גלובליזציה ללא נחת – עליית הפופוליזם

האם אנחנו לאחר המשבר או רק בתחילתו? לפי מארק בלייט', כלכלן בכיר באוניברסיטת בראון, המשבר הפוליטי רק התחיל והפופליזם הולך ומשתלט על העולם הדמוקרטי. לפי בלייט' הסיבות לכך הן רבות אבל בעיקר כי הכלכלה לא עובדת למען רוב בני האדם ואנחנו צריכים לחשוב מחדש על הכלכלה העולמית והגלובליזציה

לפי מארק בלייט' נראה שהגרוע מאחורינו והפופוליסטים נבלמו בהולנד ובצרפת המועמד המוביל הוא ממחנה המרכז. התחזיות הכלכליות אופטימיות ומדינות המערב חזרו לצמוח, האינפלציה בשליטה ואפילו התעסוקה מראה סימנים חיובים. אבל בלייט' (Mark Blyth) פרופסור לכלכלה פוליטית באוניברסיטת בראון הנחשבת טוען שהסיפור אינו נגמר אלא רק מתחיל.

להאמין בלא יאומן

התעסוקה אמנם בצמיחה אך משרות חדשות שנוצרות הן בחצי משרה ומצב הצעירים עדיין חמור, בעיקר באירופה. הדמוגרפיה לא משתנה כל-כך מהר והיבשת הזקנה, אירופה, הופכת דמוגרפית לזקנה ויחד עם זאת רבות מהממשלות קוראות לעצירת הגירה. כאשר מסתכלים על נתוני העומק המאקרו-כלכליים רואים שהשכר לא עולה ונתון זה הוא מנבא נהדר לעליית הפופוליזם. פרופסור בלייט' הוא רואה שחורות אך טוען שלפני שנה אף אחד לא האמין שהברקסיט אפשרי ושעל כסא הנשיא בבית הלבן יישב דונלד טראמפ.  לפי בלייט' הפופליסטים נמצאים בכל מקום – מימין ומשמאל והם לא הולכים להעלם בקלות.

מה משותף לכולם? המיצוב הפוליטי – ימין או שמאל, אינו משנה והמשותף לכולם הוא הניאו-לאומנות.  כאשר שאלו את סטיב בנון, היועץ המיוחד של דונלד טראמפ האם הוא לאומן לבן הוא ענה "לא, אני לאומן. אני לאומן כלכלי. אנשי הגלובליזציה הרסו את מעמד הפועלים האמריקאי כדי להקים מעמד בינוני באסיה". האם הוא טועה? לפי בלייט' התשובה היא שלילית. הגלובליזציה הוציאה מעל מיליארד וחצי אנשים מעוני, בעיקר בסין, אך פגעה קשות בתעשייה בארצות המערב והמפסידים הגדולים הם המעמד הבינוני המצטמק.

הפרדוקס של הגלובליזציה

הגלובליזציה הטיבה עם רבים אך בתוכה חבוי פרדוקס. כדי להתחרות מול המזרח, מדינות המערב יצרו שוק עבודה גמיש שפגע בעובדים, בעיקר בשכר שלא עלה בשנים האחרונות. בעבר, חלק הארי של עוגת ההכנסות הגיעה מקרב העובדים ולכן המיסוי היה הגיוני אך כיום ניידות ההון מקשה על מדינות לגייס הכנסות ומגדילה את הנטל על העובדים ולכן אנחנו רואים עלייה עצומה באי-שוויון.

קיינס, פרידמן והשלב הבא?

למרות הגלובליזציה וירידת קרנה של מדינת הלאום, מדינות המערב עדיין מוציאות כספים רבים והחלק של המיסים בתמ"ג, אמנם ירד, אך הוא עדיין גבוה. לאן הולך הכסף ואולי השאלה החשובה יותר היא מהיכן מגיע הכסף? בלייט' מראה שבעבר כ-15%-20% מהכנסות המיסים הגיעו ממס חברות וכיום רק 3% ושוב חוזרים לנקודת ההתחלה שהעובדים משלמים יותר למרות שהשכר לא עולה.

העולם של אתמול

האם אנחנו חוזרים על טעויות העבר? פרופסור מארק בלייט' טוען שבשנות ה-20 האנושות חוותה את המשבר הכלכלי הגדול ביותר שיצר מיתון ארוך שהביא בסופו של דבר לעליית הפשיזם.  האם המשבר של 2008 מביא את גל הפשיזם החדש? התשובה לפי  בלייט' היא שלילית ונקודת המבט הכלכלית צריכה להתרכז בתקופה שלאחר המלחמה שהביאה עמה שתי תקופות כלכליות מובחנות: כלכלה קיינסיאנית עד שנות ה-70 ומשנות ה-80 כלכלה ניאו ליברלית.

תקופת המלחמה הקרה (1945-1980) ניאו-ליברליזם (1980-2008)
תעסוקה מלאה יציבות מחירים
כלכלות לאומיות גלובליזציה
הגבלות על שווקים פיננסים ליברלזציה של השווקים הפיננסים
חוזי עבודה קבועים חוזי עבודה גמישים
מיסים גבוהים וקצבאות גבוהות מיסים נמוכים וקצבאות נמוכות
איגודים חזקים איגודים חלשים
אי-שוויון נמוך אי-שוויון גבוה
הבנקים המרכזיים חלשים יחסית הבנקים המרכזיים חזקים מאוד

 

העולם של מחר

מדוע העולם עבר משיטה אחת לשיטה אחרת? לפי בלייט' האינפלציה הדוהרת של שנות ה-70 הרסה את האמון בכלכלה. איננו נמצאים יותר בכלכלה ניאו-ליברלית שהסתיימה עם המשבר הכלכלי של 2008 והסיבה העיקרית היא החוב האסטרונומי של המדינות והמינוף. המינוף הגדול התרחש בשנות ה-70 ונכסי הבנקים עלו בצורה פנומנאלית. לאן כל הכסף הזה הלך? לפי בלייט' ליצירת חובות. הריביות החלו לרדת ואנשים לקחו הלוואות וכך נוצר חוב צרכנים אדיר שהתפוצץ בסופו של דבר ב-2008. בלייט' מאשים את הפוליטיקאים שזנחו את התושבים ולמעשה העבירו את החוב העצום מסקטור הפיננסים לאזרחים שהיו צריכים לשלם אותו באמצעות מיסים וצנע.

הפופוליזם ינצח

כפי שכבר טען, התקופה הנוכחית היא רק ההתחלה ולא הסוף כי האינפלציה תישאר נמוכה והדמוגרפיה רק מחדדת עוד יותר את המצב הכלכלי-פוליטי הלא פשוט שאליו נקלע המערב. מבוגרים מצביעים באחוזים גבוהים יותר מאשר צעירים, פי-2 למעשה, מחזיקים ב-80% מהנכסים ושונאים אינפלציה. בנוסף, היחס בין צריכה לעושר הוא הנמוך ביותר מזה 80 שנה וניתן לשער שהשכר לא יעלה בקרוב, בוודאי כאשר יודעים שהפרודוקטיביות לא גדלה. בארה"ב המצב חמור לא פחות מאשר באירופה כי ביבשת הישנה ניידות חברתית עוד קיימת במקצת ובארה"ב היא נעלמה עקב החובות הגדולים שלא מאפשרים לדור הנוכחי והבא להבטיח עתידו. לפי בלייט', המצב הכלכלי החמור אינו רק נחלתם של קבוצות שוליים אלא גם של המעמד הבינוני הלבן שבמדינות רבות כל מה שנשאר לו זה הון סימבולי אך לא הון אמיתי.

ליכטנשטיין – הפתרון: להוציא אותה מחוץ לחוק

הנתונים הללו מביאים לתוצאה אחת ומתבקשת – פופוליזם ושבירת המסוכמות הפוליטיות שהובילו את המערב מאז 1945. השמאל מאשים את ההון ואילו הימין מאשים את המהגרים ושניהם מאשימים את הגלובליזציה. המצב חמור יותר הוא דווקא בקרב השמאל, בעיקר הסוציאל דמוקרטים שמאבדים מושבים בכל מדינות אירופה ולמעשה כלל המדינות זזות ימינה, ימינה מרכז או ימין פופוליסטי. השמאל היחיד ששורד ביבשת הזקנה הוא שמאל פופוליסטי, קורבין בבריטניה או סיריזה ביוון.

לשבור את הפרדוקס

הפתרון של מארק בלייט' הוא הגדלת החוב הלאומי והשקעה מסיבית בכישורים ובחינוך ולשאלה מאיפה יבוא הכסף יש לו פיתרון מעניין. לפי הדובר יש להוציא מחוץ לחוק את ליכטנשטיין ואת אירלנד שהכלכלה שלהן מתבססת על גניבת מיסים ממדינות אחרות. לפי בלייט' יש להעלים לחלוטין את מקלטי המס שנשלטים בעיקר על-ידי העולם הבריטי-אמריקאי ולהחזיר את הכסף הביתה. בלייט' שוב ושוב מדגיש את חשיבות העלאת השכר והוא מראה שאפילו מוסדות ניאו-ליברלים מסורתיים כמו קרן המטבע העולמית קוראים לחיזוק איגודים שהם חסם כנגד קיצוצי שכר. פיתרון נוסף הוא מאבק ישיר כנגד כלכלת הפיננסים – פחות כוח לבעלי מניות, להוריד תמריצים למינופים ורגולציה טובה יותר על סקטור הבנקאות. לפי בלייט', הגלובליזציה אינה הבעיה והיא יכולה להטיב עם אנשי המערב אך בשביל זה יש לייצר מדיניות טובה יותר. חשוב להזכיר בסוגיה זו את החלטות ה-OECD בנושא מיסוי ובעיקר מקלטי מס במסגרת פרויקט ה-BEPS שאמור לייצר מערכת שליטה עולמית לחלוקה צודקת יותר במיסוי הכוללת גם רווחים מהכלכלה הדיגיטלית.

בסוף ההרצאה העגומה במקצת דיבר בלייט' על תקווה והסביר שבני אדם, בכל מקום, בכל זמן, תמיד ירצו הגנה מפני תלאות השוק וככל שהשוק יהפוך לקשה יותר, בני אדם יתמרדו כמו במהפכה הצרפתית וכמו היום בתקופת הפופוליזם. בלייט' הדגיש שאסור לחיות על העבר ולעשות לו גלוריפיקציה אלא לדבר על עתיד טוב יותר ולהבטיח אותו.

2 תגובות

  1. מה שבלייט מציעה זה הקטנת היזמות והסיכון העסקי. אין ספק שמקלטי מס זה דבר פסול, אבל זו תחרות בין מדינות. לגלובליציה יש צדדים חיוביים אבל גם חיוביים פחות. אי אפשר מצד אחד לדבר על תיאום והסכמות בין מדינות לביטול תחרות מס ומצד שני לדבר על העלאת שכר שתביא להקטנת התחרותיות מצד מדינות מסורתיות. אבטלת הצעירים בצרפת לדוגמא היא תוצאה ישירה של חוסר גמישות בשוק העבודה. הגדלת עלות השכר לא תביא להקטנת האבטלה אלא להפך. מעסיקים בעיקר בתחום היצרני שגם ככה קשה להם להתחרות מול כלכלות מתפתחות (לדוגמא ויטנאם) אינם רוצים להעסיק עוד עובדים כי קשה לפטר אותם. העלאת שכר תיתן תמריץ שלילי נוסף לחברות שלא להעסיק כוח אדם במדינתם אלא לעשות מיקור חוץ למדינות אחרות – זה בדיוק גלובליציה. מה אז מציע בלייט לעשות? אלו בעיקר דיבורי מאקרו שמחפשים פתרונות קסם, או פתרונות פשוטים לבעיות מורכבות מאוד הכוללות עשרות ממדים שונים, חלקם סותרים זה את זה ובשווקים משוכללים בהם פעילים אלפי אם לא עשרות אלפי שחקנים בכל העולם המגיבים זה לזה במהירות ובתחכום רב. ססמאות, חקיקה ואילוצי שוק לא ייסעו לאורך זמן בשוק גלובאלי.

    • זו בהחלט סוגיה מעניינת ואחנו חייבים לציין שאחנו יצאנו עם תחושות מעורבות מההרצאה שלו. מצד אחד האבחנה התיאורטית וההיסטורית שלו מרתקת במיוחד, בעיקר ההדגשה שהכלכלה העולמית כבר לא נמצאת בעידן הניאו-ליברלי, למרות שרוב הכלכלנים משתמשים בשם זה אך מצד שני הגישה שלו מעט פסימית וקצת קשה לגזור ממנה תכנית פעולה ממשלתית.
      הוא שם דגש רב על פתרונות מאקרו כגון אינפלציה וקביעת שערי הריבית. מקלטי מס הם נושא חם במיוחד באיחוד האירופי וגם בצרפת שבה יש מערכת בחירות שאחד מהמעומדים מבטיח להחזיר את הכסף של הצרפתים מהמקלטים אך לא ברור כיצד הוא יעשה זאת. בכל אופן זה שיח מרתק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *