חקלאות

אדמה יקרה – חקלאות ויוקר מחייה

יוקר המחייה יצר את המחאה החברתית בישראל בשנת 2011 וחלק גדול מזה הוא יוקר מחירי המזון. ה-OECD עסק בנושא זה פעמים רבות וציין את מגזר החקלאות ומחסור בתחרות כגורמים ליוקר זה

מבחינות רבות, ביצועי הכלכלה הישראלית מרשימים ביותר בשנים האחרונות, בעיקר לאור המשבר הכלכלי הפגע ברוב מדינות ה-OECD. התעסוקה עולה, שיעור האבטלה יורד, אומת הסטארט-אפ ממשיכה להוביל בחדשנות והתמ"ג צפוי לצמוח מהר יותר מאשר במערב. הבעיה שעם מדדים ומספרים לא הולכים למכולת וישראלים רבים לא מרגישים את הצמיחה בכיס. בשנים האחרונות, ישראל ידעה מספר מחאות חברתיות, כשמוקד הוא יוקר המחיה. ישראלים מוציאים יותר מכספם על מוצרים בסיסיים, כמו מזון, מאשר רוב אזרחי העולם המפותח. אין סיבה אחת ליוקר המחיה הישראלי ובשנים האחרונות בוצעו רפורמות רבות לפתרון הבעיה כמו ועדת לנג לעידוד תחרותיות וייבוא מוצרים, אך ארגון ה-OECD ממשיך לדרג את ישראל במקום גבוה ביוקר המחיה. אחת הסיבות, לפי הארגון, היא מחסור בתחרות בחקלאות הישראלית, ההופכת העגבנייה הישראלית לזהב.

חקלאות בישראל – גאווה עולמית

סקטור החקלאות אחראי ל-1.4% מהתמ״ג הישראלי ו-1.2% משוק התעסוקה בלבד. רובה של החקלאות הישראלית, אינה פרטית ומעל 80% מהפעילות החקלאית מתרחשת בקיבוצים ובמושבים. הארגון מציין את רמת החדשנות של סקטור החקלאות של ישראל, הנובעת בעיקר מהצורך הבסיסי לחסוך במים ובשנים האחרונות, בזכות חידושים טכנולוגיים רבים, הצליחה החקלאות הישראלית לחסוך במים ולמרות זאת להגדיל את הייצור ואף לייצא 80% מהתוצרת, בעיקר ירקות ופירות. ישראל מייבאת בעיקר דגנים, זרעים להפקת שמן, בקר וסוכר.
נתוני-חקלאות-1-1024x1024למרות החלק הקטן שלוקח סקטור זה בכלכלה, החקלאות היא גאווה לאומית וכל ישראלי בחו״ל מתגעגע לטעם המלפפון או האפרסק הישראלי, אך ארגון ה-OECD מוצא, שגאווה זו היא גם שאחראית ליוקר המחיה הישראלית ולמחירים הגבוהים יותר מהממוצע. ממשלות ישראל לאורך השנים העניקו ומעניקות הגנות ייחודיות, מכסי ייבוא ומסים גבוהים כדי להגן על התוצרת המקומית. כמו בתחומים רבים אחרים, הארגון לפיתוח ולשיתוף פעולה כלכלי קורא להסרת חסמים ולאפשר שוק חופשי וגלובלי. ה-OECD מציין, שישראל הסירה חסמים רבים בתחומים כלכליים שונים, אך תחום החקלאות נשאר עדיין פרוטוקציוניסטי ברובו, מה שמוביל בסופו של דבר למחירים הגבוהים. אמנם, ישראל הפחיתה את אחוז התמיכה בחקלאות מ-21% בשנות ה-90 ל-8% בלבד בשנת 2014, אך לא ביטלה את חסמי הייבוא, מה שמונע תחרות בתחום המזון. הארגון מדגיש, שבניגוד לכשלי שוק אחרים, בהם למדינה יש כוח מופחת, לממשלת ישראל כוח רב בתחום זה לעומת מדינות אחרות, כיוון שהאדמה והמים שהחקלאים צריכים, הם כמעט בבעלות מלאה של המדינה ואף כמות העובדים הזרים, המיובאים לצורך חקלאות נקבעת על-ידי המדינה.

החומה החקלאית

ארגון ה-OECD קורא למערך ההגבלים על ייבוא מוצרי חקלאות מורכב, מסובך ואף לעיתים ״מערך מניעתי״, שמטרתו למנוע, לעתים קרובות, ייבוא מוצרים. המוצרים שזוכים למכסים גבוהים של ייבוא הם: חיטה, שומן ושמנים, אגוזים, שזיפים, תירס, תפוזים ושאר פירות הדר, בקר ובשר כבש ומספר רב של מוצרי חלב. מעבר לכך, כלל הסכמי הסחר הישראלים (למעט אלה עם האיחוד האירופי וארה״ב) כוללים, בנוסף, הגבלת כמות. ה-OECD מציין, שגובה המכס משתנה ממוצר למוצר ולמשל מוצרי חלב, בשר טרי, ביצים וחלק מהפירות והירקות זכאים למכסים גבוהים עד לרמה, שאינה מאפשרת ייבוא ואילו אחרים נהנים מפטור ממס, כגון: בשר קפוא, גרגירים, סוכר וזרעי שמנים, כלומר: המוצרים שהחקלאות הישראלית כמעט ואינה מייצרת. המס על חלק ממוצרי החלב והביצים בישראל הינו 100% בעוד במדינות המערב הסטנדרט הוא 10% בלבד.

חסמי-סחר
חסמי סחר בחקלאות

הסיבה העיקרית להגנות אלו היא שמירה על סקטור החקלאות למען עצמאות באספקת מזון למדינה, שחוותה מצור לעתים קרובות ובין היתר לחזק את הפריפריה, שבה נמצאת רוב החקלאות הישראלית. ארגון ה-OECD טוען, שניתן להשיג מטרות אלו גם כיום ללא עיוות כללי השוק על-ידי מכסים והגנות, המונעות תחרות, אלא על-ידי שכלול משק החקלאות וחתירה לחדשנות ובמקרה הצורך לאפשר העברות תקציביות ישירות לחקלאים, אך לא לחסל תחרות. לפי ה-OECD וזו למעשה השורה התחתונה, ההתערבות הממשלתית בשוק החקלאות, במחיר או בתוצרת עצמה הוא 80% מסך הפעילות בשוק זה, לעומת 20% בלבד באיחוד האירופי ובארה"ב. כמה זה מוסיף למחיר המוצר בסופו של יום? לפי מחקר של ה-OECD, כ-8% יותר בממוצע, אך במוצרים המומסים באופן כבד, כמו חלב ובקר, התוספת למחיר היא של 37% ו-73% בהתאמה.

הפתרון – תחרות

ההגבלות על ייבוא מוצרים לישראל אינן רק הגבלות כספיות אלא בעיקר הגבלות של תקינה, המקשים מאוד על יבואנים ומצריכים אותם לספק רשימה ארוכה של מרכיבים לכל מוצר ולהעביר אותו בדיקות לשם קבלת תו תקן. החסמים הרגולטוריים הללו אינם ייחודים רק לתחום החקלאות, אך לפי ה-OECD, בתחום זה החסמים גבוהים עוד יותר עקב הרגישות הרבה למזון. ועדת לנג בראשות מנכ"ל משרד הכלכלה מצאה, שהדרך היעילה ביותר להוריד את יוקר המחיה הוא ביצירת תחרות על-ידי פישוט הרגולציה ושקיפות מלאה בכל שרשרת הייבוא כדי שהמייבאים יוכלו להבין בקלות את תהליך אישור מוצר.

פתוח-סגור-1024x457
חסמי סחר בישראל (STRI)

ועדת לוקר, שמסקנותיה אושרו בכנסת בשנת 2014, יצרה תהליך חדש לאישור מוצרי מזון בארץ והחידוש העיקרי הוא לייצר שני סוגים של מזון לייבוא: רגיש ולא רגיש. כל מוצר שיוגדר כלא רגיש, לא יצטרך להיבדק בארץ לפני הייבוא ולא תהיה חובה להעביר רשימת המרכיבים, כל עוד הוא עבר תקינה ואישורים במדינה מפותחת אחרת. כל שאר המזונות שמוגדרים רגישים, בעיקר רגישים לשינוע המוצר היכול לייצר מחלות, יצטרכו עדיין לעבור במסלול התקינה הישן. לפי ה-OECD, הגדרה זו חשובה, אך לא תועיל רבות להפחתת יוקר המחיה, כיוון שמעל 50% המוצרים עדיין מוגדרים כרגישים וכוללים ביצים, מוצרי חלב, בקר, דבש, מים בבקבוק ומזון לתינוקות. לפי הארגון, אלו מוצרי המזון שזקוקים לתחרות ולמרות החשיבות על שמירת בריאות הציבור, אין צורך בבדיקות נוספות לאחר שעברו בדיקה במדינה אחרת.

תוסיף לי מונופול על זה בבקשה

מהמשק עד לסופר המקומי, רמת מחיר המוצר לא נקבעת רק על-ידי החקלאי אלא על-ידי שני גורמים נוספים וחשובים: יצרניות המזון הגדולות ורשתות המזון ובשניהם קיימים מונופולים. לפי הנתונים האחרונים, שלוש חברות מזון שולטות על 40% משוק המזון הישראלי, אך במוצרים מסוימים נתח השוק גבוה הרבה יותר. תנובה, למשל, חולשת על 70%-90% מהמשק במוצרים רבים. המונופול השלישי הוא רשתות המזון עצמן ,כאשר שתי החברות הגדולות: שופרסל ומגה חולשות על 60% מהשוק. לפי הארגון, ריכוזיות זו גבוהה יותר מאשר ברוב מדינות ה-OECD והבעיה מחריפה עוד יותר ברמה המקומית, כאשר לעיתים קרובות, באזורים ממסוימים אין תחרות כלל בין רשתות המזון ורמת הרווחיות שלהם היא מהגבוהות בעולם.

שלוש שכבות המונופול

שלוש-שכבות-של-מונופול

על אלו יש להוסיף רגולציה נוספת של הממשלה על שוק רשתות המזון, המקשה פתיחת רשתות חדשות. ועדת קדמי יצרה שלוש המלצות לקידום תחרות ברשתות המזון:

  • רשתות מזון מעל 30% נתח שוק באזור מסוים לא יוכלו לפתוח סניף נוסף. אם יש להם נתח שוק של מעל 50% ושלושה סניפים, יאלצו למכור אחד מהם.
  • יצרניות המזון לא יוכלו להתערב בסידורי המדף ובדרך זו "לחנוק" תחרות על-ידי לקיחת האזורים האטרקטיביים ביותר בסופר.
  • כלל מחירי המוצרים יהיו מחויבים לעלות לאתר החברה בזמן אמת.
סופרים-1024x485
רווחיות רשתות המזון

יש לנו את כל הסיבות להתגאות בחקלאות הישראלית ובתוצרת הארץ, אך אין סיבה לשלם עליה יותר מאשר הצרפתים משלמים על תוצרת צרפת או ספרדים על תוצרת ספרד. הגנות על חקלאים הן לא המצאה ישראלית ולכל מדינה, בעיקר באירופה, יש הגנות מיוחדות לחקלאות למניעת יצירת תחרות לא הוגנת, שתביא בסופו של דבר לקריסת מערך החקלאות ותסכן עצמאות המשק. לפי ה-OECD, ההגנות שישראל מספקת לחקלאות לא מחויבות המציאות ומקשות על הצרכנים הישראלים, כיוון שהן אחריות ליוקר המחיה, המקשה על צריכה וצמיחה. ניתן להגן על החקלאים בהתערבות כספית ישירה ולא על-ידי הטלת מכסים ומסים גבוהים, המשאירים את הקוטג' הישראלי בדד על המדף. יוקר המחייה לא נובע רק מהפרוטקציוניזם בחקלאות, אלא גם ממונופולים נוספים, שכל אחד מהם גוזר קופון ומוסיף עוד ועוד למחיר המוצר הסופי. כדי להגיע לנחלה, יש לפרק את כל המונופולים ולעודד תחרות כדי שבסופו של יום העגבנייה הישראלית תהיה עדיין הכי טעימה בעולם, אך לא הכי יקרה.