נועם חומסקי ב-OECD – הסערה המושלמת

נועם חומסקי, מגדולי אנשי הרוח המזוהה עם אנשי השמאל הרדיקלי, התארח ב-OECD במסגרת סמינר NAEC וצייר תמונה פסימית מאוד על העולם שבו אנו חיים. לפי חומסקי, גל הפופוליזם אינו יוצא כנגד הגלובליזציה אלא כנגד התפיסה הכלכלית הניאו-ליבראלית שרוקנה את הדמוקרטיה מתוכנה
נועם חומסקי. מקור: ויקיפדיה

בעולם שלאחר מלחמת העולם השנייה עם המצאת פצצת האטום, מספר אנשים התחילו להשתמש בדימוי "שעון יום הדין" המסמן את קרבת האנושות לאפוקליפסה וככל שהמחוגים קרובים יותר לחצות, כך אנחנו קרובים ליום הדין. לפי חומסקי, רבים מסמנים את עידן טראמפ חזרה למצב זה והאנושות נמצאת שתי דקות וחצי בלבד לפני חצות. פרופסור חומסקי מתאר את התקופה הנוכחית כקרבה לסערה המושלמת, כלומר התלכדות של מספר גורמים המקרבים אותנו לאסון והוא שם את האצבע על המערכת הכלכלית הניאו ליבראלית והעידן גיאולוגי חדש שחוקרים מגדירים אותו כ"אנתרופוקן", כלומר השפעה חסרת תקדים של האדם על כדור הארץ, שינוי האקלים כדוגמה.

מותה של החברה

כמו רבים לפניו, הכרונולוגיה הכלכלית של חומסקי מבדילה בין לאחר מלה"ע ה-2 עד לאמצע שנות ה-70, השנים הקנסייניות המתבטאות בהוצאה ציבורית גדולה ומוסדות מדינה חזקים בעלי רגולציה כלכלית ומשנות ה-80 עד ימינו, השנים הניאו-ליברליות המתאפיינות בירידת כוחה הרגולטורי של המדינה והתחזקות אנשי ההון. לפי חומסקי, העידן הניאו-ליברלי הוא עידן אנטי-דמוקרטי כיוון שמרוקן את יכולת הציבור לקבל החלטות כלכליות דרך החלשת המדינה ואיגודים. האמרה הברורה ביותר לעדין הניאו-ליברלי הוא משפטה המפורסם של מרגרט תאצ'ר "כשאני מסתכלת מולי אני לא רואה חברה אלא רק אינדיבידואלים". חומסקי קורא לתקופה הקנסייאנית כ"קפיטליזם רגולטורי" וטוען שזו תקופת השפע של ארה"ב שבה הצמיחה הייתה הגבוהה ביותר והיא הייתה שופעת גם בזכויות אדם וחירויות אזרחיות.

זה לא גלובליזציה, זה ניאו ליברליזם

התקופה הניאו-ליברלית מאופיינת במעבר הכוח מהממשלות, כלומר מהציבור, לידיים פרטיות החסינים מביקורת ציבורית. לפי חומסקי, רבים רואים בתקופה הנוכחית שבה יש עלייה של מפלגות ורעיונות פופוליסטים כיציאה כנגד הגלובליזציה אך למעשה זו יציאה כנגד הכלכלה הניאו-ליברלית והשפעותיה על החברה. תגובת הנגד וכעס האזרחים חותר למעשה נגד השיטה הפוליטית המוכרת של מפלגות מרכזיות וותיקות כמו במקרה של ארה"ב שבה טראמפ שאינו חלק מהמפלגה הרפובליקנית ואף בצרפת שבה שני המועמדים ייצגו מפלגות חדשות או לא מסורתיות. חומסקי מפליג בשבחיו על ברני סנדרס שהצליח לסחוף מיליונים למרות שלא הייתה לו תמיכה ממסדית ותומכים מיליונרים. חומסקי מצטט מחקר שבו 70% מציבור הבוחרים האמריקאי לא רואים עצמם מיוצגים על-ידי המפלגות הגדולות.

לפי חומסקי, בעידן טראמפ, האנושות נמצאת שתי דקות וחצי לפני חצות, לפני יום הדין

פרופסור חומסקי טוען שאל לנו להתפלא לתגובות הנגד של הציבור, מה שרבים קוראים לו התגובה הפופוליסטית, כיוון ששנים רבות מדי, פוליטיקאים ואנשים לא נבחרים מקבלים החלטות בניגוד לרצון העם כמו במקרה הצנע היווני למשל שהתקבל אי שם במשרדי האיחוד האירופי. לפי חומסקי, ברגע שאין דמוקרטיה גם אין רווחה והעושר הולך ומתרכז אצל מעטים לעומת הרבים. הניאו-ליברליזם הביא עמו רווחה כלכלית אך למעטים מדי ודווקא בסוף שנות ה-70 בארה"ב, רגע לפני התחלת הניסוי הניאו-ליברלי, השכר הריאלי היה גבוה יותר מאשר ב-2008, רגע לפני המשבר.

דוקטרינת ההלם

יש כאלו הרואים במשבר הכלכלי האחרון עידן כלכלי חדש אך חומסקי טוען שזה לא עידן חדש אלא העמקה של העידן הניאו-ליברלי והוא נותן לדוגמה את אירופה שלאחר המשבר שראשיה הטמיעו מדיניות צנע במדינות רבות כדי לחזק עוד יותר את הכלכלה הניאו-ליברלית ולקצץ בתקציבים ציבוריים כמו בריאות וחינוך, להקטין את כוחם של איגודים, הקטנת הממשלה והעמקת העוני ואי-השוויון. חומסקי חוזר ומדגיש שירידת כוחה של המדינה היה מכוון כיוון שאין דרך שבה אנשים יצביעו בעד רפורמות כלכליות הפוגעות בהן ולכן היה צריך לפגוע בדמוקרטיה עצמה.

הפגנות סטודנטים בלונדון. יותר מדי דמוקרטיה? קרדיט Jon Stone מקור פליקר

חלק נוסף מהדוקטרינה הניאו-ליברלית הוא ביטול הרעיון שבו אזרחים יכולים ואף צריכים להחליט החלטות כלכליות. בעת משאל העם ביוון שבו הממשלה פנתה לציבור לקבל או לדחות את חבילת ההצלה הכלכלית של האיחוד, האליטה הכלכלית האירופית זעמה על כך שלדמוקרטיה יש מקום בשיח כלכלי רציונאלי. רעיון זה אינו חדש וכבר בשנות ה-70 דיברו על כך שיש יותר מדי דמוקרטיה המקשה על מדינות לפעול והממשל האמריקאי הוציא דוח שבו טענו שיש יותר מדי דמוקרטיה בעולם. לאחר מלחמת העולם השנייה, המערכת הפוליטית-כלכלית עבדה היטב בזכות הציות וחוסר המעורבות של הציבור, בעוד בשנות ה-60 וה-70 אנחנו רואים קבוצות חדשות הנכנסות לליבו של הדיון הציבורי ומערערות את המערכת כגון מיעוטים, נשים, חקלאים עובדים וכו'. אותה תקופה התבטאה במרד הסטודנטים בצרפת, הפגנות בקמפוסים בארה"ב ושביתות רבות של פועלים בבריטניה ששיתקו את הממלכה.

לפי חומסקי התאגידים לא שולטים רק בכלכלה הנראית לעין אלא הם בכל מקום ומייצרים אינדוקטרינציה ניאו-ליברלית. האוניברסיטאות הגדולות והחשובות בארה"ב נשלטות על-ידי חבר נאמנים מהתאגידים, התקשורת האמריקאית נמצאת בבעלות של מספר בעלי הון. שלטון התאגידים הצליח כיוון שרבים יצאו כנגד הרגולציה המדינתית שאיימה לדידם, לחסל את רוח היזמות האמריקאית המוכרת. הרגולציה שאליה הם התכוונו היא רשויות לבטיחות הצרכן, הגנת הסביבה, בטיחות מוצרים ועוד.

חומסקי מסיים את דבריו בסגירת מעגל ונתינת דגש שכלל המגמות שאותן הוא תיאר מקרבות אותנו לסערה המושלמת. חומסקי רואה בעידן הפופוליסטי שבאירופה הד לעבר האירופי הגזעני והפשיסטי, לתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה ומזהיר שאם המגמות הכלכליות ימשכו, המחוגים יתקרבו לחצות.

 

להרצאה במלואה באתר ה-OECD

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *