"הישראלים מרוצים מחייהם ויש להם סיבות טובות לכך" – ראיון בנושא סטטיסטיקה

בבסיס כל עבודת הארגון מצויים הנתונים המאפשרים השוואה בין מדינות ה-OECD השונות ומתן תמונה מהימנה ואובייקטיבית על העולם שבו אנחנו חיים. מרטין דוארנד, ראש אגף סטטיסטיקה בארגון ה-OECD מסבירה מדוע לדעתה רגשות הם דבר חשוב ואין להתעלם מהם ומדוע לישראלים יש סיבות טובות ואותנטיות להיות מאושרים
מרטין דוארנד, ראש אגף סטטיסטיקה ב-OECD

ה-OECD אוהב לטעון "שללא עובדות כל מה שיש לנו הוא דעות" וזה משפט המנוסח היטב הממצה את עבודת הארגון אך חייבים להודות שהעולם שבו אנחנו נמצאים כיום מדבר על דברים אחרים כגון "עובדות אלטרנטיביות" ו"הרגשות". כיצד זה משפיע על עבודת הארגון ושלך בתור אחראית אגף סטטיסטיקה שמטרתו לייצר מחקרים מבוססי עובדות?

השינויים הטכנולוגיים של השנים האחרונות ודרכי ההתקשרות המגוונות, זרימת ומקורות המידע השתנו באופן דרמטי. רשתות חברתיות החליפו את רשתות החדשות המסורתית כמקור עיקרי למידע ועיצוב דעת הקהל נעשה באופן ישיר, מהיר ואינטראקטיבי. השינוי הזה מקשה מאוד להבדיל בין "עובדות מבוססות" לדעות מה שמביא אותנו לעידן של "עובדות אלטרנטיביות" ו"הרגשות". הפצת עובדות שגויות ומוטעות באופן מכוון כדי להשפיע ולעצב את דעת הקהל היא סכנה אמיתית ומוחשית לדמוקרטיה.

אולי יותר מתמיד יש לנו היום אחריות גדולה לאסוף מידע מהימן שיאפשר לאזרחים לעצב את דעותיהם על-סמך עובדות. התפקיד שלנו לא מסתיים רק בזה ואנחנו חייבים להבטיח שהנתונים שה-OECD אוסף יגיעו לקהל הרחב ביותר ויהיו נגישים לציבור. ה-OECD עשה בשנים האחרונות מאמצים בכיוון זה והנגיש את פורטל המידע שלו לכולם בחינם. בנוסף, ה-OECD פעיל מאוד ברשתות החברתיות ומנסה ליצור דיון. המודל שלנו השתנה ממודל פסיבי שבו גולשים ניגשים לאתר ושואבים מידע, למודל שבו אנחנו "דוחפים" מידע לקהל הרחב.

חשוב לציין שאין לזלזל במושג "הרגשה" ועלינו להבין את רגשות האזרחים ולחקור מדוע הן שונות מהמציאות ומהנתונים. לכן, ה-OECD משקיע רבות בשנים האחרונות במדידה של רווחה ואיכות חיים המתבססים על נתונים סובייקטיביים.

אם אנחנו מדברים על שיתוף הקהל הרחב בנתונים סטטיסטים, נראה שברשתות החברתיות וגם בעיתונות המסורתית אוהבים מאוד מדד פשוט וכולל כגון "המדינה החדשנית ביותר" או "המדינה בעלת שוויון מגדרי הטוב ביותר" ויש ארגונים היוצרים מדדים אלו כגון פורום הכלכלה העולמי. ה-OECD נרתע מאוד ממדים כאלו. מדוע?

יש קושי רב בלכמת כל-כך הרבה מדדים למדד אחד בעיקר כיוון שההגדרות של חדשנות, שווין מגדרי ורווחה למשל משתנות בין תרבויות. בוא ניקח למשל את מדד החיים הטובים של ה-OECD שהוא בהגדרה מדד רב מדדי ומכסה מדדים רבים הקשורים לרווחה אישית. יצירת מדד אחד ויחיד – "סופר מדד" –  אומר שאנחנו, אנשי הסטטיסטיקה, נחליט מהו הדבר החשוב ביותר לרווחה – חינוך למשל או בריאות. אנחנו לא חושבים שזו החלטה שעלינו לקחת והיותנו סטטיסטיקאים או כלכלנים לא מצביע על כך שאנחנו יודעים יותר טוב מהאזרחים הרגילים מה חשוב באמת.

"הישראלים מרוצים מחייהם וזה לא קשור לדיסוננס קוגנטיבי"

הפתרון שלנו, במדד החיים הטובים למשל, הוא לעודד אנשים ליצור את המדד האישי שלהם לפי הדברים החשובים להם ולמעשה אנשים יכולים להשוות בין מדינות אך המדד ישתנה תדיר לפי הבחירות שביצעו הגולשים.

ישראל הצטרפה לפני 6 שנים ל-OECD וכחלק מתהליך ההצטרפות היה עליה לשנות ולעדכן את תהליכי איסוף הנתונים. האם תוכלי להסביר על התהליך ומדוע הוא כל-כך חשוב?

כל מדינה המעוניינת להצטרף ל-OECD עליה לבצע פעולות רבות של שינוי ועדכון נהלים ומדיניות ובין היתר גם את אופן איסוף ועיבוד נתונים סטטיסטיים. עבודת הארגון מתבססת על נתונים סטטיסטים איכותיים ולכן על מדינה המצטרפת לארגון לעמוד בסטנדרטים הגבוהים ביותר של שקיפות ואחריותיות בנושא זה. כל מדינה המצטרפת לארגון מתחייבת לספק לארגון את כל המידע הנחוץ לפעילות הארגון. תהליך ההצטרפות מבחינה המחלקה הסטטיסטית נועד לבדוק את הרצון והיכולת של המדינה לעמוד בהתחייבות זו.

בשנת 2007 פתח הארגון עם ישראל בשיחות הצטרפות והמחלקה הסטטיסטית ביצעה מספר בדיקות מול ישראל:

  • התשתית החוקית והמוסדית של ארגוני הסטטיסטיקה בישראל
  • תשתית הסקרים בישראל כגון סקר אוכלוסין, סקרים וסיווגים
  • איכות המידע והאם הוא ניתן להשוואה עם שאר מדינות ה-OECD
  • היכולת של המדינה לעדכן את הארגון באופן שוטף בנתונים המעודכנים

היותנו סטטיסטיקאים או כלכלנים לא מצביע על כך שאנחנו יודעים יותר טוב מהאזרחים הרגילים מה חשוב באמת

תהליך זה ארך כשנתיים ובסופו המחלקה הסטטיסטית המליצה על קבלת ישראל כחברה רשמית בארגון. תהליך זה מצריך את המדינה לשנות נהלים כגון:

  • שינוי מערכות הסטטיסטיקה שיתאימו לנהלי הארגון כגון: עצמאות החוקרים, נתינת מנדט חוקי לאיסוף נתונים, אובייקטיביות. בתהליך ההצטרפות מדינות רבות צריכות לשנות חוקים שיתאימו לדרישות של הארגון.
  • בתהליך ההצטרפות אנשי הסטטיסטיקה הרשמיים של מדינת ישראל למדו על מערכות האיסוף של ה-OECD וכך יצרו תהליך של גישה למידע לחוקרי הארגון.

היתרון של ה-OECD הוא מהימנות הנתונים אך לעיתים אתם בוחרים להשתמש בנתונים סובייקטיביים גם במדדים שמאפשרים מדידה אובייקטיבית כמו למשל שיעור השמנת יתר (אוביסיטי) או תפיסת שחיתות.

במקרה של השמנת יתר הבעיה נעוצה בשיטת האיסוף עצמה של המדינות. מדינות מסוימות אוספות נתונים באמצעות רופאים המודדים משקל וגובה אך במדינות אחרות המדידה מתבססת על אותה מתודה אך במקום מדידה אובייקטיבית, האנשים עצמם מדווחים לרופא על גובהם ומשקלם. למעשה, אין לנו אפשרות אחרת ולכן אנחנו משתמשים במדד סובייקטיבי ולא אחר אך חשוב לציין שזה לא נתון המתבסס על התפיסה העצמית של האזרחים את משקלם.

לעיתים  אנחנו מתבססים על נתונים מדווחים על-ידי אזרחים כיוון שאין דרך אובייקטיבית למדוד אותם. מדדים חברתיים רבים הם כך למשל "תמיכה קהילתית" וזו תפיסה סובייקטיבית לחלוטין של האזרח עצמו האם בשעת משבר יהיו לו אנשים אחרים להישען עליהם. מדד זה רלוונטי רק כאשר הוא סובייקטיבי כיוון שהרגשת האזרח שיש לו רשת קהילתית היא זו שחשובה. כמובן שגם אם נרצה לייצר מדד אובייקטיבי יותר בנושא זה לא בהכרח נצליח אך אנחנו מפתחים מדדים אחרים שיתמכו בזה כגון מספר הפעמים שאזרחים נפגשים עם חברים.

"הפצת עובדות שגויות ומוטעות באופן מכוון היא סכנה אמיתית ומוחשית לדמוקרטיה"

מדד סובייקטיבי נוסף שאנחנו משתמשים בו נוגע לביטחון האישי של האזרחים והאם הם מרגישים בטוחים ללכת לבד בלילה באזור מגוריהם. אנחנו משתמשים בנתון זה בשילוב מדדים אובייקטיבים כגון שיעור מקרי רצח. יש קושי לייצר השוואה בינלאומית בתחומי ביטחון כיוון שמדינות מודדות נושאים אלו בצורה שונה הקשורה לחוקי המדינה. בכל מקרה, חשוב לנו למדוד את התפיסה של האזרחים כי היא רלוונטית ביותר לאיכות החיים שלהם, לעיתים אף יותר ממדדים אובייקטיבים. כאשר אזרח לא מרגיש בטוח במקום מגוריו, שום נתון אחר לא ישכנע אותו להרגשה אחרת וזה משפיע כמובן על הבחירות שלו ולכן תפיסות והרגשות חשובים.

ישראל מדורגת גבוה במדד האושר של הארגון וישראלים רבים מכנים זאת כדיסוננס קוגניטיבי. האם את חושבת שאנחנו בהכחשה, או שזה חלק מהתרבות הישראלית לשמוח או שלמעשה הישראלים באמת ובתמים מאושרים?

זה נכון, הישראלים באמת בין המאושרים ביותר במדינות ה-OECD אך חשוב לראות כיצד ישראל מתפקדת בשאר המדדים וישראל מצטיינת בתחום הבריאות ובתעסוקה, בעיקר בשיעור האבטלה הנמוך. אני לא חושבת שלישראלים יש דיסוננס קוגניטיבי ולמעשה זה אינו דבר פשוט לשכנע אדם לא מאושר להרגיש אושר.

יחד עם זאת אי אפשר להתכחש שמדד זה הוא תלוי תרבות כגון האופן שבו אנשים מבטאים את עצמם אך תרבות היא חלק קריטי מהאופן שבו אנשים חיים את חייהם ולכן יש לה יכולת להשפיע באופן אותנטי על רגשות. אין להתייחס לתרבות כהטיה סטטיסטית או הכחשה אלא כמקור אותנטי להרגשות.

נתון נוסף מעניין הוא שישראלים דווקא ממוקמים נמוך במדד המודד רווחה רגשית שבו שואלים את הנסקרים האם בזמן האחרון הם חווים יותר רגשות חיוביים או שליליים. באופן פרדוקסלי, ישראל ממוקמת בתחתית הטבלה ולכן ניתן לראות שבאופן כללי הישראלים מרוצים מחייהם, מה שנקרא מדד האושר, אך הם אינם מלאים באושר ובשמחה כל יום. אדם יכול לחיות חיים לא פשוטים ובכל זאת להיות מאושר כיוון שאתה עושה דברים שאתה מאמין בהם וחי את חייך בצורה הטובה ביותר בשבילך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *