מבזקים
יום חמישי , 21 ספטמבר 2017
דף הבית » השקעות » הערק השווה מיליארדים או: 90 דקות במרץ

הערק השווה מיליארדים או: 90 דקות במרץ

ביום שני, 20 במרץ 2017, בשעה 09:30 בבוקר, ישבו סביב שולחן עגול במלון סופיטל בבייג'ינג רה"מ, פמלייתו, שגריר ישראל בסין, שר הכלכלה והתעשייה ושאר שרי הממשלה שהצטרפו לביקור רה"מ בסין מצד אחד ו- 11 מבכירי הכלכלה הסינית והאנשים העשירים ביותר בה מצד שני (ביניהם גם מזכ"ל ארגון שנגחאי לשת"פ).
במהלך שעה וחצי של שיחה (הארוחה הסתיימה בשעה 11:00 בדיוק) דנו היושבים סביב השולחן בנושא שיתוף הפעולה הכלכלי בין סין וישראל ובנושא ההשקעות הסיניות שהיו ועוד יהיו בארץ.
בעיתונות התפרסמו ידיעות על ארוחת בוקר שהיושבים מסביב לשולחן בה "שווים 200 מיליארד דולרים" ועל כ- 10% מהתמ"ג הסיני שראשי החברות הסיניות אחראים להם, אבל לא צריך להגזים; לפי חישוב שעשינו עוד טרם הארוחה, מדובר בשולחן של כ- 125 מיליארד דולרים בשווי (אישי) של יושבי השולחן מהצד הסיני ושל בין חצי טריליון לטריליון דולרים שווי חברות שראשיהן ישבו שם, מבלי להתחיל לחשב אחוזי תמ"ג.
בפוסט זה אנסה לתאר את השלבים בהתגלגלות מה שאנו כינינו ה- "Power Breakfast" (או בקיצור – "PB"), מרעיון שעלה בראשו של שגריר ישראל בסין, צבי חפץ, ביום 14.02.17 ועד ליום שני 20.03.17 בשעה 09:30, עת יצא לדרך האירוע המעניין, המתוקשר ואחד מהמורכבים ביותר שיצא לי לעסוק בהם כנספח מסחרי.

מתחילים:
בארבעה עשר בפברואר כבר ברור לנו שבחודש מרץ יתקיים ביקור רה"מ בסין, אם כי עדיין לא ברור באילו תאריכים ואיך ייראה הלו"ז. בשיחה עם השגריר צבי חפץ, על עריכת אירוע כלכלי סביב הביקור הוא מעלה את רעיון ה- Power Breakfast עם ראשי המשק והכלכלה הסיניים. לקח לי כדקה להבין את הערך והיתרונות באירוע כזה לפני שהעברתי את ההצעה למטה שלי בארץ (סגן מנהל המינהל לסחר חוץ ומנהל דסק סין, יריב בכר) שאימץ אף הוא את הרעיון והעביר אותו ללשכת רה"מ (רועי כהן ורון אייפר, שחוויית העבודה עימם לאורך כל הדרך הייתה נהדרת) כהצעה לאירוע הכלכלי סביב ביקור רה"מ. הגלגלים מתחילים לנוע.
לאחר קבלת האישור העקרוני למתווה, חייים מרטין (בבייג'ינג אנחנו שני נספחים מסחריים, וכל הפעילות הכלכלית סביב ביקור רה"מ, כולל ארוחת הבוקר, רוכזה במשותף ע"י חיים ועל-ידי) ואני תקשרנו את המתווה לקצינות הסחר של המחלקה הכלכלית לצורך גיבוש רשימה ראשונית של מועמדים להזמנה לארוחת בוקר כזו – יצרנו "בנק מטרות" ומעבר לכך, קצינות הסחר כבר החלו לאגור את המידע על אנשי הקשר הרלוונטיים מהחברות השונות לצורך הגעה אל המוזמנים וכן החלו ליצור קשר ראשוני עם חלקם לצורך תכנון מראש ושריון המועדים האפשריים.
חשוב לציין – בבייג'ינג כמו בשאר הנספחויות המסחריות ברחבי העולם, קצינות (או קציני, במקרים מועטים) הסחר הן גורם משמעותי ביותר שיש לו השפעה רבה על הצלחת אירוע או אף על הצלחת נספחות. אנו נסמכים עליהן מאוד בכל צעד שאנו עושים ועל אחת כמה וכמה באירוע כה מורכב שמחייב עבודה משולבת של כמה גורמים וכמה נספחויות.
במקביל, כל חברינו, הנספחים המסחריים ברחבי סין – עינת לב בשנגחאי, נועה היינמן בגוואנגז'ו, יאיר אלבין בצ'נגדו ואסתי פרץ-בורק בהונג-קונג, על קצינות וקציני הסחר שלהם, כמובן, צירפו את תוספותיהם לרשימה, שבסופו של דבר מנתה כארבעים בכירים סיניים שלפי דעתנו עונים על ההגדרה של ראשי המשק והכלכלה הסיניים.
בשלב זה חיים מנסח את ההזמנה שאנו צפויים לשלוח בשם השגריר למוזמנינו הסיניים, ועולה גם לראשונה הפרס הצפוי: ערק איילות. יריב בכר, הבוס של כל נספחי סין, חוזר לתמרוץ האולטימטיבי שנוסה בהצלחה באירועים קודמים: בקבוק של ערק איילות עבור הנספחות שתצליח להביא הכי הרבה טייקונים סינים לארוחה.
כרגע יש לנו בנק מטרות, יש מכתב הזמנה, יש אפילו פרס צפוי לנספחות המצטיינת. עוד אין לנו מועד ואין לנו מקום. אנחנו נכנסים לתקופת המתנה עד לאישור המועד והמקום.

מתקדמים:
האישור הסופי על המועד והמקום מתקבל רק ביום חמישי 02.03.17 (כשבזכות קווי האינטרנט הקורסים שלנו, נמנעת הוצאת מכתבי הזמנה שכבר החלו, בטעות, להיות משוגרים עוד טרם התקבל האישור הסופי). בשלב זה אנו נעזרים בדורון עבודי, הקצ"מ שלנו ובאלעד מירוצ'ניק, הקב"ט, שנותנים לנו את כל הכלים והסיוע כדי לפתור את כל הבעיות הלוגיסטיות וסוגיות האבטחה שצצות.
במקביל לאישור המועד והמקום הוחלט לקצץ את רשימת המוזמנים לכעשרים וחמישה ולהותיר בה אך ורק את הגורמים הבכירים ביותר בכלכלה הסינית, כדי להותיר את האירוע אקסקלוסיבי ככל הניתן.
ראשון המוזמנים שאישר הגעתו היה טרי גואו, מייסד פוסון, שנתן אישור עקרוני להגעתו עוד טרם נסגר המועד והמקום באופן סופי, בסוף חודש פברואר (עינת ואני נמצאים בקשר רציף עם החברה ודאגנו שישריינו מועד, גם אם לא היה סופי).
ביום שישי 03.03.17, בשעות אחה"צ (לפני כניסת השבת, כמובן), נפל דבר. עינת הודיעה כי קיבלה תשובה חיובית מג'ק מא, המייסד של עלי-באבא וככל הנראה איש העסקים הסיני המפורסם בעולם (ואולי אפילו, הסיני המפורסם בעולם) לגבי השתתפותו בארוחת הבוקר.
בדיעבד, כבר בשלב ראשוני ומוקדם זה, עת המטרה מס' 1 שלנו אישר הגעתו, הובטחה הצלחת האירוע.
ההסבר לכך פשוט: אחת מהשאלות הראשונות שנשאלנו ע"י הטייקונים בעת שקיבלו את ההזמנה היא מי האחרים שמגיעים, ברגע שיכולנו לנופף בשמות של ג'ק מא וטרי גואו כגורמים המגיעים, משימת הגיוס של הטייקונים האחרים הייתה קלה הרבה יותר, האירוע קיבל כבר את אותו "תו איכות" שנזקקנו לו ולאחר מכן האישורים החלו להגיע בזרם הולך וגובר.
בגדול, העצה שלי לכל גורם שיוצא לציד טייקונים סינים היא לצרף את עינת לב לקבוצה שלו. אחוזי ההגעה של המיליארדרים אליהם פנתה היו גבוהים יותר מאחוזי העונשין של אלן אייברסון – חוץ מג'ק מא הגיעו באמצעותה גם הבעלים של Wahaha, Juren ועוד – בשום שלב לא היה ספק ממשי אצל מי ימצא את עצמו בסופו של דבר בקבוק הערק.
בתאריכים 14-15 במרץ: משבר; ארבעה מראשי החברות הממשלתיות הגדולות בסין מבטלים השתתפותם. מסתבר כי בדיוק באותו תאריך מתקיימת פגישה של ראשי החברות הממשלתיות בנוכחות הנשיא הסיני, ועם כל הכבוד לרה"מ הישראלי, הם לא יוכלו להגיע לאירוע שלנו.
על מנת לאזן את התמונה, נוספים לנו במקביל גורמים נוספים – Wang Jianglin, האיש העשיר בסין והבעלים של חברת הנדל"ן Wanda, וכן Liu Chuanzhi, המייסד של ענקית המחשבים לנובו, שנחשב לאבי תעשיית ה- IT הסינית.
בעבודה מאומצת, ובסיוע רב של השגריר, כמו גם של רותי קורן , היועצת המדינית הנהדרת שמסייעת לאורך כל הדרך, אנו מגיעים בסופו של דבר, ביום שישי ה- 17 במרץ, לאחד עשר מוזמנים שאישרו הגעתם ושמהווים, ללא כל ספק, את השאור שבעיסה שיש לתעשייה והמשק הסינים להציע.
אגב, בשלב מסוים התחוור לנו שלפני כשנה ערכו הצרפתים אירוע דומה, עם פרנסואה הולנד, כולל תמונת סלפי מתוקשרת, אך עם כל הכבוד, אצלנו יש יותר טייקונים, מחברות גדולות יותר וחוץ מזה, כפי שסיכמתי בשיחה עם חגי שגריר, רן פלג וצביקה זיו ממשרד החוץ (שגם להם מגיע הרבה קרדיט על התנעת האירוע, כמו גם ליפה בן-ארי והילה אנגלהרד מאותו משרד): בכל מה שקשור להגעת טייקונים סינים לארוחות בוקר, ישראל ניצבת במקום הראשון בעולם (פר קפיטה).

הארוחה
בשלב זה אני כבר לא ממש ישן בלילה. אסור לטעות וכל ביטול, אפילו של גורם אחד שהופיע ברשימה, יכול להיות הרסני. אני שב ומוודא עם קצינות הסחר שיש לנו את פרטי הקשר של העוזרים של כולם, שהם יודעים לאן צריך להגיע, שכל קצינת סחר יודעת על מי מהטייקונים היא אחראית ואת מי היא מלווה, שכל סידורי ההגעה והביטחון ברורים. אני ממשיך להציק אבל למזלי קצינות הסחר סבלניות ומרגיעות אותי.
מי שנעזרנו בהן מאוד בשלב זה הינן עדנה חלבני (האגדית) ממשרד רה"מ יחד עם עובדותיה החרוצות והיעילות רינתיה וסימונה, שמלוות אותנו ומהוות הוכחה חיה לכך ש"אלוהים נמצא בפרטים".
אגב, במקביל לכל הארוחה הזו שאנו מנסים לנהל יש לנו משלחת של למעלה ממאה חברות ישראליות ו- 600 מוזמנים סינים שמתרחשות באולם ליד ושגם עליהן אנחנו אחראים. טירוף מוחלט.
יום ראשון, 19.03.17 בלילה, חיים, אני וקצינות הסחר בחדר של ארוחת הבוקר שמתחילה עוד עשר שעות. נאבקים בכל נושאי סידורי הישיבה (נושא מהותי, מאחר ואסור להעליב אף משתתף סיני), בדקורציית השולחן ובכל הנושאים הלוגיסטיים שעלולים להפיל את הארוחה.
בשלב זה הנושא המרכזי המטריד הוא הביטחון, אנו חוששים שלמרות ההסכמות שהושגו, הביטחון הסיני יתעקש לבדוק את הגורמים שהזמנו, מה שעשוי לגרום להיעלבויות , משברים ונטישות.
יום שני, 09:28 בבוקר: בשעה שאני מלווה את נשיא באידו לארוחה (יאיר, נספחנו בצ'נגדו, קלט אותו וליווה אותו אלי), אני מבין, בהפתעה מסוימת, שהוא האורח האחרון שעוד חיכינו לו. חוץ ממנו, כל האורחים ישובים במקומותיהם ומחכים לרה"מ. אני עושה תנועת ניצחון קטנה עם היד (כמו אחרי הבקעת שער במשחק כדורגל בשכונה) לכיוון אוהד כהן, מנהל המינהל לסחר חוץ שנמצא בחדר ומתקדם לכיוון השלב הבא – "טיהור" החדר מגורמים שלא אמורים להיות בו וסידור הטייקונים הסינים לתמונה קבוצתית עם ראש הממשלה והשרים.
בשום שלב לא הרגשתי כל כך הרבה כוח בחיי כמו השלב בו סידרתי טייקונים סינים ושרים ישראלים לתמונה אחת, לקחתי את ג'ק מא ימינה ושר כלשהו שמאלה, מסדר בקפידה סינים ליד ישראלים וכולם מקשיבים בצייתנות להוראות הבימוי שלי.
ולאחר מכן, הגעת ראש הממשלה, התמונה הקבוצתית והדיון שהתפתח, שאותיר אותו בחדר הסגור.

למה זה טוב?
ובכן, האירוע הזה היה אירוע שונה מאוד מהעבודה הרגילה של נספח מסחרי. בדרך כלל אנו עוסקים בקישור בין חברות סיניות לחברות ישראליות, בדרגי עבודה ולא בדרג של טייקונים סיניים וראשי ממשלה.
אנו מנסים להגיע לסיפורי הצלחה קונקרטיים של "הפגשנו בין חברה ישראלית א' לחברה סינית ב' ובעקבות כך נחתמה עסקה בשווי כך וכך של יצוא שראלי לסין או של השקעה בשווי כך וכך בחברה הישראלית".
ויחד עם זאת, האירוע הזה הינו כל-כך מהותי ומשמעותי (גם אם לא קונקרטי כמו שאנו רגילים) מכמה סיבות ורמות: ראשית – ברמת ה- PR וברמת המסר המשודר לקהל הסיני: מבחינתנו מדובר על הזנת דלק נוסף למדורת ה:"ישראל = הצלחה = חדשנות – טכנולוגיה = השקעות" שאנו עובדים על ליבויה בכל כוחנו ומרצנו.
גם כיום המדורה הזו, כמובן, כבר בוערת במוקדי הכוח וההשפעה בסין אבל מופע כזה, של קברניטי המשק והכלכלה הסיניים, שנענים להזמנתו של ראש ממשלת ישראל, אינו חיזיון נפוץ במיוחד ולכן מהווה חיזוק של ממש למסר שאנו מבקשים להעביר לחברות הסיניות. מה שטוב לג'ק מא ולטייקונים האחרים חייב להיות טוב גם לחברות אחרות, קטנות יותר, עם מחזור של עשרות מיליארדי דולרים בלבד.
מעבר לכך, עם חלק מהחברות המשתתפות הקשרים שהיו לנו קודם לכן היו בדרגי עבודה נמוכים יחסית, הקשר שנוצר עבור הנספחות המסחרית, שבסופו של דבר ינוצל לטובת חברות ישראליות להן אנו נותנים שירות, הינו כיום קשר ברמה הגבוהה ביותר האפשרית.
אנחנו ממשיכים בפולו-אפ עם הגורמים שנכחו בארוחת הבוקר (לדוגמא, עם Wang Jianling, יו"ר Wanda והאיש העשיר בסין, שר הכלכלה והתעשייה, אלי כהן, נפגש באותו היום לפגישת המשך, בה עלו נושאים קונקרטיים לשת"פ), כשהפעם אנו עושים זאת מעמדה משודרגת, מאחר ועתה יש לנו את הרוח הגבית של ארוחת הבוקר בין ראש הממשלה וראשי התאגידים, וכשראש התאגיד נותן הנחייה לשתף פעולה עם הנספחות המסחרית ובעקיפין, עם חברות ישראליות, הגורמים במורד השרשרת מתיישרים.
והערק? עינת זכתה בו ביושר (בארוחת הבוקר שזכתה לכינוי "ארוחת הבוקר ע"ש עינת לב"). ביום שלישי בערב, בחדר המלון של יריב, שתינו יחד, כולנו, חצי בקבוק. את חצי הבקבוק שנותר גנבתי הביתה.

ליצירת קשר

כתיבת תגובה

(לא יוצג באתר)

* שדה חובה

פניה לנספח כלכלי- בייג'ינג סין,, אופיר גור