעות, והרבה פחות מקום ליצירתיות ופריצות דרך. חשבתם פעם על המיעוט של חידושים מהפכניים שמגיעים מהמזרח לעומת, למשל, ארה”ב וישראל? מדוע הווקמן הענתיקה הוא החידוש היחידי שזכור לנו שהגיע ממזרח אסיה, למרות שיש שם ידע, כוח אדם מיומן, צרכים כלכליים ותשתיות הדרושים לשם כך. כן,נרשמים שם פטנטים רבים וחידושים ושיפורים במסגרות הפעילות והטכנולוגיה הקיימות, אך לא פריצות דרך.

כן, בזמנים עתיקים הומצאו המצאות חשובות בסין דוגמת המצפן, אבק השריפה, הגה הירכתיים וסכרי תעלות. כל זה קרה בזמנים עברו, אבל היום, גם במדינות הדמוקרטיות ובאלה שאינן דמוקרטיות, התרבות שתוארה מחייבת ציות, צניעות והרמוניה, ועובד שחושב על רעיון מהפכני לא ימהר לבטא אותו כדי שלא לערער על מעמדם של המבוגרים ממנו והאחראים עליו כמגבשי הדרך. בעצם, החינוך שהוא קיבל עמוק ומושרש כל כך שבדרך כלל המחשבה שלו לא תתור אחר המצאות שכאלה, אלא תתמקד מראש בהליכה בתוואי שהוצב לפניו.

ארגון, תכנון, ביצוע קפדני ומילוא הנחיות – IN, חשיבה יוצרת, חדשנות ופריצות דרך -OUT. צריך לזכור זאת ולבצע התאמת ציפיות בעת פעילות מול המזרח, ולהבין כי לא במקרה המזרח הוא פס היצור של העולם, בעוד שישראל היא שולחן השרטוט של העולם, ה-Startup Nation.

 

מחבר: טל רשף 

יועץ, מרצה ומעביר סדנאות לפעילות מול שווקים מאתגרים בעולם, ולהבנה כלכלית, תרבותית ועסקית.

tal@intelectual.co.il  https://intelectual.co.il  

  • כתבת אורח – המידע מפורסם באישור הכותב\ת והתוכן על אחריותם בלבד.  
 

צור קשר עם:

מטה מינהל סחר חוץ

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתפו בטוויטר
שיתוף ב linkedin
שתפו בלינקדאין
שיתוף ב email
שתפו במייל